שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מי לא מוצא ייחוד בבית הקיבוץ הארצי?

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

"כשהתחלתי לתכנן את בית המשרדים של ‘הקיבוץ הארצי', שאלתי רבות את פעילי המשרדים על מהותו של הבניין, בנוסף על הפוקנציה שלו", כתב האדריכל המנוח שמואל מסטצ'קין בזכרונותיו. "אמנם יש לי דעה ברורה, שאי אפשר לתרגם אידיאולוגיה לבטון וצורניות, אבל אדריכל יכול להיות מושפע מגישה הומאנית, חברתית ותרבותית של תנועה מסוימת, וזה משפיע על מחשבתי בזמן עבודת התכנון ועל כן ביקשתי לעשות את המבנה צנוע, חזק ואסתטי. לשם כך בחרתי להבליט שלד בטון חשוף, ציפויי קיר משופעים לבנים, לקבוע בבניין מסלול תנועה נוח לעובד ולאדם המבקר בו, ולתת מקום ליצירתם של אמני הקיבוץ".

מסטצ'קין (1908-2004) היה אחד האדריכלים הישראלים הבודדים שלמדו בבית הספר באוהאוס בגרמניה, בתקופה שבה עמד בראשו המודרניסט הדגול מיס ון דה רוהה. כשמסטצ'קין הגיע לארץ הוא השתלב במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי ולאחר מכן הפך למנהלה. תרומתו לגיבוש הסביבה הבנויה של הקיבוצים - חדרי אוכל, מוסדות חינוך ובתי תרבות - היא ייחודית ומקורית. הוא העניק להם דמות מודרנית וקונקרטית, נטולת התייפיפות אך עתירה בהתייחסות לאקלים ולנוף הישראלי. "כיבוש השממה היה בעבורו תהליך של התאזרחות בנוף ולא של שבירתו", כותב פרופ' צבי אפרת במאמר בספר "לבנות ולהיבנות בה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), שסקר את עבודתו של מסצ'טקין לאורך השנים.

בית הקיבוץ הארצי כיום

באמצע שנות ה-60 התבקש מסטצ'קין לתכנן מטה חדש בעבור הקיבוץ הארצי. המגרש הנבחר היה ברחוב לאונרדו דה וינצ'י 13, בלב הדאון טאון המוסדי שהתגבש בסמוך לקריה בתל אביב. ההוראות שניתנו לו היו ברורות: לתכנן בניין שישמש כחלון ראווה לתנועה הקיבוצית על רעיונותיה האידיאולוגיים והאסתטיים, כולל תצוגת עבודות של מיטב אמני הקיבוץ. בקיץ 1969 נחנך הבניין. מאותו יום ואילך הקפיד מסטצ'קין להסתובב עם תצלום שלו בארנקו.

חרף איכותו וחריגותו בנוף התל-אביבי ובכלל, לתנועה הקיבוצית יש כיום מחשבות שניות על עתידו של הבניין. צוות מטעם התנועה בוחן בשנה האחרונה אפשרויות "לשדרג" את הנכס, שנמצא באזור ביקוש מרכזי בתל אביב. בית הקיבוץ הארצי, כמו הרוב המכריע של הבניינים המודרניסטיים בתל אביב, אינו נמצא ברשימת השימור העירונית. משמעותו של השדרוג אינה החלפת צנרת או שיפוץ השירותים. אחת האפשרויות המרכזיות שנמצאות על השולחן היא להרוס אותו לטובת מגדל בן 20 קומות. אם אף אחד מהצדדים לא יתעשת בקרוב, בית הקיבוץ צפוי להיהפך בתוך כמה שנים לעוד אייקון מודרניסטי שהוכחד.

6 מתוך 6 |
צילום: יעל אנגלהרט
1 מתוך 6 |
צילום: יעל אנגלהרט
2 מתוך 6 |
צילום: יעל אנגלהרט

כשהולכים ברחוב לאונרדו דה וינצ'י קשה לפספס את בית הקיבוץ הארצי. הוא נראה כמו ענק בטון שהתיישב על מגרש שמכיל בקושי את ממדיו. מסטצ'קין החליט להבליט את שלד הבניין ומתח את העמודים והקורות כלפי חוץ. בכך הוא השיג ביטוי מלא הבעה לכוחות שנדרשים כדי לאחוז את הבניין יחד, והעניק לו דימוי של מצודה עכשווית. העמודים החיצוניים מכילים גם את הצנרת ואת מערכת החשמל ומפנים מקום יקר ערך בתוך הבניין.

החספוס של החזיתות, שמורכבות מפאנלים של בטון ומלט וחלונות אלומיניום, מתחלף בחללי פנים רכים עם קירות גרנוליט בצבע חום שנדמים לרגבי אדמה. ברוח האידיאולוגיה הקיבוצית הוענקה תשומת לב מיוחדת לחללים הציבוריים של הבניין - חדר אוכל מהודר, אולם למפגש החברים ורחבת כניסה מורמת מהרחוב. "כלפי חוץ הבניין הוא סלע איתן, בטון ברוטלי, ובפנים זה רכות ואינטימיות", אומר יובל דניאלי, אוצר ארכיון השומר הצעיר בגבעת חביבה שערך את הספר "לבנות ולהיבנות בה" יחד עם ההיסטוריון הקיבוצי מוקי צור. "מסטצ'קין חשב שהניגוד בין חספוס לרכות זה מאוד קיבוצניקי".

זה לא אופנה

האדריכל והמבקר מיכאל קון התלהב במיוחד מהתפישה החדשנית שהציג בית הקיבוץ הארצי לבנייני משרדים מודרניים. במאמר ביקורת שפירסם בכתב העת "אות" בספטמבר 1972 כתב: "זה מקום לחיות בו, להרגיש כבן אדם, בלתי מקוצץ ובלתי מקוצר. לדאבוני זה בית המשרדים היחיד המוכר לי בישראל שאינו מבטא את הביורוקרטיה ואת ה'יעילות' (לרוב מדומה!), כי אם את הערכים האנושיים".

מעבר להישגיו האדריכליים, בית הקיבוץ הארצי שימש גם במה יוצאת דופן להצגת האמנות החדשנית ביותר של אמני הקיבוץ. כפונקציונליסט אדוק וחניך הבאוהאוס מסטצ'קין התנגד לשילוב של אמנות בבניין, אך אחרי שעבד בצמוד לאמן משה סעידי (שיצר את קיר התבליט לאולם הכינוסים) דעתו השתנתה לטובה. ברחבי הבניין מוצגות בין השאר עבודות קיר קרמיות של שמואל כ"ץ ודניאל נחום, פסלי חוץ של ג'ין מאיר ועבודות רבות אחרות. האמנים לא קיבלו תמורה כספית בעבור תרומתם אלא פוצו בימי עבודה.

ההחלטה של הנהלת התנועה הקיבוצית לפתוח לדיון את עתידו של בית הקיבוץ הארצי היא חלק מתהליך מתמשך של התפרקות התנועה מנכסיה. בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין בתל אביב (מתכננים: זיוה ארמוני וחנן הברון) הוחרב לטובת מגדל מגורים יוקרתי וסמינר הקיבוצים עתיד לשנות את פניו ולפנות חלק מקרקעותיו למיזמי נדל"ן חדשים. הבעיה המרכזית היא שהתנועה הקיבוצית טרם גיבשה רשימת שימור מסודרת לאתריה ובנייניה. בעקבות התערוכה "הקיבוץ - אדריכלות בלא תקדים" (אוצרים: יובל יסקי, גליה בר אור) שהוצגה בביאנלה לאדריכלות בוונציה בקיץ 2010 התעורר דיון מחודש על השימור בקיבוצים, ואף עלתה הצעה לקדם הכרזה על הקיבוץ כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

בית הקיבוץ הארצי בשנות ה-80

בינתיים חברי הקיבוץ לא ממהרים להגן על המורשת הבנויה והנופית שלהם. מרקי לוי, מנכ"ל התנועה הקיבוצית, מאשר כי התנועה אכן בוחנת בימים אלה את עתידו של הבניין, אם כי היא אינה מתכוונת למכור אותו בקרוב. "זה נכס חשוב שממוקם במקום שמתפתח ואנחנו לא פוסלים לעשות אתו משהו בעתיד", הוא מסביר. לדבריו נבחנת אפשרות לשינוי תוכנית בניין העיר כך שיהיה ניתן להקים על המגרש מגדל בן 20 קומות. על פי הערכות שונות שוויו של הבניין והזכויות שלו עשויות להגיע ל-100 מיליון שקלים.

לוי אומר כי התנועה הקיבוצית נמצאת בתהליך של "איגום נכסים" שנדרש למימון הפעילות השוטפת שלה. בין השאר בוחנים אפשרות להעביר את כל הנהלת התנועה למרכז הסמינרים יד טבנקין ברמת אפעל. לדעתו, אין שום צורך לשמר את בית הקיבוץ הארצי. "זה בניין רגיל לחלוטין שדומה ללא מעט בניינים שנמצאים בסביבה. אין לו שום ייחוד. לדעתנו הוא לא ראוי לשימור ואין שום כוונה לשמר אותו".

ההתייחסות של לוי לבניין היא ביטוי ישיר להעדר המודעות השימורית בתנועה הקיבוצית. גם עיריית תל אביב, שמעודכנת בדיונים על עתידו של הבניין, לא הכריזה בינתיים על מהלך לשימורו. פקיד בכיר בעירייה אמר כי מדובר ב"מרוץ נגד הזמן".

מסטצ'קין נהג להגיד ש"בית שגומר את תפקידו צריך להיעלם". האם גם בית הקיבוץ הארצי סיים את תפקידו? לדעתו של יובל דניאלי התשובה שלילית. "אני חושב שהוא צריך להישמר משום שהוא סמל. סמל זה לא אופנה, זה לא משהו שמחליפים אותו בבוקר, בצהריים ובערב".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ