בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טוקיו וירושלים ייפגשו בבניין בצלאל החדש

לאחר מסכת תלאות הוצגו התוכניות לבניין החדש של האקדמיה. האדריכלים היפאניים עדיין לא החליטו איך יתמודדו עם הדרישה לבנות באבן

9תגובות

ביום שלישי השבוע התכנס חבר הנאמנים של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל לישיבה השנתית שלו. בין הדיונים והפוליטיקות, המינגלינג והכיבוד הקל, נחשפו המשתתפים לראשונה לתוכנית של הבניין החדש של האקדמיה, בתכנונם של האדריכלים היפאניים קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה (סטודיו סאנה מטוקיו). השניים נשכרו לתכנן את הבניין לפני כשנה, לאחר שהנהלת בצלאל החליטה במפתיע לגנוז את התוכנית הקודמת של משרד האדריכלים הגרמני-טורקי studyo, שנבחרה במסגרת תחרות אדריכלים בינלאומית.

במשך כשעה הסבירה סג'ימה את עקרונות התכנון של הבניין, את השתלבותו באתר העתידי במגרש הרוסים במרכז ירושלים ואת החזון האקדמי והאמנותי שהוא מבטא. את הפרזנטציה שלה היא בחרה להגיש ביפאנית, בליווי תרגום לעברית של האדריכל אריה קוץ ממשרד ניר-קוץ שמשמש כאדריכל המקומי של הפרויקט. מאוחר יותר היא הסבירה כי האנגלית שלה אינה טובה דיה בכדי לתאר את העושר החללי של הבניין החדש. "זה יהיה איי לייק או איי דונט לייק, והיפאנית היא יותר מתנגנת", אמרה כשהיא מהמהמת להמחשה.

זה היה ביקור מוצלח ופורה מאוד מבחינתה של סג'ימה. ביום שני היא הציגה את הפרויקט לוועדות פנימיות של בצלאל ובשלישי בבוקר נפגשה עם מהנדס העיר ירושלים, שלמה אשכול, ועם בכירים אחרים בעירייה. זו הפעם הראשונה שבה נחשף הבניין לקהל גדול יותר שאינו כולל רק את המעגל המצומצם של מקבלי ההחלטות. אף שלא מדובר בבניין ירושלמי שגרתי, הוא זכה לתגובות חיוביות כמעט מכל הכיוונים. פרופ' צבי אפרת מבצלאל, שהיה חבר בוועדת השיפוט של התחרות הקודמת, אף אמר כי הבניין מוצלח פי כמה וכמה מכל ההצעות שהוגשו בעבר.

יעל אנגלהרט

השלב הנוכחי בתכנון מוגדר בחוזה כ"50% מהתכנון הסכמטי", כלומר שלאדריכלים היפאניים יש עוד דרך ארוכה לפני שיציגו את המוצר המוגמר. עם זאת הנהלת בצלאל ועיריית ירושלים כבר העלו את ההערות המרכזיות שלהן ומעתה והלאה יתמקדו המתכננים בפיתוח של החלופה הנבחרת ובקידום תוכנית בניין עיר לאתר.

הדפנות הרכות

ירושלים של סג'ימה היא עיר של זכוכית, ושל חלל ושל אור. הבניין החדש, שממוקם במגרש הרוסים בין הקתדרלה הרוסית לבין מוזיאון המחתרות, משתרע על פני 40,000 מ"ר: 30 אלף מ"ר מעל הקרקע ועוד 10 אלף מ"ר מתחת לקרקע. הוא מורכב ממערכת של טרסות אופקיות שנערמו זו על גבי זו בהתאם לתוואי הטופוגרפי של האתר. הצורה הכללית היא של מאסה בעלת קומת מסד עבה שמשני צדדיה צומחים מגדלים בני ארבע קומות. כך נותר קו מבט פתוח בין הקתדרלה לבין המוזיאון.

בחלקו התחתון של הבניין ממוקמות הפונקציות ה"כבדות": שני אולמות, אזור תפעולי וסדנאות העץ, המתכת והפלסטיק. בחלק העליון ¬ הכיתות, חדרי הסטודיו והמשרדים. באמצעות הסטת הטרסות לכיוונים הצליחו האדריכלים למסגר מבטים ממוקדים לעבר בניינים ואתרים ברחבי העיר.

לבניין יש שתי כניסות: כניסה עליונה מכיוון הקתדרלה וכניסה תחתונה מכיוון מוזיאון המחתרות. ביניהן מחבר חלל מבואה גדול עם גרם מדרגות שממנו ניתן להביט לעבר הקומות העליונות והתחתונות כאחד. סג'ימה ונישיזאווה ביקשו לשבור את החלוקה המסורתית בין שמונה המחלקות של האקדמיה ויצרו שורה של חללי תווך רב-מפלסיים שבהם יוכלו הסטודנטים להיפגש, ללמוד ולהציג את עבודותיהם.

היידיוקי קאמון

"זה בניין עם הרבה מפלסים אבל אנחנו מנסים להפוך אותם לחלל אחד. אם הקומות היו מחולקות באופן רגיל היה קשה לקשר ביניהן", היא אומרת ומחווה תנועות אופקיות עם ידיה. "המטרה היא ליצור חוויה למשתמשים, שירגישו דרך החלל הזה שבצלאל זה בית ספר אחד".

האדריכלית היפאנית התרשמה מאוד מתערוכת הבוגרים שמוצגת בימים אלה בבניין של האקדמיה בהר הצופים. "התערוכה מאוד מגוונת ומעורבבת, יש תחושה שמחלקה נוגעת במחלקה, שתערוכה נוגעת בתערוכה. הכל בחפיפה. נראה שהסטודנטים מתנסים עם רעיונות וכלים ממחלקות שונות. לכן לא רצינו ליצור את החלוקה הרגילה בין המחלקות אלא משהו עשיר ומגוון יותר". סג'ימה מבקשת אפוא לא רק ליצור בניין חדש לבצלאל אלא גם מערכת יחסים חדשה בין המחלקות. היא קוראת לזה "סגנון חדש של לימוד וסגנון חדש של חיים".

אחד האתגרים הגדולים שטרם נפתר בתכנון הוא ההתמודדות עם הדרישה של עיריית ירושלים לחפות לפחות 60% מהבניין באבן. בבניין שמתיימר להיות קליל ככל האפשר זו מטלה קשה ולפי המודלים וההדמיות שנחשפו השבוע, לאדריכלים היפאניים אין עדיין תשובה מוגמרת לנושא. עם זאת סג'ימה מסבירה כי האבן לא מהווה מכשול בעבורה.

"אני לא אומרת שאני אוהבת את האבן או לא אוהבת. אבל אני מכבדת אותה. אני מכבדת את הסביבה הירושלמית ואני רוצה להיות חלק ממנה, אבל אנחנו מביאים אינו גישה חדשה כלפיה". היא מוסיפה: "אני חושבת שזה מדהים שכל הבניינים בעיר במשך מאה ואלף שנים נבנו מאבן, זה עושה עיר יפה מאוד".

נושא מרכזי אחר בתהליך התכנון הוא ה"דפנות הרכות של הבניין", כהגדרתה של סג'ימה. הטרסות שמהן מורכב הבניין העתידי משוות לו רכות יחסית והשימוש הרב בזכוכית הופך אותו לאוורירי יותר. החזיתות הצדדיות ממוקמת בקו אפס ופונות לרחוב, כך שהעוברים והשבים יוכלו להציץ על הפעילות שבפנים. במסגרת התוכנית הוחלט גם לשמר ביתן קטן מהתקופה המנדטורית, שנמצא בפאתי המגרש, וכמה עצים ותיקים. "אנחנו מנסים ליצור אינטראקציה בין בצלאל לבין הסביבה, אבל גם בין המחלקות בתוך בצלאל", מוסיפה האדריכלית היפאנית.

אנשים אקטיביים

סג'ימה (56) ונישיזאווה (46), זוכי פרס פריצקר לשנת 2010, הם מהאדריכלים הבולטים והמשפיעים כיום בעולם. הם מייצגים את הדור העכשווי של האדריכלות היפאנית ואת העניין המחודש שהעולם מגלה בה. האדריכלות שלהם שכלתנית ואלגנטית אך גם פואטית מאוד. היא מאופיינת במינימליזם צורני ובעושר רב בחללי הפנים ובפרטי הבניין. משנת 1995 הם עובדים יחד במסגרת סטודיו סאנה שממוקם בשכונת טאטסומי במזרח טוקיו. בעבר היא היתה הבוסית שלו, כיום הם שותפים שווים.

גטי אימג'ס

בבניינים רבים של סטודיו סאנה אפשר לזהות מחקר סביב רכיב גיאומטרי שנהפך לבסוף לבניין שלם: ב-New Museum בניו יורק (2007) התעסקו בקופסאות, במעטפות שלהן וביחס ביניהן, ובמרכז הלימוד של רולקס באוניברסיטה הפוליטכנית בלוזאן (2010) ניצלו את הפוטנציאל של הטופוגרפיה המלאכותית וניקדו אותו בחצרות פנימיות. בבניין החדש של בצלאל יש כאמור עיסוק נרחב בטרסות וביכולת שלהן לשמש כרצפה, כתקרה, כגינת גג או אפילו כאמצעי הצללה (הן נמתחות מעבר לגבולות המוגדרים של חללי הפנים). כשהן מונחות זו מעל זו הצורניות שלהן מזכירה סוג של מקדש יפאני.

סג'ימה ונישיזאווה קיבלו את התכנון של הפרויקט לפני כשנה, לאחר שהנהלת האקדמיה החליטה לערוך תחרות תכנון סגורה ל-16 אדריכלים בולטים מהארץ ומהעולם. מדוע בחרו בהם? "עדיף שתשאל את בצלאל!", צוחקת סג'ימה, "אנחנו כמובן מאוד שמחים על הפרויקט הזה. האתר מאוד מיוחד ויפה, במיקום עירוני מיוחד - ליד כנסייה, ליד העירייה, ליד רחוב יפו. וגם בצלאל כבית ספר הוא מאוד מעניין בעבורנו. אלה אנשים מאוד אקטיביים שעושים הרבה דברים חדשים".

הבניין החדש עורר לא מעט התנגדות. במהלך השנה האחרונה נמתחה ביקורת חריפה על ההחלטה לזמן אדריכל זר לתכנן בניין בעבור האקדמיה העברית הראשונה לאמנות. פרופ' ארנון צוקרמן, הנשיא היוצא של האקדמיה, הגיב לביקורת בראיון ל"הארץ" בספטמבר :2011 "האשימו אותנו בפרובינציליות שהלכנו למישהו מבחוץ. אני חושב שזה פרובינציונליות לחשוב שכל החוכמה נמצאת אצלנו. לא הכל נמצא בידינו".

כמו כן נמתחה ביקורת על ממדיו של הפרויקט ועל ההחלטה להשקיע 360 מיליון שקלים במבנה חדש בזמן שבמרכז ירושלים ניצבים עשרות בניינים שהיה ניתן להסב לשימוש האקדמיה. "ברור שיש עוד אפשרויות לבצלאל, אבל אני חושבת שמה שחשוב זה איזה סוג של בניין בונים", עונה סג'ימה. "זה גם בניין אקדמי נהדר אבל גם בניין שעובד בשביל הציבור. זה יכול ליצור עוד הזדמנויות מסביבו". היא מוסיפה: "אני אדריכלית ואני מאמינה בכוחם של בניינים".

מוריץ שמאלץ

יותר מסך חלקיו

אריה קוץ, שמשמש כאדריכל המקומי של הפרויקט, סבור כי לבצלאל יש ניסיון לא מוצלח בפיזור של המחלקות בבניינים נפרדים זה מזה. "אני חושב שהדוגמה הטובה ביותר זה המחלקה לארכיטקטורה. אין להם שום קשר לבניין בהר הצופים ולמחלקות האחרות. יש אפשרות לבנות שמונה מצודות נפרדות למחלקות, אבל אני חושב שזה לא יוביל לשום מקום. בניין מהסוג הזה ושל האדריכלית הזאת הוא יותר מסכום חלקיו. אם לא נעשה את הבניין הזה אנחנו נאבד את האופציה לחיבור בין המחלקות לעוד הרבה מאוד זמן".

נשאלת גם השאלה איזה קבלן יצליח לבצע את האדריכלות האלגנטית והמפורטת שמאפיינת את סטודיו סאנה, והאם הבניין שלהם יצליח להתיישב בתוך המרחב העירוני האגרסיבי של ישראל. "בכל מקום שאנחנו מתכננים אנשים מזכירים שזה לא יפאן. אבל אנחנו בונים בכל העולם. גם ניו יורק זה מקום מאוד אגרסיבי ובנינו שם מוזיאון", עונה סג'ימה.

אם התוכנית של בצלאל תצא לפועל, סג'ימה ונישיזאווה יוכלו לרשום לעצמם הישג כאדריכלים היפאנים היחידים שהצליחו לתכנן (ולהשלים) בניין בישראל בעשורים האחרונים. קדמו להם רק ג'ונזו יושימורה שתיכנן את האגף החדש של מוזיאון טיקוטין בחיפה בשיתוף אל מנספלד ואדריכל הנוף איסמו נוגוצ'י שתיכנן את גן הפסלים במוזיאון ישראל. גם האדריכל שין טאקאמטסו מקיוטו היה מעורב בתכנון של אולם קונצרטים בישראל אבל התוכנית שלו נגנזה כבר בשלבים הראשונים.

אף שהתוכניות וההדמיות של הבניין הוצגו בפני קהל נרחב בבצלאל ותמונות שלהן זלגו לרשת, האדריכלים החליטו בינתיים שלא למסור חומרים לפרסום משום שלדבריהם מדובר עדיין בשלב ראשוני של התכנון. האדריכל יובל יסקי, ראש המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל מי שמופקד על הקשר עם האדריכלים היפאנים, אמר ל"הארץ" כי האקדמיה מגבה את החלטתם.

גם אם הפרויקט נמצא עדיין בשלב עדין וראשוני, היה ראוי להציג אותו לציבור ולא רק ליחידי סגולה בצמרת בצלאל ובעיריית ירושלים. סטודיו סאנה אמור אמנם להעביר תוכניות והדמיות מפותחות יותר לאחר הקיץ, אולם במקביל הוחלט לקדם את תוכנית בניין העיר של האתר. נראה שגם הפעם הציבור יפגוש בבניין מוגמר שאין לו כל יכולת להשפיע עליו.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו