שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הביאנלה בוונציה: ישראל כנושאת מטוסים אמריקאית

הביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות יעסוק הפעם בהשפעתה הדרמטית של ארצות הברית על המרחב הישראלי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

"ישראל היא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם שאי אפשר להטביעה, שאין על סיפונה ולו חייל אמריקאי אחד, וממוקמת באזור חיוני לביטחון הלאומי האמריקאי" - זהו ציטוט ידוע מפיו של אלכסנדר הייג, מזכיר המדינה האמריקאי בין השנים 1981-1982 ומקור השראה על דרך האירוניה וההפוך-על-הפוך לשמה של התערוכה "נושאת מטוסים", שתייצג את ישראל בביאנלה הבינלאומית ה-13 לאדריכלות בוונציה.

התערוכה שאצרו מילנה גיצין אבירם והאדריכלים ארז אלה ודן הנדל מצביעה על ההשפעה האמריקאית המכריעה על האדריכלות בישראל בשנות ה-70, השפעה ששינתה באופן דרמטי את פניו של המרחב הישראלי בהיבטים אדריכליים, חברתיים ופוליטיים. המהלכים, שהטביעו ומטביעים חותם על הנוף הבנוי והרגלי החיים בישראל, יוצגו בתערוכה באופני תצוגה שונים, לרבות שימוש בחומרי ארכיון, עבודות אמנות עכשוויות ומקרי מבחן אדריכליים בולטים. התערוכה תוצג למשך כשלושה חודשים, החל מפתיחת הביאנלה ביום רביעי הבא ועד נעילתה ב-25 בנובמבר.

תחילתו של "העידן האמריקאי" באדריכלות בישראל, כפי שטוענים אוצרי התערוכה, בשנת 1973, שנה מכוננת ומלאת אירועים. השנה של מלחמת יום הכיפורים, משבר האנרגיה והאיום על ההגמוניה של ארצות הברית באזור, השנה שבה התחילה מעורבות אמריקאית מכריעה בביטחון ובכלכלה בישראל ובה התחיל תהליך שהבשיל במהפך הפוליטי ב-1977 ועלייתן לשלטון של מפלגות הימין, והפך את ישראל כהרף עין כמעט ממדינה ש"היתה ידועה כמדינת רווחה סוציאליסטית" למדינת שוק חופשי קפיטליסטית ומופרטת.

מתוך התערוכה "נושאת מטוסים" ממדינת רווחה למדינת שוק חופשי צילום: אסף עברון

הביטוי האדריכלי המרחבי לאותם אירועים הרי גורל מוכר למי שחי בתוכם, עובר, קונה, רואה, חולף - גורדי שחקים, קניונים, שכונות מגודרות, התנחלויות ויישובים קהילתיים מסוגרים, פארקים תעשייתיים מנותקים מסביבתם הערבית והיהודית, כבישי אגרה מופרטים ועוד ועוד. אכן הארץ שינתה את פניה, ואפשר לומר שבעשורים שעברו מאז שנות ה-70 היא נהפכה מ"הפרויקט הישראלי" לפרויקט הפוסט-ישראלי. התערוכה מפנה זרקור לתקופה באדריכלות בישראל שלא נחקרה דיה.

שנות ה-70 הן ללא ספק פרק חשוב בהיסטוריה של האדריכלות בישראל וראוי למחקר. השאלה היא אם יש צידוק להציג תערוכה היסטורית דווקא עכשיו, על רקע אירועים אקטואליים בהרבה בשיח האדריכלי, ואם יש מקום להציג אותה דווקא בחו"ל כאשר היא עוסקת במקרה פרטי ומקומי של נושא שאינו חדש בזירה הבינלאומית? הנדל ואלה: "התערוכה התגבשה לפני שנה וחצי ואז לא היתה מחאה חברתית. אבל מעבר לזה אנחנו מאמינים שדווקא על רקע המשבר הכלכלי והמחאה, הנושא של השפעה אמריקאית הוא רלוונטי. הקשר של הטענה שלנו לנושא התערוכה המרכזית בביאנלה (שכותרתה ‘מכנה משותף', ראו בהמשך) הוא שהסביבה שלנו מתנהגת כמו שהיא מתנהגת בגלל ההשפעה האמריקאית. כעת אנחנו במועד שבו אפשר כבר לבחון את התקופה בפרספקטיבה. התערוכה אינה מתמקדת במבני ראווה אלא בהקשרים פוליטיים וחברתיים, שאלה הם הנושאים האקטואליים היום. אנחנו מאמינים שצריך להציע כיוונים חדשים לסדר היום האדריכלי השליט. צריך לפרק את הדברים ולהבין למה זה קורה ומשם להתחיל לתקן".

מיצג של צריכה

הרעיון הראשון לתערוכה, מסבירים אלה והנדל, היה לחשוף יצירות מופת אדריכליות תקופתיות נשכחות בהשפעה אמריקאית. אבל כבר בשלב מוקדם הם נסוגו מהרעיון המקורי, בעיקר משום שהתאכזבו כדבריהם ממה שגילו. במחקר לתערוכה הם לא מצאו לדבריהם די חומרים כדי להתמקד בסגנונות ובטיפולוגיות אדריכליות, והחליטו "לקרוא את הארכיטקטורה לא כרצף של פרויקטים ומבנים יחידים אלא כאשכולות של קשרים, השפעות וחידושים המשרטטים תופעות".

""פתרון הסכסכוך". "מתוך חנות האירועים ההיסטוריים צילום: טל ארז

במונח "תופעה" רואים האוצרים תחליף למונח הפוסט-מודרני הנזיל "נראטיב" המאפשר לצקת לתוכו "תוכן אדריכלי מובהק ומובחן". בתערוכה מטופלות ארבע תופעות או קטגוריות מרכזיות - סימנים, שווקים, בני ברית, איים. כל אחת מהן מתייחסת להיבט אחר בהשפעה האמריקאית במרחב הישראלי על רקע פוליטי וכלכלי, ומוצגת בתערוכה באמצעות מקרי מבחן בולטים.

התופעה "סימנים" מתייחסת למעבר מאדריכלות ציבורית וממלכתית לאדריכלות תאגידית שבאמצעותה מכריזים יזמים ובעלי הון על כוחם - גורדי שחקים הם מקרה המבחן. התופעה "שווקים" מתבוננת בעידן ההיפר-צריכה בישראל, או במלה אחת, קניונים. "בני ברית" עוסקת בשיתופי פעולה בין המדינה למגזר הפרטי למימוש אינטרסים פוליטיים - כביש 6 הוא דוגמה מובהקת. התופעה "איים" מגדירה מגמה של היפרדות והתנתקות במרחב - פארק התעשייה תפן בגליל הוא מקרה מבחן.

ההיבט האדריכלי של התופעות מוצג בתערוכה באמצעות חומר ארכיוני ועבודות אמנות, והרקע החברתי והפוליטי - בסדרה של מזכרות שמתחכמות על הנושא. המזכרות שעוצבו במיוחד לתערוכה יוצעו למכירה ב"חנות האירועים ההיסטוריים" בקומה הראשונה של הביתן. המבקרים יוכלו "לקחת חלק במיצג חי של צריכה" ולרכוש גאדג'טים כמו מסטיקים בדמות אותות גבורה צה"ליים, בובות של בגין, שוקולד בשם "רכבת אווירית של אם-16", פאזל פתרון הסכסוך, פנקסי המהפך הפוליטי וכיוצא באלה. להשלמת תמונת ההשפעה האמריקאית, הפדיון יוקדש להשלמת המימון של התערוכה.

האמנים המשתתפים בתערוכה - אסף עברון, פלוריאן הולצר, טל ארז, פרננדו גוארה, נירה פרג ויאן טיכי - נבחרו על סמך יכולתם "לספק תגובה עכשווית לנושאי התערוכה" וכדי שהתערוכה "לא תישאר במישור ההיסטורי בלבד", אומרים הנדל ואלה. הולצר, צלם אדריכלות מגרמניה, מגיב לדוגמה לתופעת השווקים. גוארה, צלם פורטוגלי המתמקד באדריכלות, יציג חתך רוחב עכשווי של אדריכלות התקופה במבט מהיום.

המיצג "רכבת אווירית" צילום: טל ארז

לתערוכה נלווית חוברת קטלוג מינימלית. במקביל לה יוצא לאור הספר "נושאת מטוסים" בהוצאת Hajte Cantz שערכו האוצרים ובו מאמרי ביקורת בנושאי הספר של אדריכלים, חוקרים ומבקרי תרבות. המאמרים מתפרסמים באנגלית בלבד; אם השפעה אמריקאית, אז עד הסוף.

הביאנלה לאדריכלות בוונציה היא התערוכה הבינלאומית המרכזית בתחום. היא שמרנית בדרך כלל, מסונוורת משמות נוצצים ונזהרת בדך כלל מטיפול בנושאים בעייתיים ומביקורת ממוקדת. אולי משום כך היא שורדת גם אחרי שמספידים אותה מחדש בכל שנתיים, ומשאירה מאחור גם מתחרים מעניינים ורדיקליים יותר. במסגרת הביאנלה מוצגת תערוכה מרכזית שעליה מופקד אוצר מטעם הביאנלה, ותערוכות לאומיות בביתני המדינות שעליהן מופקדים אוצרים מקומיים.

התערוכה המרכזית השנה היא "Common Ground" - מכנה משותף. האוצר הוא האדריכל הבריטי דייוויד צ'יפרפילד, מהאדריכלים המובילים בבריטניה. בתערוכה יוצגו 66 פרויקטים של 118 אדריכלים, צלמים, אמנים וחוקרים, מהם כאלה שנדמה כי עצם שמם הוא הצידוק להשתתפותם - החל בזאהה חדיד דרך קזויו סג'ימה ועד פיטר אייזנמן הבלתי נמנע. כותרת התערוכה היא אמורפית דיה כדי להכניס תחת כנפיה כל מה שעולה על הדעת או כל מי ששמו יכול לקשט את תערוכת השנה.

ישראל היא אחת מ-55 המדינות בביאנלה. ארבע מהן - אנגולה, כוויית, קוסובו ופרו - משתתפות לראשונה ומצטרפות למגמה המערערת בשנים האחרונות את ההגמוניה - והסטגנציה - המערבית המסורתית בביאנלה לאדריכלות. התערוכות בביתנים הלאומיים אינן קשורות בהכרח לתערוכה המרכזית. במרבית המקרים הן מעניינות בהרבה, וממדיהן אנושיים. התערוכה המרכזית היא אימתנית בגודלה, והמסע בין כוכבי האדריכלות הוא אינסופי ומייגע - ואין להחמיצו.

הביתן הישראלי בביאנלה, ומימינו הביתן האמריקאיצילום: פלוריאן הולצר

מפרסומים מוקדמים, התערוכות הלאומיות המעניינות השנה הן אלה העוסקות במרחב וחברה יותר מאשר באדריכלות "נטו" ומאתגרות את התפישה השלטת של תכנון "מלמעלה". נושאים אקטואליים הם אקטיביזם תכנוני חברתי, הזכות לעיר, בנייה א-פורמלית במרחב האפור, אלתור, החזרת המרחב הציבורי לציבור, שיתוף הציבור ותגובות הציבור, משברי האקלים והסביבה ועוד. עם זאת, יש להניח שקהל המבקרים בביאנלה ינהר, כתמיד, למיצב התורן המרהיב של זאהה חדיד או לדגם המהפנט של MVRDV בתערוכה המרכזית.

הביתן האמריקאי ניצב בחזית המגמה - לתשומת הלב של הביתן הישראלי הסמוך לו. התערוכה "התערבות ספונטנית, פעולות תכנון לטובת הכלל", שאצרה קתי לאנג-הו, מרכזת את "פעולות התכנון" של תנועות אקטיביסטיות בולטות בארצות הברית, פעולות "קטנות" שגלומה בהן הבטחה אופטימית, אולי נאיבית, לשינוי גדול. בכללן גם התנועה "לכבוש את וול סטריט". המשתתפים בתערוכה הם עשרות פעילים המשתפים לראשונה פעולה עם המיינסטרים האדריכלי בהתגלמותו, ויכולים בלי ספק להתכונן לביקורת.

אסטרטגיות הפעולה שיוצגו בתערוכה נעות בין שבילי אופניים בלתי מוכרזים דרך אדריכלות זמנית ועד קמפיינים בשיתוף הקהילה לפתרון בעיות אורבניות. בראשן, פרויקט הדגל האקטיביסטי "Day (ing)Park", של קבוצת REBAR מסן פרנסיסקו, שהתחילה את התנועה ב-2005. חבריה ריפדו חניית אספלט עירוני מן השורה במרבד דשא אמיתי, הציבו עליו עץ וספסל אמיתיים והפכו אותו למרחב ציבורי - למשך שעתיים בלבד, עד שפג תוקפו של כרטיס החניה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ