בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית חדש לרימון: בית הספר למוסיקה זכה לבניין מהוקצע

לדברי האדריכל רועי סקר, הדשא, העצים ורוח היצירה חשובים כאן יותר מתחכום אדריכלי

2תגובות

בעוד שבועות ספורים, עם תחילתה של השנה האקדמית, יגדשו 500 מוסיקאים צעירים את המדשאות הרעננות של בית הספר למוסיקה עכשווית רימון ברמת השרון. מאז הוקם, לפני 28 שנים, התקיימו הלימודים במבנים זמניים, ששימשו פעם בית ספר יסודי. עם זאת, התפאורה הדלה לא פגמה ביצירתיות של הסטודנטים ושירתה היטב את התדמית הרומנטית של המוסיקאי שפורט על מיתרי גיטרה שחוקים בחסות גגון דולף.


ואולם, השנה יזכו הסטודנטים ומוריהם למחסה ראוי בדמות בניין חדש ומהוקצע, שתוכנן ונבנה במשך שלוש שנים על ידי משרד האדריכלים סקורקא. בחירת האדריכלים נעשתה בתחרות סגורה שיזם המוסד. משרד סקורקא הציע להציב כמה מבנים קטנים במקום ליצור מבנה אחד, ונציגים מטעם רימון סברו שהצעה זו הולמת את רוח המוסד. "הם עבדו עם הליבה של בית הספר", אומרת אורלי סלע, יושבת ראש ההנהלה של רימון ומנהלת המקום לשעבר. "בתקופת הלימודים יש המון דינמיקה בחצר. מיד כשנגמר השיעור כולם יושבים על הספסל עם גיטרות ומכונות תופים, עוברים על תווים תחת עצי התות וגם סתם נמרחים". הכימיה בין היזם לאדריכלים היתה מיידית, והעבודות התנהלו בשיתוף פעולה צמוד.

יעל אנגלהרט

תוכנית האב שיצרו האדריכלים לרימון מציגה מרקם דמוי כפר ובו חמישה מבנים המיועדים לתפקודים שונים. מכל מבנה מתוכננת גישה לחלל פתוח משלו, שאופיו משתנה לפי הצורך ¬ מדירוג של טרסות באדמה היוצר מעין תיאטרון שקוע ועד למרפסת דק שמשקיפה על יתר הקמפוס.

במרכז האתר נטועים העצים המקוריים שהיו במקום, שאותם עוטפת מערכת שבילים המובילה אל הבניינים השונים. "כשאתה זוכר שיש עצים, שיש אנשים צעירים שצריכים מקומות להיפגש, לשבת על הדשא, שבאים לאהוב ובאים לברוח ¬ מה זה משנה המחשבות האדריכליות? אם יצרת מקום שיש בו טיפת צל, כבר יצרת משהו".

סקר הקים את משרד סקורקא ב-1999 בתל אביב. בהמשך חברו אליו האדריכלים עידו זמיר ואדר סקר, אחיו. במשך השנים זכה המשרד ב-11 מתוך 25 תחרויות אדריכלים לתכנון מבני ציבור בארץ ובעולם שבהן השתתף. ב 2006 גם הוענק לסקורקא פרס רכטר על תכנון הרחבה לספרייה על שם מקס ריץ' במרכז הבין-תחומי בהרצליה. כמו כן תיכנן המשרד, בין השאר, קומפלס משרדים בפארק התעשייה של יקנעם. לפני מעט יותר משנה פרש אדר סקר מהשותפות לטובת קריירה עצמאית, וצוות המשרד התמקם מחדש בחלל מרווח בקיבוץ גליל ים שבהרצליה.

בית הספר הוקם בשנות ה-80 בשטח של תשעה דונמים ברמת השרון. בצד תוספת הבינוי החדשה ניתן למקום הסכם חכירה ל-45 שנים. רימון אינו נתמך על ידי המועצה להשכלה גבוהה ועל כן נדרש לתרומות כדי לגייס כספים לפרויקטים מיוחדים. הקמת המרכז החדש התאפשרה בזכות עיריית רמת השרון ותרומותיהם של ענת ואודי אנג'ל.
בזמן התכנון נסעו האדריכלים עם הנהלת רימון למכללת ברקלי למוסיקה עכשווית בבוסטון, שעמה מקיים בית הספר קשרים צמודים ותוכנית חילופים, כדי ללמוד מהטעויות וההצלחות בתכנון המוסד. המכללה האמריקאית פועל זה 60 שנים בקירוב ומשרתת יותר מ-4,000 סטודנטים בזמן נתון, בכמה מבנים הפזורים בעיר. "מה שראינו הוא שהמתקנים ברמה נמוכה מאוד", מעיד רועי סקר. "לי היה חשוב לראות את זה: הדלתות לא נסגרות והסטודנטים יושבים צפופים בחדרים שקטנים יותר מהפסנתרים שבהם ¬ ובכל זאת זה מקום מדהים".
 

השילוש הלא-קדוש

המבנה שנחנך עתה ברמת השרון הוא הראשון מתוך מערך הקמפוס הכולל ושוכן בדופן המגרש. זהו מבנה דו-קומתי בצורת מלבן ובו 1,200 מ"ר ¬ שטח הגדול יותר מכלל המבנים ששירתו את רימון עד היום. המבנה מכיל אולם רסיטלים, כיתות לימוד אקוסטיות, חדרי לימוד פרטיים, שתי כיתות ייעודיות ללימודי מוסיקה ממוחשבת ואולפן הקלטות.

הניסיון שצבר המשרד כאשר תיכנן את בניין בית הספר לתקשורת ומדעי המחשב במרכז הבין-תחומי תרם לידע בתחום הבנייה האקוסטית. ברימון, מספר סקר, נדרשה עבודת תכנון מדוקדקת כדי לאפשר מעבר של מערך מסועף לחשמל ותקשורת, לצד שמירה על ניקיון ויזואלי ואיכות מתקנים גבוהה. ההגבלות הרבות שנבעו מהצורך ליצור כיתות שמבודדות סאונד, לצד החשש של המוסד מגניבת ציוד מהקומות הנמוכות, הובילו ליצירת חדרים אפלוליים למדי.

על הביצור היחסי של החדרים מחפים החללים הציבוריים בדמות שתי מרפסות גדולות וכן מסדרון רחב, שנמתח לאורך חזית הזכוכית הראשית ומקביל לשטח חוץ מרוצף הנסמך אל המדשאה. אחר הצהריים נוצרת בעיה, שכן החזית הרחבה, הפונה מערבה, מתלהטת בשמש השוקעת.

המבנה מעוצב בקווים מאופקים ועושה שימוש בשילוש הבלתי-נמנע שמאפיין את האדריכלות הישראלית העכשווית ¬- טיח לבן, חיפוי עץ ורצפה מבטון אדריכלי.

דומה כי דווקא חזותו הסולידית של הבניין החדש מושכת אליה ביקורת, בין השאר מצד המתכננים, שמציגים מודעות עצמית מפתיעה בדבר הבעייתיות. "יש פה משהו שהוא לגמרי אופנתי, אפילו בנאלי במובן הזה", מסכים סקר. "זה שייך לסוג מסוים של ארכיטקטורה שנוכחת היום במגוון פרויקטים, ציבוריים ופרטיים. זה בזה משהו נכון, זה יעיל, זה יפה, זה עומד בפרוגרמה ועומד בתקציב, זה נותן גאווה למשתמש. אני מודע, או-קיי, אני ברמת השרון, עשיתי בניין שנראה כמו וילה גדולה ¬ ואני לא בטוח אם זה כל כך רע. בסופו של דבר הרגשתי שמול העצים באתר אין דבר נכון יותר מאשר לשים כמה קוביות לבנות ¬ עם כל הבנאליות שבעניין".

"אני חושבת שיש פה רמה מסוימת של צניעות שבאה לידי ביטוי בתנועה בבניין", אומרת האדריכלית מיה ויסמן אילן מסקורקא, שליוותה את הפרויקט. "החיבור בין חוץ לפנים המבנה יוצר נגישות ומיידיות, והחומריות שהיא די פשוטה עוזרת לחיבור הזה".
 

כוח המוסיקה

כך או כך, למבנה החדש יש תפקיד משמעותי במיסודו של רימון, שנודע בעבר כגוף צעיר, מהפכני ובועט. "זה בפירוש שינוי שאנחנו עדיין לא יודעים את המשמעויות שלו, לטוב ולרע", אומרת סלע. "אני מרגישה שמוסד חינוכי חייב להיות דינמי. אין מוסד לימודי טוב שתמיד נותן אותו דבר. כי תוכניות לימודים מתפתחות, כי יש מתחרים, כי המוסיקה כיום נגישה ליוצרים בצורה אחרת מכפי שהיתה בעבר".

אף ששני הצדדים יצאו מרוצים מהעבודה המשותפת, לא ידוע כעת מתי יימשכו העבודות על שאר המבנים. אלה תלויות בגיוס תקציבים נוספים ובקצב הצמיחה הטבעי של בית הספר.

לפני כמה שבועות התקיים במבנה, שעדיין עובר ליטושים אחרונים, אירוע מוסיקלי לרגל פתיחתו. "16 שנים אני מתכנן בניינים והתרגשות כזאת לא היתה לי", מספר סקר. הוא מעיד כי הפתיחה החגיגית, שחנכה ולמעשה בחנה את אולם הרסיטלים, הובילה במהרה לחגיגה ספונטנית של שירה ונגינה משותפת של המורים והתלמידים. "אם לא היתה ההתפרעות הזאת הייתי מרגיש לא טוב", הוא אומר. "יש שם המון כישרון, אז מה, באמת זה משנה אם ואן גוך היה מצייר בחדר לבן עם שולחן מעץ אלון? זה היה משנה בהתחלה אבל זה היה נגמר. הכוח מגיע ממקום אחר. אי אפשר להתווכח עם ההשפעה שיש למראה החיצוני של הבניין, אבל זה מחזיק מעמד זמן קצר. אחר כך יש שם אירוע אמיתי, עם אנשים שנכנסים ויוצאים ויושבים ונעים בבניין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו