טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותח את הקצוות

בפרויקטים בעלי המודעות ההיסטורית והתרבותית שהוא מתכנן מיושמים הלקחים שלמד בשנותיו באירופה. למשל, שבזבוז זמן יכול להועיל

תגובות

כאשר סיים אורי כהן את לימודי האדריכלות באוניברסיטת דלפט שבהולנד הוא בחר לנסות את מזלו ולחפש עבודה באחד המשרדים המובילים בארצות הברית. מתוך ספר ישן שהציג חמישה אדריכלים ניו יורקים מובילים קרצה לו דווקא דמותו הזועפת של סטיבן הול. אל המשרד, שמנה אז חמישה עובדים בלבד, הצטרף כהן כאשר זה היה בתנופת עבודה. הול זכה אז בתחרויות לתכנון מבנים מסביב לעולם - הלסינקי, ונציה, שווייץ והולנד. ולמרות זאת כהן לא שוכח איך שמע את האדריכל המצליח צועק בטלפון על בן שיחו: "תן לי לספר לך סוד - אני מרושש!".

גם האדריכל הרמן הרצברגר, שבמשרדו עבד כהן עם חזרתו להולנד, פיטר ביום בהיר אחד את כל עובדי המשרד, שלא קיבלו שכר במשך חצי שנה. "אז לא הבנתי איזו פריבילגיה זו, אבל יצא לי להתחנך במסלולים ייחודים ואיכותיים. אלו תמיד היו משרדים שפשטו רגל", צוחק כהן. "אבל לא היתה מספיק עבודה ואנחנו היינו 'מבזבזים' המון שעות - יושבים ועושים מודל אחר מודל. זה לימד אותי לחשוב בצורה יותר רחבה. הצד השלילי של זה הוא שגם היום, כבעל משרד עצמאי, אני לא תמיד יודע מתי לעצור".

לפני שנסע למשפחתו בהולנד, התכוון אורי כהן להמשיך ללימודי קולנוע בבית ספר בן צבי. אך הוא מצא את מקומו בפקולטה לאדריכלות של אוניברסטת דלפט, שם הוסיף להתלבט בין שני מסלולים נפרדים של בינוי ערים ואדריכלות, ולבסוף סיים את שניהם במקביל. את המשרד העצמאי הראשון שלו הקים יחד עם שותפה הולנדית בבניין המשקיף אל הנהר הגדול של אמסטרדם.

הפרויקטים לא היו רבים, אך הם היו מעניינים, והשניים עבדו על תכנון בתי מגורים וחנויות קטנות, לצד רסטורציה של מבנים ישנים. כשהשותפות התפרקה המשיך כהן לעבוד בהולנד כעצמאי ובמקביל החל ללמד בדלפט, האקדמיה שבה התחנך.

נסיעה קצרה לישראל הניבה הצעת עבודה קטנה שהאריכה את שהותו, ובעקבותיה החלו לזרום פרויקטים מקומיים נוספים. כהן מצא עצמו מגיע לארץ לתקופות ממושכות לאחר שהחל לשמש גם כמרצה בטכניון, ולמעשה חי במשך שלוש שנים על הקו האווירי בין הולנד לישראל. לבסוף, כמות העבודה בארץ הכריעה את הכף והוא פתח משרד קטן במושב ארבל, ולאחר שהבין כי הריחוק מן המרכז מונע מהמשרד להתרחב, העתיק את מקומו לפני שנתיים לתל אביב.

עד אז תיכנן בארץ בעיקר בתי מגורים לאנשים פרטיים. הלקוחות הביאו עמם אתגרים ייחודיים. בית שתיכנן ביסוד המעלה נבנה בצמוד לאתר מורשת היסטורי מהמאה ה-19 וכהן כרך את המבנה הישן עם החדש באמצעות מסדרון ארוך שיוכל לאפשר גמישות מרבית לבעליו, שביקשו להופכו בעתיד למלון בוטיק. במושב ארבל תיכנן בית פתוח בעל דופן מעוגלת, שצורת בנייתו הייחודית מאפשר יצירת חלל מוצל ללא עמודים נושאים.

אדריכלים רבים שואפים לתכנן מבני ציבור בקנה מידה גדול. האם זו השאיפה המקצועית שלך?

"הרבה שנים הרגשתי הגשמה עצמית מתכנון הבתים הפרטיים. אני חושב שהאפשרויות הן ממש רחבות. עובדה - האדריכלים המודרניסטים הגדולים פיתחו את הרעיונות שלהם דרך הווילות הפרטיות. המון ניסיונות נעשו בקנה מידה קטן, והניבו רעיונות שהתגלגלו לפרויקטים גדולים יותר".

מגוון הפרויקטים התרחב כשעבר לתל אביב, ולשולחן העבודה התווספו מבני ציבור ופרויקטים בקנה מידה גדול של תכנון עירוני. ב-2010 זכה המשרד בתחרות לתכנון בית ספר חב"ד בנצרת עלית, שאליה ניגשו 30 משרדים, והשנה זכה בתחרות נוספת לתכנון בית ספר תחכמוני בטבריה.

בתכנון שני המוסדות הנחתה את כהן, בן 49, תפישה חברתית, ולפיה בית הספר משמש מבנה קהילתי ועליו להיות נגיש ומזמין. בתכנון בית הספר בטבריה נוצלה הטופוגרפיה הטבעית באתר כדי לייצר מרפסת עירונית המשקיפה אל הכנרת, ובה גן צמחי מרפא. "טבריה היא עיר מדהימה, אבל הצליחו להחביא אותה. בתכנון המבנה חקרנו את הרקמה ההיסטורית והמרקם של העיר הנוכחית, ויצרנו מבנה שלמעשה מחבר בין שתיהן".

העבודה באמצעות ניתוח של שכבות שונות של היסטוריה ותרבות מוצאת את ביטויה המלא בפרויקטים בקנה מידה גדול שמתכנן המשרד. בשנה האחרונה עובד המשרד על תכנון מחדש של הכפר איקרית בגליל, בשולי הריסות הכפר המקורי שתושביו נעקרו ממנו עם קום המדינה. תוכנית האב שהמשרד מפתח מיועדת להחיות את הכפר וחיי הקהילה שלו, תוך חיזוק הקשר לאדמה והשארת מקום לזיכרון ההיסטוריה.

פרויקט נוסף שנמצא בעבודה ממוקם בבית חנינא שבצפון ירושלים, שם מפותחת תוכנית גמישה למרכז ציבורי גדול הכולל בתחומיו פארק רחב ידיים - פרוגרמת בנייה נדירה בהיקפה למגזר הערבי.

האם התעוזה שהכרת מעבודתך בחו"ל חסרה פה?

"בהחלט. בהתחלה חשבתי שזה נגרם מטעמי תקציב - אחרי הכל המשרד שלנו לא עובד עם השוק של האלפיון העליון. אבל גם שם קיימת איזו תרדמת ממארת של קוביות מודרניסטיות. זה נורא חבל כי אלו אנשים שמסוגלים באמת באמצעות הכסף שלהם למתוח את הקצוות של האדריכלות".

לדעתך זה באחריות האדריכל או הלקוח?

"אותי לימדו בדלפט שלא לתת ללקוח את מה שהוא מבקש, אלא מה שהוא אף פעם לא חשב שהוא רוצה. אני באמת מאמין שתפקיד האדריכל הוא למשוך את הלקוח הכי רחוק שאפשר. גם אצל סטודנטים שאני מלמד אפשר לזהות את הדברים שהם נחשפו אליהם, אלו דברים שנצברים לך בזיכרון. בתי המגורים שבהם חיינו מספקים חוויה שמיתרגמת לכלי בעזרתו אנחנו מתכננים. ורואים את זה בכל העולם: כשניגשים לתכנן ההולנדים מתחילים בפסים, אצל האמריקאים אלו בתים קטנים, והישראלים מתחילים עם אותן הקוביות על העמודים".

איך זה בא לידי ביטוי אצל האדריכלים שעבדת אצלם?

"אלו צורות מחשבה שונות. ההולנדים הם מאוד קלוויניסטים, הם ניגשים לפרויקט דרך ניתוח הצרכים הפרוגרמטיים של הלקוח. אצל האמריקאים לחזות יש הרבה יותר ערך. אני זוכר שהיה לי משבר כשניסיתי להסביר לסטיבן הול איך התקדמתי בפרויקט שעליו עבדתי במשרד. הוא אמר לי: 'אוקי, אבל איפה הארכיטקטורה?'. אז הוא ניגש לארון והוציא ספר אדריכלות, פתח אותו במרכזו, והצביע על דימוי מתוכו - 'אם פיטר אייזנמן יכול להכניס לפה את הפרוגרמה, אנחנו יכולים להכניס אותה לכל מקום!'. בשבילי זה היה שוק, זה משהו שבהולנד לא עושים. עם זאת, הרמן הרצברגר, שהוא כבר מבוגר, אמר לאחרונה כי אדריכלות זה על בני אדם. אנשים חושבים שזה שיח פנימי אבל זה לא. וגם אצל סטיבן הול, כמה שהוא שונה, החוויה החושית מאוד חזקה אצלו, וגם זה משהו מאוד אנושי".

ובארץ?

"בטכניון אנחנו מאוד תיאורטיים ואנליטיים ורעיוניים, אבל לא עובדים מספיק על איך החדר הזה מרגיש, אם החלל עומד במקום הנכון. יש משהו כל כך חשוב בזה. יש לי הרגשה שיש את הסטטוס של הלימודים - אתה לומד ואין לך מושג שיש מציאות, ופתאום יש מציאות שאין לך מושג שאף פעם למדת. וזה מטורף הסכיזופרניה הזאת.

"במשרד שלנו, כשאנחנו עובדים על תכנון בית מגורים פשוט, אנחנו מייצרים מספר מודלים של אותו בית בקנה מידה שונה. זה משהו שהתקציבים לא מאפשרים. מה שבאמת הייתי מאחל לנו זה שנצליח כלכלית מספיק כדי לעבוד בצורה שהייתי רוצה שנעבוד. היום אני מרגיש שאנחנו כל הזמן צריכים להזדרז. הייתי רוצה שנעשה הרבה יותר מודלים מכל מיני חומרים ובאמת שנצליח לבדוק דברים ולחקור אותם לעומק".

מה היה מעניין אותך לתכנן?

"אני תמיד מרגיש שאני נורא רוצה לבנות מגורים - אבל מגורים כמו שתיכננתי אותם בדלפט. דיור ציבורי איכותי. פשוט להראות לאנשים שלגור זה יכול להיות הדבר הכי מרתק בעולם. עמוק בלבי אני מקווה שמישהו יבקש ממני בוא נעשה משהו שהוא לא בנייני H סטנדרטיים. זה משהו שכבר בכלל לא קיים כאן. אני שואל את עצמי אם יש סיכוי שהמחאה החברתית תיטמע במסלול עומק - שאולי יחזרו עוד לדיור ציבורי איכותי שמבטיח איכות מגורים, חברתית, כלכלית. כי זה יהיה נהדר. יש לזה גם השפעה על כל כך הרבה אנשים, לא רק אלה שהולכים לתיאטרון או למוזיאון - זה עולם ומלואו, חיים שלמים".

צוות המשרד שעבד על תכנון והדמיות הפרויקטים:

בישראל: שחר בוטקין, רני שור, דליה מוננזון, יעל גולד ואופיר מנחם

בהולנד: וויליקה רוטוול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות