בית הרופא לקראת הריסה?

הזכייה בתכנון של "בית הרופא" בת"א ב-1952 הזניקה את הקריירה של האדריכל הצעיר משה קופמן. עכשיו הוא מתבשר על הכוונות להרוס את הבניין, במסגרת שדרוג השטח העירוני היקר

קשת רוזנבלום
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קשת רוזנבלום

האדריכל משה קופמן, בן 92, עדיין זוכר את את היום בשנת 1952 שבו התבשר כי זכה בתחרות לתכנון "בית הרופא" בתל אביב. הוא שולף מעטפה מתוך תיקייה מסודרת, ובה פתק שעליו נכתב בחופזה בדיו כחול: "משה, מזל טוב! זכית בתחרות בית הרופא". המעטפה חיכתה לו צמודה לדלת ביתו. "זה כל כך ריגש אותי", הוא אומר כעת ברוך. זו היתה התחרות הראשונה שבה זכה במקום ראשון ובאפשרות לתכנן בניין.

התחרות נועדה לבחור את האדריכל שיתכנן מרכז ציבורי ומדעי-מקצועי לרופאים בתל אביב וסביבתה. היוזמה היתה של הסתדרות הרופאים, לאחר שהתעורר צורך לאחד בין האיגודים הרפואיים השונים שהיו פזורים ברחבי העיר. במגרש שנבחר, דונם וחצי בסמוך לקריה, ביקשו המזמינים מהאדריכלים להציע מבנה שיכיל את מתקני המכון להשתלמות רופאים, ובכלל זה משרדים, חדרי לינה לרופאים מתארחים, ספרייה מקצועית לועזית ועברית, חדרי עיון ואולם הרצאות. ההצעה הזוכה של קופמן, הציגה מבנה מלבני בן שלוש קומות, שממערבו שני אגפים באותו גובה שיצרו יחד צורת "ח".

באגף הצפוני נועדה לשכון ספרייה "על שם כל מיני נדבנים גדולים" מספר קופמן, ובה קירות גבוהים וחלונות מריצפה עד תקרה. שורת עמודים מקורים היוו את הצלע הרביעית של המגרש, ובפטיו שנוצר תוכנן גן פתוח לשימוש הרופאים. הגן המוצלל והקריר היה עתיד לשמש כניסה משנית למבנה, היות שחדר המועדון של הרופאים מוקם בסמיכות אליו. בקומות העליונות של המבנה הראשי היה האודיטורים שנועד להרצאות ולכנסים, ובחלל הנותר מוקמו משרדים. השיפוע המדורג של האולם בא לידי ביטוי בתקרת הלובי הממוקם תחתיו, כך שחלל המבואה נהנה מקירוי ייחודי. החזית הראשית של הבניין, השוכן כיום בסמוך לבית מפעל הפיס וצופה לעבר מרכז ביכורי העתים, היא צרה וסולידית, ובה כניסה רחבה שאותה מקרה זיז מבטון.

בית הרופא בתל אביב. שני אגפים מתוכננים לא נבנו מטעמי תקציב, והגן הפך למגרש חנייהצילום: יעל אנגלהרט

על אף שבתחילה קיוותה הסתדרות הרופאים להצליח לאסוף כספי תרומות מחו"ל למימון התוכנית המלאה, המציאות הכתיבה תקציב נמוך יותר ולכן הוחלט לוותר על האגפים הצדדיים ולהסתפק במבנה הראשי. האדריכל קיבל את הגזירה בשוויון נפש וניגש למלאכת התכנון המחודש בחדווה. בהתאם, ויתרו הרופאים על כמה מהפונקציות, והמועדון והמשרדים הצטמצמו לקומת המרתף. עם ביטול האגפים בוטלו גם גרמי המדרגות הנוספים, ואת המבנה כולו משרת גרם אחד - מה שלימים יגביל את כמות האנשים שיכולים לשהות באולם בזמן נתון, בשל תקנות בטיחות. בסופו של דבר, כל חציו המערבי של המגרש לא נבנה, והשטח ששימש בתחילה כגן פתוח נסלל עד מהרה ומשמש כיום כמגרש חנייה.

יחד עם זאת, הזכייה בתחרות הזניקה את הקריירה של האדריכל הצעיר קופמן. שבע שנים קודם לכן הוא סיים את לימודיו בטכניון ועכשיו, לאחר הזכייה, פתח משרד עצמאי. עוד קודם לכן, עם סיום לימודיו, עבד שנתיים אצל האדריכל הידוע דב כרמי. "כרמי מאוד השפיע על האופן בו ניגשתי לפרויקטים" אומר קופמן. "ואחר כך כולנו הושפענו מלה קורבוזייה. אין מה לעשות, התקופה השפיעה" הוא צוחק. "הדגש בתכנון היה לא לחשוב רק על מה שאני רואה היום, אלא על איך שהבניין ייראה עוד עשרות שנים. לה קורבוזייה רצה להקדים את התקופה שלו ולבנות לגובה. זה השפיע על דור שלם. הרבה ארכיטקטים השתדלו לחקות אותו, והרבה נכשלו בכך".

לתכנן את אילת

בשנת 1948, עם פרוץ מלחמת העצמאות, מצא את עצמו האדריכל, עוד בטרם מלאו לו 30 שנים, בעמדת כוח מפתיעה. "במלחמה קיבל האדריכל אריה שרון כתב מינוי לפתח את אגף התכנון הממשלתי, ואז, במסגרת משרד ראש הממשלה, ניתן לו היתר לשחרר ארכיטקטים מהצבא. זה היה כבר בשלהי המלחמה. מתוקף ההיתר שוחררתי מהצבא די מוקדם ונכנסתי היישר לאגף התכנון, שם התמניתי לראש מדור הנגב הרחוק".

קופמן בן ה-92 בביתו. נתן לי כנפייםצילום: דניאל בר און

מה שכונה אז "הנגב הרחוק" כלל את מרחבי הארץ הלא נודעת שהתפרשה דרומית לבאר שבע, ובכלל זה היישוב "אום אל רשרש" ששימש כמוצב צבאי לאחר המלחמה, ולצדו תיכנן האגף, וקופמן בראשו, את העיר אילת.

לאחר ששב לתל אביב ופתח בה את משרדו פנה קופמן לחברת שיכון עובדים ההסתדרותית, שיזמה הקמת שכונות חדשות וסיפקה עבודה רבה לאדריכלים. החברה הגדולה לא התרשמה מהמשרד הקטן שלו: "אמרתי להם שאני רוצה לתכנן בשבילם, והם אמרו לי 'מה? אנחנו עובדים עם משרדים גדולים כמו פרלשטיין ושרון, מי אתה בכלל?'". על זה השיב האדריכל השאפתן: "ומתי תתנו הזדמנות לצעירים להראות שהם שווים משהו?" הנחישות השתלמה, הוא נזכר: "אחרי שנה היו לי יותר עבודות מאשר לפרלשטיין".

השרטוט המוקדם של המבנה. "מזל טוב, זכית"

המשרד שלו, שמוקם ברחוב משה שרת בתל אביב, העסיק כעשרה אדריכלים ושרטטים. "זו היתה עבודה מתוך תענוג, מתוך התרגשות". קופמן מעריך כי בשנות פעילותו תיכנן המשרד בין 300 ל 400 פרויקטים, בהם מגדל המים בקריית אונו, התחנה המרכזית בנתניה, ובית המלון "רמת מרגוע" בערד. "לא כל המבנים היו גדולים, היו ביניהם גם כמה קטנים, למשל איזה עשר וילות בסביון" הוא אומר בביטול.

לאחר 33 שנות פעילות, עם פטירת אשתו הראשונה, הוא סגר את המשרד ומאז מקדיש את עצמו לציור ולרישום. בית הרופא ממשיך לשרת את מטרתו המקורית, ומצפון לו התווסף אגף צמוד בעל כניסה נפרדת, המשמש משרדים שונים. עם זאת, בביקור שערך קופמן לפני כשנה וחצי בבניין הוא הצטער לשמוע מדייריו כי ישנה סברה שבעתיד הלא רחוק יצטרכו לעזוב את המקום. זאת בשל תב"ע חדשה שמקודמת בעירייה ל"מתחם לאונרדו", אזור מרכזי בעיר השוכן בין הרחובות הפטמן, לאונרדו דה וינצ'י, קפלן ולסקוב.

לפי העירייה, התוכנית "טרם נדונה בוועדה המקומית וטרם נקבע באופן סופי אופי השימושים במקום והטיפול בבניינים הנזכרים". אולם לפי הידוע כרגע, במסגרת התוכנית צפויים להיהרס חלק מהמבנים במתחם, ובהם בית הרופא ובית בני ברית, ואילו למבנים אחרים צפויות תוספות בנייה משמעותית. "אני מתאר לעצמי שמאוד יצער אותי אם יהרסו את בית הרופא" מודה קופמן. "התכנון שלו אז, כמו שאומרים היום, נתן לי כנפיים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ