שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תעלומת הכיסא המודרני

יש אנשים שקנו "פלייבוי" בשביל המאמרים - אלה שעסקו באדריכלות. וגם בשביל תמונות הבניינים, כמובן. כך עולה מתערוכה חדשה המוצגת בהולנד וסוקרת את העיסוק הנרחב של התחום במגזין הפורנוגרפי האמריקאי. האוצרת סבורה שגם כיום חדר השינה של יו הפנר נראה סקסי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

אשה בשנות העשרים המוקדמות לחייה שוכבת עירומה בתוך אמבט מעץ. ערוותה ושדיה, מעוטרים בפס שיזוף לבנבן, מגיחים מבעד למסך עדין של בועות סבון וקצף. היא מותחת את גופה בתנועה חושנית ועיניה מביטות־לא־מביטות בצלם.

הסצינה האירוטית הזאת צולמה ב”בית המאה” - בית נופש בפאתי יוסטון, טקסס, שתוכנן על ידי קולקטיב העיצוב האמריקאי “אנט פארם” בהשראת נחיתתו של האדם הראשון על הירח. הבית האוונגרדי נראה כמו הכלאה בין פין לחללית וזכה לחשיפה תקשורתית רחבה. בדצמבר 1973 הוא לכד גם את עיניהם של עורכי המגזין “פלייבוי” והם שכרו אותו לשם סדרה של צילומים אירוטיים.

מה בין מגזין פורנוגרפי לבין אדריכלות מודרנית? לדעתה של פרופ’ ביאטריץ קולומינה, לשניים יש הרבה מן המשותף. בתערוכה חדשה ושמה “הארכיטקטורה של פלייבוי”, שנפתחה לפני כשבועיים בגלריה של המכון ההולנדי לאדריכלות בעיר מאסטריכט, היא פורשת את התפתחותם של תחומי העיצוב והאדריכלות במחצית השנייה של המאה ה־20 מבעד לדפיו של המגזין.

לצד תמונות אירוטיות נועזות ‏(“שהיום היו כנראה נחשבות לנאיביות, באינטרנט אפשר למצוא דברים הרבה יותר נועזים”, מעירה קולומינה‏) סיקר “פלייבוי” את האדריכלים והמעצבים החדשניים ביותר והציג את עבודותיהם בהרחבה במשך השנים. אדריכלים כמו פרנק לויד רייט, מיס ון דה רוהה ובאקמינסטר פולר זכו לכתבות פרופיל מחמיאות, כיסאות של האדריכל הפיני־אמריקאי אירו סארינן ובני הזוג צ’ארלס וריי אימס הוצגו בקביעות בהפקות אירוטיות. כאשר הציג המגזין איורים מושכים של דירת רווקים עירונית בספטמבר 1956, למשל, הוא זכה לאלפי מכתבי תגובה של קוראים. “הם רצו לדעת איפה אפשר להשיג את הכיסא של סרינן וכמה יעלה לבנות בית כזה”, מסבירה קולומינה. “הקוראים רצו להיות חלק מהחלום של פלייבוי, או לפחות לעצב לעצמם פיסה ממנו”.

5 מתוך 5 |
חללים מבית המאה
1 מתוך 5 |
יו הפנר על מיטה עגולה, לאס וגאס 1966
2 מתוך 5 |
"בית המאה" ביוסטון, מתוך כתבה בפלייבויצילום: באדיבות הגלריה של המכון ההולנדי לאדריכלות, מאסטריכט

מודל חיקוי מעורר מחלוקת

“פלייבוי” נוסד על ידי יו הפנר, עיתונאי צעיר משיקגו שזיהה את הביקוש למגזין “בידורי לגבר” שיציג תכנים פורנוגרפיים. הגיליון הראשון, שכלל תמונות עירום של מרילין מונרו, יצא לאור בדצמבר 1953 ובתוך זמן קצר אזל מהדוכנים. כעבור שנים ספורות ביסס הפנר את מעמדו של “פלייבוי” כמגזין בעל תפוצה של ארבעה מיליוני עותקים בחודש. הוא החל לנהל סגנון חיים סוער, נוצץ ועתיר מערכות יחסים מזדמנות ונהפך למולטי־מיליונר ולמודל ‏(מעורר מחלוקת‏) לחיקוי בעבור גברים בכל העולם.

לצד התמונות הפורנוגרפיות גם פירסם “פלייבוי” תוכן מגזיני מצוין, לרבות כותבים מהשורה הראשונה וראיונות עם פוליטיקאים ומובילי דעת קהל. עם אלה נמנו גם אדריכלים ומעצבים מודרניים שהחלו להשפיע על דמותו של המרחב האמריקאי. “זו לא קלישאה להגיד - אני קורא ‘פלייבוי’ בשביל המאמרים”, אומרת קולומינה בחיוך.

בשנות ה־50 התמקדו מגזיני העיצוב בקהל הנשים ובנושאים שחשבו לנחלתן כמו סידור הסלון או המטבח. “פלייבוי” יצר מהפכה בכך שהפך את זירת העיצוב לתחום עניין לגיטימי לגברים. להפנר אמנם לא היתה השכלה רשמית בתחום העיצוב, אבל היתה לו טביעת עין מעולה. בתים מודרניים, רהיטים עתידניים וטכנולוגיות חדשות היו לחלק בלתי נפרד מעולם הדימויים שהציג “פלייבוי”.

“להפנר יש תרומה ענקית להיכרות של הקהל הרחב עם אדריכלות מודרנית, הרבה יותר מזו של מוסדות ציבוריים מוכרים כמו המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק”, פוסקת קולומינה. “צריך לזכור שהאמריקאים התנגדו בתחילת הדרך לרעיונות שהאדריכלות המודרנית מייצגת והרבה מבקרים כתבו נגדה. בכל הדיון הסוער הזה יש פתאום מגזין סופר־פופולרי שמחליט להציג את העבודות של פרנק לויד רייט ועמיתיו באופן חיובי”.

ארון כפי שמופיע באחד מגליונות "פלייבוי"צילום: יוהנס שוורץ

מטוס עם דיסקוטק

קולומינה היא פרופסור להיסטוריה ותיאוריה באוניברסיטת פרינסטון. היא ייסדה את התוכנית למדיה ומודרניות ומכהנת כראש התוכנית ללימודי תואר שני ושלישי בבית הספר לארכיטקטורה. העבודה שלה, שכוללת ספרים, תערוכות ופרסומים רבים, עוסקת ביחסים הטעונים שבין ארכיטקטורה לבין מדיה, לא פעם בדגש על נקודת המבט הנשית. היא נשואה למרק ויגלי, דיקן בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, והשניים נחשבים לאחד הזוגות המשפיעים ביותר כיום בעולם האדריכלות.

לפרויקט הנוכחי נקלעה קולומינה שלא במתכוון. תוך כדי מחקר על אדריכלות שנות ה־60 וה־70 היא ראתה יותר ויותר אזכורים של “פלייבוי” בפרסומים מקצועיים. לפיכך ביקשה מהספרייה הראשית של פרינסטון לרכוש בעבורה את כל העותקים לטובת עיון מעמיק יותר. היא נדהמה לגלות את האיכות והכמות של הפרסומים על אדריכלות ועיצוב. אחת הסיבות לכך היתה המשאבים הכמעט לא מוגבלים שהיו ל”פלייבוי” לשלוח צלמים מצוינים לתעד את עולם העיצוב - לעתים בהשתתפות נשים עירומות ולעתים בזכות עצמו.

האם אלפי תמונות העירום שעברו תחת ידיה הביכו אותה או הפריעו לצוות שלה להתרכז במחקר? “מובן שלא, להיפך - זה ריתק אותי”, משיבה קולומינה. “אני חושבת שזה מיתוס שנשים לא מעוניינות בפורנוגרפיה, מובן שאנחנו מעוניינות בזה”.

תהליך המחקר כלל שיתוף פעולה עם ארכיון “פלייבוי” בשיקגו ושיחות עם עורכי המגזין בעבר ובהווה. את הפנר עצמו, כיום בן 86, קולומינה לא פגשה, אך היא מקווה לבקר בעתיד באחוזתו הידועה לשמצה בלוס אנג’לס. צוות התערוכה גם נפגש עם מי שאחראים לעיצוב כמה מהאייקונים האדריכליים הבולטים שהמגזין עצמו יצר, כמו הפנטהאוז המקורי של הפנר בשיקגו ‏(שאותו בנה לאחר שנפרד מאשתו הראשונה‏); מטוס פרטי בשם “Big Bunny”, שכלל דיסקוטק ומיטה עגולה ושימש את הפנר במסעותיו ברחבי העולם, ושורה של מועדוני חברים שהקים “פלייבוי” בערים אמריקאיות.

עורך מהמיטה

מתוך "פלייבוי"צילום: יוהנס שוורץ

התערוכה עוסקת בכמה נושאי חתך שמשקפים את העניין הנרחב של “פלייבוי” באדריכלות ובעיצוב מודרניים. בראש ובראשונה דירת הרווקים, שנרקמה כתגובה עירונית הולמת לסגנון החיים הפרברי נטול הריגושים. המגזין פירסם סדרה של כתבות על דירות נוצצות, עתירות רהיטים מודרניים, שמבטאות את הפוטנציאל של אדריכלות לאירוח, פנאי ומעל הכל - לפיתוי. החדר החשוב ביותר בדירה הוא חדר השינה, שם ממוקמת מיטה עגולה שהיתה לאחד מסימני ההיכר של המגזין. לא פעם תועד יו הפנר כשהוא עובד במיטתו, משכתב טקסטים, מסנן חומרים ובוחן תמונות של מועמדות חדשות לתפקיד ה”שפנפנות”. המיטה העגולה היתה למוצר פופולרי בשנות ה־50 וה־60 וחברות טקסטיל אף החלו לייצר סדינים עגולים עם ציפיות תואמות. “גם כעבור 50 שנים החללים האלה נראים סופר־סקסיים”, אומרת קולומינה.

היא איתרה התייחסויות של מבקרים מובילים להשפעה של המגזין על התרבות האדריכלית של אמצע המאה ה־20, בהם למשל ההיסטוריון הנודע זיגפריד גידיון. “ארכיטקטורה של ‘פלייבוי’ היתה לאופנה”, הוא כתב בספר “חלל, זמן וארכיטקטורה” ‏(הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1960‏). “ארכיטקטים מתייחסים לארכיטקטורה כמו שפלייבויז מתייחסים לחיים, קופצים מסנסציה אחת לאחרת ומשתעממים בקלות מכל דבר”.

ריינר בנהם, מבקר האדריכלות הנודע של שנות ה־60, התייחס בחיוב לשילוב של תכנים אדריכליים במגזין פורנוגרפי ואף הגדיר את “פלייבוי” כ”אחת המתנות הגדולות ביותר של אמריקה לתרבות המערבית”.

במשך העבודה על התערוכה נחשפה קולומינה לשלל עדויות של גברים שעולמם החזותי והאסתטי הורכב דרך הקריאה ב”פלייבוי”. “נשאתי פעם הרצאה באוניברסיטת קורנל וסיפרתי על המחקר שלי”, היא מספרת, “הקרנתי תמונות של כמה כיסאות והסברתי של’פלייבוי’ היה מדור לרכישות מומלצות שכלל בדרך כלל רהיטי מעצבים. בסוף ההרצאה ניגש אלי סטודנט ואמר לי בהתרגשות שהוא סוף סוף מבין את האובססיה של אבא שלו לכיסאות של מעצבים מודרניים. הוא אף פעם לא הצליח להבין איך העיצוב המתוחכם הזה מצא את דרכו לבית של ההורים שלו בפרברים”.

שיחה עם יו הפנר

מה שנעדר מהתערוכה הוא דיון ביקורתי במקומה של האשה בין דפי המגזין - בפרט בתוך כתבות על אדריכלות מודרנית ‏(שנוצרה בעיקר על ידי אדריכלים גברים‏). הנשים העירומות והמחויכות שנשכבות בפוזה חושנית על כיסאות מעוצבים הן לא יותר מעוד חפץ יפה בסדרה ארוכה של חפצים שמרכיבים את סגנון החיים של הפלייבוי. קולומינה מסכימה שמדובר בשאלה מורכבת. “מצד אחד אפשר לטעון ש’פלייבוי’ מחפצן את הנשים, אבל מצד שני הוא גם תומך בזכויות נשים, ביציאה של נשים לעבודה וכמובן בסקס חופשי - גם לגברים וגם לנשים”.

--

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ