בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבירה הקטנה של בריטניה הגדולה

תערוכה חדשה מציגה את ההיסטוריה של לונדון בין 1500 ל-1700, תקופה שבה חלו בעיר שינויים דרמטיים בדת, בתרבות ובמסחר

4תגובות

תשומת הלב המורעפת על לונדון בקיץ הנוכחי תכלול מן הסתם יחסי ציבור בוהקים מהסוג שבדרך כלל מלווה את הערים המארחות את המשחקים האולימפיים. התסריט בוודאי כבר כתוב: מטרופולין מודרנית ששורשיה נטועים עמוק בעבר, עיר המאמצת אל חיקה בלהט את הרבגוניות של כדור הארץ, שפועלת ביעילות של קסם, שמשתמשת בטכנולוגיות המתקדמות ביותר, שמקדישה את כל עוצמתה להתפעלות מהספורטאים הטובים ביותר בעולם.

אך לציפוי הבוהק של האולימפיאדה אין כמעט קשר לסיבות שבגללן אנחנו אוהבים את לונדון, ולכן יש לנו מזל שספריית פולגר שייקספיר בוואשינגטון החליטה להוסיף את קולה השקט והמשכיל לחגיגות העונה בתערוכה "עיר פתוחה: לונדון, 1500 1700", שתוצג עד 30 בספטמבר. אנחנו צריכים לאהוב אותה, מרמזת התערוכה, בשל התפקיד העמוק יותר שלונדון ממלאת בתרבות העולם: לונדון היא שהראתה לעולם איך עיר גדולה צריכה להיראות.

במבט ראשון, הטענה הזאת נשמעת מופרכת: הייתכן שהמאות האלה השפיעו כל כך על שלוש המאות שבאו בעקבותיהן? נכון, ב 1500 לונדון היתה עיר צנועה שכמעט כל 50 אלף תושביה גרו בין חומותיה מימי הביניים, וב 1700 היתה אוכלוסייתה גדולה פי עשרה. אך הביטו בקפידה במפות, בספרי ההיסטוריה, במחזות, בהצהרות, בספרי החשבונות ובמכתבים וכן בפקסימיליות של מסמכים עתיקים מהמוזיאון הבריטי, ונסו למצוא עיר גדולה שלבשה את צורתה באמצע הטיפשות, האכזריות, הדוגמטיות והטראומה.

אסור להציק לדובים

שנות ה 30 של המאה ה 16 פיזר המלך הנרי השמיני את המנזרים בעיר, וחילק את נכסיהם לגורמים מועדפים. כמה מהם לקחו בעגלות את שרידי המנזרים והשתמשו בהם בבניית בתי הכמורה האריסטוקרטיים שלהם.

הגישה כלפי העיסוק הדתי השתנתה באופן קיצוני, ושורשיה נטועים בגורלו של אדמונד בונר, שהנרי השמיני מינה לבישוף לונדון כשהכנסייה האנגליקנית היתה קתולית. בנו של הנרי, אדוארד השישי, הושיב את בונר בכלא על שלא השתמש בספר התפילות הפרוטסטנטי; אחותו הקתולית של אדוארד, מרי, החזירה אותו לתפקיד הבישוף; אחותה של מרי, אליזבת, שלחה אותו שוב לכלא.

באותה תקופה, מצוות הכנסייה לא היו רק אחידות (כפי שקבעו המלכים) אלא גם חובה; רק דיפלומטים זרים היו פטורים. ואז פרצה מלחמת האזרחים של המאה ה 17. תמונת נוף פנורמית מרהיבה של העיר, מאת ונצסלאוס הולאר, המוצגת בתערוכה, מראה את העיר החולשת על שטחים נרחבים. אך המפה התפרסמה ב 1647, כשהמלך צ'רלס הראשון נכלא, ולונדון היתה כמעט לחיל מצב צבאי פרלמנטרי.

ובינתיים, השוק ברחוב צ'יפסייד היה קן צרעות של תרמית ופריצות מכל הסוגים, עד שמחזה מתחילת המאה ה 17 מאת תומס מידלטון, המוצג בתערוכה במהדורה מוקדמת שלו, מספר על הבלתי אפשרי: "נערה חסודה בצ'יפסייד" (בכתיב עתיק). שמה מול (פרוצה) ומשיאים אותה למחזר ושמו "הורהאונד", צייד זונות.

בשנות ה 40 של המאה ה 17 מאסה הממשלה בחירויות שנוטלות לעצמן הבמות בלונדון, ואסרה בחוק על קיומם של "מחזות ציבוריים, תיאטראות, ריקוד על חבל והצקה לדובים".

בתוך המחלוקות והצנזורה היו גם מחלות. הצהרה של צ'רלס הראשון ב 1625 הודיעה על ביטול יריד ברתולומיאו, כדי לספק "ביטחון לכל" בשל המגיפה. מוצגת גם רשימה של כל הסיבות למקרי המוות שאירעו בלונדון ב :1665 מתוך 97,306 מתים שנקברו, 68,596 מתו מהמגיפה.

אך האפוקליפסה האמיתית פקדה את העיר כעבור שנה. השריפה הגדולה מ 1666 הרסה חלק ניכר מהעיר: כ 1,100 דונם נחרבו, 130,200 בתים נשרפו, 11 כנסיות שרדו מתוך 89. המפה של הולאר מ 1666 מזעזעת; נדמה שכאילו כל מרכז העיר הגדולה פשוט נמחה מעל פני האדמה.

הלפיד האולימפי מגיע לארמון וינדזור, אתמול

פיתוח אורבני על גדת הנהר

איך צמחה מכל זה עיר גדולה? האוצרות ¬ קתלין לינץ', מנכ"לית מכון פולגר, ואליזבת וולש, העומדת בראש שירותי הקוראים בספרייה ¬ טוענות כי ב 200 השנה שנסקרות בתערוכה חלו שינויים גדולים בשלוש זירות ציבוריות חשובות, "מקומות התכנסות שבהם אנשים נפגשו לצורכי עסקים, פנאי ועיסוק דתי": הכנסייה, התיאטרון והשוק. השינויים האלה יצרו "עיר פתוחה".

הטענה נבנית בעקיפין, כמעט בעקיפין מדי: תיבות התצוגה מתמקדות ברובן בנקודות צרות כגון גורלה של כנסיית סנט פול או תולדותיו של קובנט גרדן. אך בהדרגה מתגבש הטיעון ונרקם קשר משולב בין השינויים שחלו בדת, בתרבות ובמסחר.

כשהנרי השמיני פיזר את המנזרים, למשל, ניבעו סדקים באחדות הכנסייה. המלך לא ביקש לעורר מחלוקת; הוא רצה צורה חדשה של קונפורמיות. אך הוא הראה את האפשרות של שינוי הדברים שנחשבו בלתי ניתנים לשינוי, וכך הוליך אל התנודות הקיצוניות החוזרות ונשנות של המאה שאחר כך, ועורר הטלת ספק ברעיונות הקשורים לקשר בין הכנסייה הממוסדת לבין המדינה.

כפי שעולה מהתערוכה, תוצאה נוספת של המהלך היתה "אחת התזוזות הגדולות בבעלות על אדמות בתולדות לונדון". מנזר סנט ג'ון שימש את לשכת החגיגות של המלך. מנזר אחר נהפך למפעל לזכוכית. המהפך המפורסם ביותר, מנזר בלאקפריירס, מנזר דומיניקני בצד המערבי של העיר המוקפת חומה, "בעל שליטה בקטע נרחב של גדת הנהר", כך נכתב בקטלוג התערוכה, נהפך לדוגמה מוקדמת לפיתוח אורבני של גדת הנהר. האולם הגדול נרכש ונהפך לתיאטרון סגור. אזור אחר שימש את לשכת החגיגות בתור מחסן.

יש בתערוכה גם שטר מ 1613, המתעד את רכישתו של בית בבלקפריארס על ידי שייקספיר. מוצג העותק שלו של החוזה (הוא שילם מקדמה של 80 ליש"ט, והמחיר הכולל היה 140 ליש"ט). זו היתה רכישה לשם השקעה, משום שהוא השתקע בנוחות בסטרטפורד, לאחר שהתעשר מהצלחותיו מהתיאטראות הפתוחים המשגשגים בלונדון.

רכילות ישנה

צמיחת השווקים עודדה גם התפתחות צורות כלאיים של חיים כלכליים וחברתיים. כיכר הבורסה, אזור סחר שנפתח ב 1569, היתה פרויקט משותף, כך מספרים לנו, "של העיר, המלוכה ויזם פרטי". עיצובו נועד להזכיר את העיר אנטוורפן, שהיתה אז מרכז הסחר האירופי והעיר הגדולה ביותר מצפון לאלפים. אך כעבור שנים ספורות בלבד, ב 1576, נפלה אנטוורפן בידי הספרדים; רבים מתושביה ההולנדים נמלטו ללונדון והביאו לפריחת הבורסה, שבתחריט של הולאר מהמאה ה 17 נראית עמוסה מוסקוואים וטורקים בין הסוחרים. איך היה אפשר שלא תתפתח לה קוסמופוליטיות חדשה בתוך פעילות כזאת?

אפילו צ'יפסייד, השוק הגדול ביותר בלונדון, לא היה רק מקום של מסחר (ופריצות). פקסימיליה של הדפס מתחריט עץ מהמאה ה 17, ושמה "פטפוטים, או הענפים הרבים של הרכילות", מראה את השיחות הבטלות של עיר גדלה, נשים מרכלות בשוק, בכנסייה, במרחצאות, ליד הנהר. כשפקדה את העיר השריפה הגדולה, היא כבר היתה כרך בינלאומי; היא גם היתה מקום כינוסם של סוחרים אנגלים. מחלוקות ודיונים נהפכו לחלק צפוי מהמארג האורבני (בגבולות הסביר).

אחת מתיבות התצוגה מסבירה את היקף השינוי העמוק. עוד לפני שחזר לשלטון ב 1660, כתב צ'רלס השני על רצונו לכבד את "חופש המצפון העדין" של נתיניו. ב 1672 הוא הציע בהכרזה המוצגת בתערוכה להשעות את כל חוקי העונשין נגד נון קונפורמיזם בענייני דת.

הפילוסוף ג'ון לוק מתגאה בעירו ב"איגרות על הסובלנות" מ 1689, ספר שנכתב במקור בלטינית, בזמן שהיה בגלות בהולנד, בשל חוסר הסובלנות שנגדה הוא יוצא. "הכנסייה צריכה להתעסק בדבר אחד בלבד: בהצלת הנשמה", כתב לוק, "ולא מעניינו של חבר העמים הבריטי אם טקס זה או אחר הוא חלק מהפעילות הדתית הזאת". לוק לא חשב שהאתאיסטים או הקתולים ראויים למידת הסובלנות המלאה, אבל מתוך התחלות פגומות צומחים רעיונות גדולים.

מבחינה מסוימת, השנים שבין 1500 ל 1700 היו הקדמה ל"עיר הפתוחה" שלונדון צמחה להיות. תערוכה גדולה יותר היתה אולי מותירה פחות עניינים מרומזים ומעבה את טיעוניה בפרטים. היא היתה גם יכולה להשוות את לונדון לערים אחרות בתקופתה.

אך האפקט עדיין רב עוצמה. פעם הגדירו החומות את העיר; בתקופה המודרנית, העיר מוגדרת בהיעדרן של חומות. הבא מן החוץ, גם אם אינו מתקבל בברכה, הוא לפחות צפוי. לונדון הציבה את היסודות של העיר המודרנית, שנהפכה למודל למדינה דמוקרטית. זו אחת הסיבות לכך שלמרות הצלקות והכישלונות, העיר הזאת ותולדותיה ראויות לחגיגה, בלי שום קשר למה שייקרה באולימפיאדה.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל;
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו