בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת האדריכל אוסקר נימאייר

הוא כונה "פיקאסו של הבטון" והשפיע על דורות רבים של מתכננים במאה ה-20. עולם האדריכלות נפרד מאוסקר נימאייר, מאחרוני דור הנפילים של המודרניזם, שהלך לעולמו בברזיל בגיל 105

47תגובות

האדריכל אוסקר נימאייר, מאחרוני דור הנפילים של האדריכלות המודרניסטית, הלך לעולמו אתמול (רביעי). האדריכל הגדול היה חלק משורה ארוכה של אדריכלים ששינו את פני העולם במאה ה-20, מלה קורבוזייה ומיס ואן דר רוהה ועד לאדריכלים שקמו אחרי מלחמת העולם השנייה. האדריכל הברזילאי שנולד לפני 105 שנים בריו דה ז'ניירו מת כתוצאה מכשל נשימתי בבית החולים בוטפוגו שבעיר הולדתו.

רופאו של נימאייר, ד"ר פרננדו גז'ורופ, ציין שבימים שקדמו למותו הוא עמל עדיין על מיזמים שהיו על הפרק ונפגש עם מהנדסים ובעלי מקצוע אחרים. "הדבר המרשים ביותר היה שגופו סבל אבל מוחו היה צלול", אמר הרופא במסיבת עיתונאים. "הוא מעולם לא דיבר על מוות, הוא דיבר על החיים", הוסיף.

אוסקר נימאייר סוארש פיליו נולד ב-15 בדצמבר 1907 בריו דה ז'ניירו ולמד אדריכלות בבית הספר לאמנויות בעירו; בתחילת דרכו עבד יחד עם אדריכלים נודעים כלוסיו קוסטה והמודרניסט לה קורבוזייה. המבנים והנופים העירוניים שהותיר אחריו החל משנות ה-30 של המאה הקודמת, היו חדורים במודרניזם מסוג חדש וחושני, שבא לידי ביטוי בשימוש בקימורים בעלי איכות פיסולית. עיצוביו, שחלק ניכר מהם נראה עתידני גם בימנו, כבשו את דמיונם של דורות של אדריכלים ברחבי העולם, בינהם זאהה חדיד, טויו איטו, טדאו אנדו וכריסטיאן דה פורצמפאר.

אי–פי

בעבודותיו, מהקתדרלה דמוית הכתר של ברזיליה ועד המבנה הגלי של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית בפאריס, נימאייר איתגר את מבני הפלדה הקובייתיים שיצרו רבים מבני דורו. הוא מצא השראה בצורות מעוגלות דוגמת סהרונים וספירלות שאיתר בטבע. בין הפרויקטים הידועים שלו - חלק ניכר מתכנון קומפלקס האו"ם בניו יורק, ביתן הקיץ של גלריית סרפנטיין בהייד פארק שבלונדון, והמוזיאון לאמנות מודרנית בניטרוי, שיושב כמו צלחת מעופפת על פני מפרץ גוואנברה מריו דה ז'נרו.

"זוויות ישרות לא מושכות אותי וגם לא הקווים הישרים, הקשיחים והבלתי גמישים שיצר האדם", כתב בזיכרונות שפרסם ב-1998 בספרו "עקומות הזמן". "מה שמושך אותי הם קווים מעוגלים חופשיים וחושניים; אנו מוצאים קווים כאלה בהרים, בגלי הים, בגוף האישה שאנו אוהבים", כתב נימאייר, שחתר להתחדשות גם בערוב ימיו. "האדריכל... צריך לחוש שגם בני האדם חשובים", אמר באחד הראיונות. "כי (זולתם) דבר אינו חשוב. החיים נמשכים רק רגע". נראה שאין אדריכל כנימאייר, שמאות מהמבנים שלו ממלאים את נופה האורבני של ברזיל, שפיתח קשר כה אמיץ עם ארצו.

ב-1960 תיכנן את מבני הציבור של העיר ברזיליה, שהיתה לבירת האומה, ושמו של נימאייר נהפך במהרה לשם נרדף לארכיטקטורה הברזילאית החדשה. תוכנית העיר עצמה, בצורת צלב ובו שורות חוזרות של דיור הסובבות מרכז מנהלי, תוכננה על ידי מורו קוסטה, אולם היה זה נימאייר עצמו שנתן לברזיליה את הזהות הפיסולית, והגשים את חזונו הפואטי בקנה מידה מונומנטלי באמצעות המבנים שתיכנן בה: הקונגרס הלאומי של ברזיל, הקתדרלה של ברזיליה, קומפלקס התרבות של הרפובליקה, בית המשפט הפדרלי העליון, והמבנים של לשכת ומגורי נשיא ברזיל.

הפרויקט המגלומני עורר ביקורות חריפות ברחבי העולם במרוצת השנים, ביניהן של מבקר האמנות רוברט יוז, שכינה את הפרויקט "חסר נשמה" ו"אימת אוטופיה". ברזיליה נהפכה לסמל של הכישלון של המודרניזם, שמעולם לא קיים את הבטחותיו האוטופיות, על הכיכרות העצומות שנותרו ריקות ושכונות העוני שהקיפו את בנייני הממשל המונומנטליים.
בכתבת פרופיל שערך עליו מייקל קימלמן ב"ניו יורק טיימס" ב-2005 אמר נימאייר בתגובה לביקורות: "אתה אולי לא אוהב את ברזיליה – אבל אתה לא יכול לומר שראית משהו שדומה לזה. אולי ראית משהו טוב יותר, אך לא אותו דבר". והוסיף: "המשימה האולטימטיבית של האדריכל היא לחלום. אחרת, דבר לא קורה".

לאחר ההפיכה של 1964 צללה ברזיל לדיקטטוריה צבאית בת 21 שנה, ונימאייר, קומוניסט ותיק, גלה מברזיל והתגורר באירופה. בתקופה זו תיכנן את המטה של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית בפאריס, מרכז מונדאורי ליד מילנו באיטליה, האוניברסיטה למדעים באלג'ריה ופרויקטים אחרים בלבנון, גרמניה ופורטוגל.

בשנה זו שהה בישראל במשך שישה חודשים, שבהם תר את הארץ לאורכה ולרוחבה, ובעיקר התמקד בדרומה, שם הציע תוכנית אוטופית ל"עיר הנגב". בנוסף היה מעורב בתכנונם של כתריסר פרויקטים ברחבי הארץ, בהם הצעה לתוכנית כוללת של ישראל, תכנון כיכר המדינה יחד עם אבא אלחנני וישראל לוטן, ותכנון הקמפוס של אוניברסיטת חיפה. אולם הצעותיו מעולם לא יצאו על הפועל כסדרן, ואלו שכן, כמו המגדל הדקיק באוניברסיטה בחיפה, בוצעו על ידי אדריכלים ישראלים לאחר שראו שינויים ניכרים.

תלמידו של נימאייר וממשיך מורשתו בישראל, האדריכל דוד רזניק, מת לפני חודשיים.
בין הפרסים הרבים שקיבל נימאייר - מדליית הזהב מהמכון האמריקאי לארכיטקטורה ב-1970, פרס פריצקר שהוענק לו בשנת 1988 על ידי קרן הייאט של שיקגו, ומדליית הזהב של המכון המלכותי של האדריכלים הבריטיים (RIBA) ב-1998.

מאז אשפוזו בבית החולים, ב-2 בנובמבר, הקדישה התקשורת המקומית כיסוי נרחב לעדכונים אודות מצבו של האדריכל. על מותו הכריזו העיתונים הגדולים של ברזיל בכותרות הראשיות ובראש אתרי האינטרנט. במגזין "וז'ה" פורסמו מודעות אבל תחת הכותרת "השם הגדול של האדריכלות הברזילאית", ובעיתונות הברזילאית הוא כונה "משורר הבטון", "הפסימי שאהב את החיים" ו"הפיקאסו של הבטון".

בהצהרה שפורסמה לאחר מותו אמרה נשיאת ברזיל, דילמה רוסף: "ברזיל איבדה היום את אחד מגאוניה. מעטים חלמו בעוצמה כזאת, והשיגו כל כך הרבה, כמו שהוא עשה". נימאייר הותיר במותו חמישה נכדים, 13 נינים ושבעה בני-נינים, ורעיה, שלה נישא בגיל 99 לאחר פטירתה של אשתו הראשונה, אניטה אלדו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו