בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאחורי המגרש הריק: סיפורו של מפעל תעש בת"א

פעם הוא היה חלק ממפעל נשק היסטורי, היום הוא משכן לחסרי בית ובקרוב ייהרס כדי לפנות מקום לפרויקט נדל"ן חדש. בין כל אלה הוא תרם לזיהום גוש דן

35תגובות

בדרך השלום, לצד בית העלמין נחלת יצחק ובמרחק דקות הליכה ממגדלי עזריאלי בתל אביב, ניצבת חומת לבנים אטומה. מאחוריה, זה כ-15 שנים, כלוא מפעל נטוש של התעשייה הצבאית. במשך עשרות השנים שבהן פעל המפעל, שנקרא "מגן", יצאו מבין חומותיו התותחים הראשונים שפותחו בארץ, תתי-מקלע עוזי, רובי הסער גליל ותבור. אבל ב-1997 הוא הופרט, נמכר ונעזב, ומרבית בנייניו נהרסו. מאז, למרות ערכו הכלכלי הרב של המגרש המיותם, נדמה היה כי קדחת הנדל"ן פסחה עליו. המגרש רחב ידיים נותר בשיממונו ורק מבנה אחד נותר בו - מבנה בטון הצמוד לדופנו המערבית.

המבנה העירום, שריד בודד למפעל, נבנה בסוף שנות ה-60 של המאה שעברה על ידי האדריכל גרשון צפור, אז שותפו של האדריכל בנימין אידלסון. צפור, יקיר העיר תל אביב בשל פועלו הציבורי, תיכנן מבני ציבור רבים. בצלאל בקמפוס הר הצופים, לונדון מיניסטורס בתל אביב ובית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע, שזיכה אותו בפרס רכטר ל-1988 - אלה רק אחדים מהם. בתקופה שבה תיכנן את מפעל תעש בדרך השלום הוא תיכנן גם את בניין רקאנטי באוניברסיטת תל אביב, ובשניהם ניכר כי הושפע ממגמת אדריכלות הבטון העולמית.

יעל אנגלהרט

צפור עיצב את המפעל בסגנון ברוטליסטי, עשוי כולו בטון חשוף. למבנה שני אגפים, האחד של שתי קומות והאחר של ארבע, וביניהם גרם מדרגות משותף. ההפרש בגבהים, אומר כעת האדריכל, לא היה בעל מטרה עיצובית; היו אלה בעיקר אילוצים כלכליים שמנעו הוספת שתי קומות לאגף הנמוך.

כמו מבני תעשייה אחרים, בניין המפעל מציג צורניות פשוטה ועושה שימוש באלמנטים קבועים מבטון טרומי לקירוי והצללה. הבטון הטרומי זול מזה הסטנדרטי, אקולוגי ומיידי לשימוש, אך גם מצריך תכנון מדוקדק לצורך קביעת מקומות החיבור לבניין, דבר הניכר בחזיתות המבנה.

ארבע החזיתות נבדלות זו מזו במספר ובצורת הפתחים, שנקבעו על פי כיווני השמש בעונות השונות ומאפשרים שימוש יעיל במעבר הרוחות לקירור המבנה בקיץ. ההצללות העמוקות שתוכננו בדופן הקירות מונעות כניסת אור ישיר לתוך החלל, ובמקום זאת הן מציעות פיזור אחיד יותר של האור המוחזר. המבנה מעוצב באופן המדגיש את אופקיות הקומות, תוך שימוש בחוזקו של הבטון כחומר בנייה ובאיכויות האסתטיות שלו להחזרת אור.

עם השלמתו הצטרף המבנה לקומפלקס ייצור גדול שפעל במקום משנות ה-50 וסימן נקודת מפנה בהתפתחות תעש. הקומפלקס השתרע על כל שטח המגרש, כ-44 דונמים, ובין המבנים בו היתה גם שורת מפעלים מרובעים לייצור פגזים ומבנה צר וארוך שהכיל ברובו משרדים. המבנה החדש עצמו יועד לייצור נשק קל.

באופן בלתי נמנע, להתפתחות תעש היו תוצרים נוספים. בשנת 1995, לקראת פינוי המקום, נערכו בו סקרים סביבתיים. אלו הצביעו על זיהום נרחב של הקרקע, אשר התפשט לקומות הקרקע ולמרתפים של הבניינים הסמוכים בצורת גזים רעילים וחילחל במשך השנים אל מי התהום של גוש דן. לזיהום זה היו אחראים תהליכי ייצור מזהמים, שכללו בין השאר שימוש במתכות כבדות ואשר חלק מתוצריהם הוזרמו באין מפריע לבורות סופגים.

גרשון צפור

במשך 15 שנים התקיימו דיונים במטרה למצוא גוף שייקח עליו את האחריות לטיפול בזיהום. משרד הביטחון לא התנדב, ורק לאחרונה לקחה על עצמה עיריית תל אביב את טיוב הקרקע, ולא בכדי: לעירייה מניע כלכלי מובהק בהחייאת השטח. לפי שעה כבר קידמה העירייה בשטח זה תוכנית להקמתן של 850 יחידות דיור, שטחי מסחר גדולים ובית ספר. אלו יכניסו לקופתה כסף רב ויממנו את ההליך היקר והמתמשך. יתרה מכך, הפרויקט יסייע בהחייאת האזור, שרובו בניינים ותיקים של שלוש קומות.

בעבר נפוצו שמועות כי המבנה שתיכנן צפור יוכר לשימור. אך התוכנית הנוכחית, שאושרה לפני שנתיים, מלמדת כי הוא מיועד להריסה ובשטחו עתיד לקום אזור מסחרי. כיום, עקב ההזנחה רבת השנים, הוא משמש כמקום מגורים לחסרי דיור ולנערים משוטטים, וסימני החיים היחידים בו הם אשפה, סימני הצתות וכתובות גרפיטי על הקירות.

לפני שש שנים העלתה האדריכלית נואית נופר, בפרויקט הגמר שלה בבצלאל, את הרעיון להפוך את הבניין למרכז מבקרים. היא הציעה להשתמש בו כבמה להצגתם של הליכי השיקום המתקיימים באתר ולהרצאות על בעיות של זיהום סביבתי והדרכים להתמודד עמן. ההצעה אומצה בחום על ידי רשויות הסביבה, אך לא רקמה עור וגידים.

המציאות העגומה הזאת - של קרקע מזוהמת בעקבות פעילות תעשייתית, בייחוד צבאית - אינה חד פעמית. מלבד "מגן" הפעילה תעש עשרות אתרי ייצור ברחבי הארץ, ואת חלקם נאלצה לעזוב: הקמפוס בבית הכרם בירושלים ננטש גם הוא וכיום הוא מוזנח ולא מטופל. אתר נוסף, בשכונת נוף ים בהרצליה, נעזב ב-1997 בעקבות פיצוץ גדול שאירע בו חמש שנים קודם לכן.

עם הצורך ההולך וגובר בעתודות קרקע יש בהחלט מקום למציאת פתרונות נקודתיים לאתרים מסוג זה. הליכי טיוב הקרקע בהם אמנם עשויים להימשך עשרות שנים, אך בד בבד אפשר להשתמש במתקניהם ולאפשר גישה לציבור. ובכל מקרה - יש לקבל את מורכבותם של אתרים אלו כמקומות בעלי היסטוריה אדריכלית וחברתית, ולא רק לראות בהם מגרשים עזובים וריקים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו