בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האדריכל תום מיין: רדיקליות היא הנורמה בבנייה כיום

קמפוס מהפכני המשותף לטכניון ולאוניברסיטת קורנל עתיד לקום בניו יורק. תום מיין, המבקר בארץ, מספר על התכנון ומסביר למה האדריכלות המעוגלת-עקומה שלו איננה מפגן אגו

25תגובות

לאדריכל האמריקאי תום מיין, בעליו של משרד "מורפוסיס" בלוס אנג'לס, יש זיכרון משונה מהפעם האחרונה שהגיע ארצה כדי להרצות בפני קהל, לפני 10 שנים. מיין, בן 68, חתן פרס פריצקר היוקרתי לשנת 2005 ומתכננם של עשרות מבנים עטורי פרסים ושוברי מוסכמות, הופתע לראות כי חזונותיו עתירי הדמיון לא סוחפים את הציבור הישראלי.

"הקהל היה מאוד אנטי-עיצוב. הם חשבו שהאדריכלות צריכה להיטמע, לא להישמע". הוא מספר בראיון טלפוני מהסניף הניו-יורקי של משרדו. "שאלתי אותם: האם זה נכון גם לגבי קולנוע, כתיבה, מוסיקה? ברור שלא. מה שאתם אומרים, למעשה, זה שאדריכלות היא לא אמנות אלא בנייה. ואם לאדריכלות אין קול, מה זה אומר? האם אין לנו מושג מי אנחנו בעידן שלנו, במאה שלנו?".

מיין, שתואר כ"ילד הרע של האדריכלות" בראיון שנערך עמו במגזין "מטרופוליס" ב-2002 - תדמית שנדבקה אליו מאז - מדבר מהר, ברגש, ומשתמש בשפה גבוהה ובדימויים רבים. בביקור שיערוך מחרתיים בטכניון בחיפה, ובו יישא הרצאה (קרן בלנקשטיין היא המממנת), הוא יציג את התוכנית לקמפוס עתידי משותף לטכניון ולאוניברסיטת קורנל בניו יורק ¬ פרוייקט מהפכני שהשלמתו לא צפויה לפני 2037. הקמפוס ייבנה בחלקו הדרומי של רוזוולט איילנד, אי צר וארוך הממוקם בין מנהטן לקווינס, וצפוי להפוך את המקום מקהילת שינה מנומנמת לחממת הייטק תוססת.

קילוגרף

גולת הכותרת של שיתוף הפעולה בין שני המוסדות האקדמיים תהיה אפשרות לתואר שני במדעים יישומיים שיציע הקמפוס לסטודנטים, אשר יהיה למעשה תואר כפול של אונ' קורנל והטכניון, וידגיש יישומים של מדע, יזמות וניהול. כן יהיו בקמפוס החדש מרצים משותפים משני המוסדות.

"זה יהיה אתר ממש נהדר, למרות שכיום מצבו מעט עגום", אומר מיין. "זה שטח מאוד מעניין להקמת קמפוס - בין האזור הירוק למנהטן, יש משם נוף נפלא אל העיר ואל בניין האו"ם". תוכנית האב של הקמפוס תוכננה על ידי משרד האדריכלים הניו יורקי הוותיק SOM, ובמסגרתה ייבנו שמונה בניינים במורד השדרה המרכזית של האי, שיכללו, נוסף למתקני הקמפוס, כמה בנייני משרדים - פונקציה ייחודית ויוקרתית של בית הספר, שמציע לסטודנטים בתארים מתקדמים את האפשרות לעבוד עוד בזמן הלימודים בשיתוף פעולה עם בכירים מענף ההייטק כמו חברות פייסבוק וגוגל.

הקמפוס צפוי להיות חדשני גם במונחים סביבתיים: הגגות יחופו בתאים פוטו-וולטנים המייצרים אנרגיה סולרית, תיפרס תשתית בארות לקצירת אנרגיה גיאו-טרמית (מהחום שמייצר פירוק החומרים באדמה), וישנן תוכניות לניצול זרם הנהר המזרחי להפקת אנרגיה קינטית. מיין יתכנן את השלב הראשון של הפרויקט, שבנייתו צפויה להתחיל ב-2014 ולהסתיים ב-2017, ויכלול את הבניין האקדמי הראשי, ובו חמש כיתות בלבד, וכן משרדים, מרכז להכשרת מנהלים עם מתקני מלון, בניין מגורים לסטודנטים, אנשי סגל וצוות, ולמעלה מדונם של שטח פתוח לציבור.

"אי אפשר לדעת מה יהיו פניה של האקדמיה בעתיד", אומר מיין, ו"לכן אנחנו בונים בהמון גמישות ופתיחות. זה מתאים לתהליך שתפיסת החינוך עצמה עוברת היום ¬ משימוש בחללים ספציפיים, פרטיים ואטומים לחללים כלליים ופתוחים יותר".

בעד עירוניות פרשנית

דוגמא לפרויקט נוסף בתחום החינוך הוא המבנה החדש של מכללת קופר יוניון היוקרתית לאומנויות ולהנדסה, שנחנך ב 2009 באיסט וילג' במנהטן וזכה להופיע כמעט על כל שער של מגזין אדריכלות. "בית הספר הזה", מציין מיין, "נושא את דגל השילוב העליון בין האמנות וההנדסה, אבל למזג את זה במציאות זה לא דבר פשוט. אלה שני אופני פעולה שונים בתכלית". בבניין של קופר יוניון (Cooper Union) הפך המסדרון, ששימושו לרוב פונקציונלי בלבד, לגורם המחבר החשוב יותר, שחוצה את הבניין לאורך ולרוחב ונפתח לבתי קפה, חדרים ופינות ישיבה. מבחינה חיצונית, מציג מבנה בית הספר מעטפת חדשנית ומבודדת חום, פרי פיתוח טכנולוגי שעליו עמל המשרד של מיין במשך עשור. הצורה הייחודית של המבנה נועדה גם להתריס כנגד חציו הישן של בית הספר, הממוקם בניצב למבנה החדש, מבנה בן 150 שנים העשוי מאבן כבדה.

ריינר זטל

גם במבנה חינוך אחר שתיכנן משרדו של מיין, בית הספר קאהיל (Cahill) לאסטרופיזיקה בקליפורניה, עשו המתכננים שימוש חדשני בחללים משותפים.

כל הרעיונות הללו מוצאים את דרכם גם אל המבנה העתידי של קורנל. מבחינה חיצונית, אומר מיין, "זה יהיה הרבה יותר פתוח ושקוף. הכוונה היא לבטא את ההון היצירתי והאינטלקטואלי, שהוא מהותו של המקום. אתה רוצה להתקרב לאנשים ולמוסס את ההיררכיות בין סטודנטים ומרצים. זה היבט פוליטי שמוצא את ביטויו הפיסי באדריכלות".

משרד האדריכלים "מורפוזיס" (היווצרות, או התהוות) הוקם לפני 40 שנה כמקום שנועד להפגיש בין דיסציפלינות של מחקר ופיתוח לבין תכנון בניינים חדשניים וסביבות עירוניות. כיום הוא מונה כ 50 אנשי מקצוע ועוסק בבתי מגורים, מבני ציבור ותכנון עירוני. המשרד מחזיק ב 25 פרסים על חדשות אדריכלית, מעל 100 פרסים של המכון האמריקאי לאדריכלים (AIA) ועוד תארים ופרסים רבים. כותרת ההרצאה שיעביר מיין בטכניון מחרתיים היא "An Interpretative Urbanism" (עירוניות פרשנית).

Morphosis Architects דרך בלומברג

"אנשים יוצרים הפרדה בין אדריכלות בולטת, כזאת שמייצגת קול ושפה משל עצמה, לבין אדריכלות רכה יותר המתבססת על ערכים היסטוריים ואכן מייצרת בניינים חדשים שנראים כמו ישנים. אין לי שום עניין בשכפול של ההיסטוריה ¬ זה פשוט לא אותנטי", קובע מיין.

משמעות המונח "עירוניות פרשנית" שהוא טבע היא, אם כן, מציאת גשר בין ההיסטוריה להווה, תוך פירוש מחודש של תפקידו של האדריכל ושל המבנה שהוא מתכנן בסביבה עירונית קיימת.

תסתכלו באייפון ותבינו

המלה האהובה על מיין לתיאור האופן שבו המבנים מגיבים לסביבתם היא "היבריד", כלומר בן כלאיים. הכוונה היא שהפרויקט בהכרח שואל אלמנטים מסביבתו הקרובה, ומערבב אותם יחד עם השימושים החדשים כדי להגיע למהות הסופית. על אף שמשרדו של מיין עוסק בכך עוד משנות ה70 המוקדמות, קפיצת המדרגה האמיתית חלה עם כניסתו של המחשב, המאפשר לעבד נתונים רבים יותר ולערוך שינויים גדולים בחלקיקי שנייה.

"בפרויקטים הראשונים עדיין השתמשנו בחומרים ובשפה שהגיעו ישירות מהשכונה. כשהגיע המחשב, הוא איפשר לנו לעבור מהמילולי לפרשני וכמו נתפר לצרכים שלנו, מכיוון שהעבודה שלנו אינה עוסקת באובייקטים בודדים אלא ביחסים בין דברים. המחשב מאפשר לנו להרחיב באופן ניכר את השפה, את מערכות היחסים בין גופים פיסיים, הוא מעניק לנו יכולת אדירה ליצור הקשרים - מה שקודם לכן, בעידן השרטוט הידני, היה הליך מפרך. נוצר מעין פיצוץ, שאחריו מתאפשרת שפה צורנית מורכבת יותר, הכוללת קווים מעוקלים. כיום אנחנו יכולים להרכיב צורות אורגניות כאלו באותה פשטות שאנחנו מייצרים קובייה".

הפוליטיקה והתרבות, מציין מיין, הן המשפיעות הגדולות על עבודותיו. "אותי מרתקים קונפליקטים, הדרך בה אנחנו מתמודדים עם מערכות יחסים מנוגדות, עם מה שנראה כפיסות מידע סותרות לחלוטין. אחרי הכל, אנחנו חיים בקהילה גלובלית שניזונה ללא הרף מהשפעות חדשות המזהמות, או לחילופין מעשירות, כל דבר. כך זה היה מאז ומתמיד, וזה מוצא את ביטויו באדריכלות".

בהרצאה שנשא מיין באוניברסיטת תל אביב לפני עשור (הוא משמש גם כמרצה בכיר ב-UCLA), הוא הגן בחירוף נפש על הטענה שהמבנים שלו ממוקדים מדי בצורה ובעיצוב. "אני לא מעוניין בתפיסות מסורתיות של יופי אלא בבניינים שמשכנעים אותי. אותי מעניינים מבנים שמעבירים רעיונות ומגבירים את הסקרנות, שמעודדים אותך לשאול שאלות, משהו שאתה לא מבין; אתה מסתכל ולא ראית את זה קודם. בעיני זה התפקיד שלי כאמן, לעזור ולהגדיר את טבעה של האדריכלות בתקופה שלי. זה מה שלימדתי כל חיי את הסטודנטים שלי: שהתפקיד שלהם הוא להגדיר את האופי של העולם המשתנה".

האדריכלות כיום בישראל, שלא כמו זו בארצות הברית שעליה מדבר מיין, שואבת מהיסטוריה קרובה יותר, מהאדריכלות הלבנה, המודרניסטית והמאופקת, ולא ממבני אבן ויקטוריאניים. מיין, שנתקל בגישה הזאת בהרצאתו הקודמת, מוצא כי הגישה המצטנעת, שמתנגדת ל"האדרת האגו" של האדריכל, היא דבר מטריד בפני עצמו: "אדריכלות בלי קול זה אומר חברה בלי קול. לכולם יש אגו. זה ויכוח מכוער שנוצר מתוך טענה התקפית ואגרסיבית, ולפיה אגו של אדריכל אמור להיות שונה מאגו של כל אדם אחר.

"אילו ידענו יותר על טכנולוגיה, לא היינו משנים את הרפואה, הביולוגיה, או הפיסיקה? האם מישהו מסתכל על האייפון שלו ומתרגז מכך שהמראה שלו מייצג חשיבה עכשווית על תקשורת? האדריכלות אינה שונה. צורות חדשות מתקבלות כשאנו מתקדמים לכלים חדשים. למה אנחנו בונים צורות עגלגלות ועקומות? מכיוון שאנחנו יכולים לייצר כאלו. אין דבר יותר אנושי מאשר לנצל את ההזדמנות לעשות דברים שלא היה ניתן לעשות לפני כן. למעשה, זאת לא אדריכלות רדיקלית בכלל, זה נורמטיבי".


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו