בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרוח הצעירה של מלון רוטשילד החדש

אבי יפרח, מבעלי מלון רוטשילד שנפתח השבוע בתל אביב, מסביר למה בחר במעצבים צעירים ומגלה כי הנדיב הידוע היה בעצם הסטארט־אפיסט הציוני הראשון

16תגובות

נסו לחשוב מתי בפעם האחרונה שמתם לב לחדר מדרגות של מבנה ציבור, או יותר מכך, השתמשתם בחדר מדרגות במבנה שיש בו יותר מקומה אחת? בדרך כלל הנטייה היא לפנות באופן כמעט אוטומטי למעלית, וכך גם מתוכננים רוב המבנים: מצניעים את חדרי המדרגות, מחביאים אותם, ודאי שלא מתגאים בהם או מפארים אותם.

במלון רוטשילד, שנפתח השבוע בשדרות רוטשילד בתל אביב, המצב שונה: אולי מפני שכך תוכנן הבניין המקורי בשנת 1926 על ידי אברהם פרידמן, האגרונום הראשי של משפחת רוטשילד, כחלק מהסגנון האקלקטי, והיה נתון מאז לשימור מחמיר; אולם במיוחד בזכות גוף התאורה המפעים של המעצב הצעיר אביעד פטל, שנתלה לאורכו של חדר המדרגות כמו מובייל, מקומת הקרקע של המלון ועד לקומה האחרונה.

פטל יצר מעין גבעול ארוך, שממנו נובעים תשעה “פרחים”, המזכירים בצורתם רמקול של פטיפון ישן. כל אחד מהם ממוקם בגובה ובזווית שונים, ומהם בוקע האור. כך נוצר משחק מעניין בין קצב המדרגות לבין “הצמח האורגני” שמלווה אותן בחלל. הגבעול שהוא שלד הגוף עשוי ממתכת שמחופה בבד עם קפלים, שנוצרו בתכנון במחשב ובשילוב עם מעצבת הטקסטיל אורית ברזילי. כבר כעת אפשר לקבוע בזהירות שגוף התאורה עומד לככב בתקופה הקרובה באתרי אינטרנט ומגזינים לעיצוב ברחבי העולם.

“יום אחד אביעד נחת עלי עם החצוצרה הזאת, או הגרמופון הזה, תקרא לזה איך שאתה רוצה”, מספר בחיוך אבי יפרח, מבעלי המלון. “לא היה לי מה לעשות אתו ואז עלה הרעיון של חדר המדרגות. זרקנו לו את הכפפה והוא הרים אותה. היו דיונים על התפישה של האובייקט, אני רציתי משהו אורגני יותר, וזה מה שיצא”.

מזוזה מחבקת

הבחירה לשתף בעיצוב דווקא מעצב צעיר כמו פטל אינה יוצאת דופן מבחינתו של יפרח. פריטים רבים ברחבי המלון עוצבו בידי מעצבים מקומיים, בהם גם יפרח עצמו וכן מיכאל אזולאי, שהיה אחראי על האדריכלות ועיצוב הפנים.

“התפישה ליצור משהו חדש היא חלק מהרוח הרוטשילדית”, קובע יפרח. “זה כיף לעבוד עם מעצבים צעירים. אין להם מקומות רבים להתבטא בהם ואנחנו מקפידים לעבוד אתם בגובה העיניים, משלמים מחירים הוגנים, שמחים לחשוף אותם”.

כך, את מנורות הבד שבתוך החדרים עיצבה במיוחד בעבור המלון מעצבת הטקסטיל מיקה בר, ששיתפה פעולה עם גיל שפי ויואב אבינועם מסטודיו Producks. המנורות, הצמודות לתקרה או לקיר, עשויות בד תלת־ממדי שמחובר לגוף המנורה במגנטים. הבד “מתעורר לחיים” ומגלה את המבנה שלו כשהמנורה נדלקת.

את המזוזות שהותקנו על דלתות החדרים עיצבה לירון והב, סטודנטית במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון. תהליך העיצוב החל בתרגיל בלימודים שבו הוגבל חומר הגלם למתכות בלבד. והב בחרה בפליז וחקרה את מעבר האות ש’ הדו־ממדית, מהכיתוב המצוי על גבי קלף המזוזה, לאות ש’ בתלת־ממד. היא אהבה את הרעיון שהאות מחבקת את הטקסט שממנו היא נשאבה ומיקמה את קלף המזוזה בתוך גליל עץ שמחובק על ידי האות התלת־ממדית.

יפרח, אף שאין לו השכלה פורמלית בעיצוב, עיצב בין השאר את המנורות שליד המיטות; הן עשויות מבקבוקי יין מחוברים, בהשראת תעשיית הבקבוקים ותעשיית היין שפיתח הברון רוטשילד בארץ ישראל. כמו כן פיתח את הרעיון של הדלתות המצוירות שנתלו מעל המיטות בכל חדר. הוא פנה לחמישה אמנים שציירו בצבעי שמן ישירות על הדלתות, שהיו בעבר בשימוש בבניין ופורקו מכיוון שלא היו עמידות דיין לרעש. הציורים מתקשרים ישירות למושבות הברון שהוקמו בשלהי המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20.

דניאל בר און

חזון מגלומני

כשיפרח מזכיר את הרוח הרוטשילדית, הוא מכוון לקונצפט של המלון. לדבריו, מלון רוטשילד מעלה על נס את חזונו ועשייתו הציונית של הברון אדמונד דה רוטשילד: “אנו רואים בו סטארט־אפיסט שתרם תרומה מהותית ליצירת כלכלה שצמחה להיות מדינה, תוך הטפה לצניעות, עבודה עברית ושימוש בעברית כשפת המקום”, הוא אומר.

“מה שהנחה אותנו היה ההיסטוריה של הבניין. הוא הוקם שנה אחרי שהברון ביקר בפעם האחרונה בישראל. ניסינו לברר מה זה אומר להיות מלון שמתייחס לברון רוטשילד. בראייה שלנו הברון הוא לא הנדיב הידוע שלמדנו עליו בבית ספר, הוא הרבה יותר מזה: איש עם חזון מגלומני, שהבין שכדי שתהיה מדינה צריך תשתית כלכלית. זו ציונות אקטיבית הלכה למעשה, שכללה יצירת תשתיות מבארות ועד בתי כנסת. הוא היה פה חמש פעמים, זה לא צחוק.

“ניסינו איפוא להעלות את נס את העשייה שלו”, ממשיך יפרח. “בכל חדר יהיה אלבום כרוך בעור שיספר את הסיפור של רוטשילד בישראל דרך מסעותיו, הסיפור של הסטארט־אפ הציוני. וישנם גם הערכים. הדלתות צוירו על ידי ציירים מכל השכבות - קיבוצניק, תושב ראש פינה, עולים חדשים; כולם קיבלו צילומים שעוסקים בתקופה של רוטשילד ובפעילותו - חלקם נמצאים באלבום - וציירו אותם על הדלתות”.

עיצוב הפנים של המלון, הוא אומר, “שאב השראה מרעיון ההשפעות של תרבויות שונות על העיצוב, תוצאה של הקולוניאליזם שהביא תרבות מערבית למחוזות אחרים, שם היא הותכה עם תרבויות מקומיות. בתקופה ההיא החומרים היחידים שהיו זמינים היו טבעיים ואמיתיים: עץ, עור, ברזל, פליז, אבן ועוד. הכל אז היה אמיתי, לא היה כמו: לא כמו עור, לא כמו פלסטיק, לא כמו זכוכית. יש משהו מנחם בחומר אמיתי, אין בו הברקה מיותרת. הארון שאתה נוגע בו - אתה מרגיש שזה עץ; העור שיש לו ההתיישנות שלו; הרצפה היא כזו כי ככה זה - אבן טבעית”. בעבור כל אלה ישלמו האורחים החל ב־1,000 שקלים ללילה.

“ברגע שאתה רוצה ליצור חוויה אתה חייב ליצור קפסולה, להתנתק ממה שיש בחוץ”, אומר יפרח. “המסרים מצד אחד אידיאולוגיים, של עשייה ציונית של הברון, אנחנו ציונים. מצד שני, אסור לשכוח שבסופו של דבר אנשים באים למלון לצרוך נעימות, לא רצינו ליצור מערכת מעיקה. אתה יכול לבחור איזה מינון של הברון אתה רוצה לצרוך”.

 

עוד בסביבה

מלון רוטשילד, שבו 29 חדרים, הוא המלון השני בבעלותם של אבי וענת יפרח, שפתחו ב־2010 את מלון דיאגילב ברחוב מזא”ה הסמוך. הוא מצטרף למלונות נוספים שנפתחו בשנה האחרונה באזור שדרות רוטשילד בתל אביב.

בחודש יוני נפתח ברחוב יבנה Aviv Townhouse־ Tel בית מלון עירוני שיזם איש העסקים אורי חיות. שטח המלון כ־800 מ”ר והוא ממוקם בבניין היסטורי לשימור משנת 1932. עיצובו הופקד בידי בית העיצוב הישראלי “קסטיאל”. המעצבים, יהושע ודפנה קסטיאל, יצרו 19 חדרי אירוח המציגים פרשנויות עיצוביות קלאסיות לסגנון החיים והאסתטיקה של תל אביב במשך השנים.

בחודש שעבר נפתח מעבר לכביש, בפינת הרחובות יבנה ואחד העם, מלון עלמה, על ידי קבוצת הקולינריה Adi’s lifestyle שבבעלות אנשי העסקים עדי שטראוס ועירית שטראוס. שטראוס ניהלה את גיבוש הקונצפט העיצובי של המלון, שבו 15 חדרים, ולתכנון אחראים כמה אדריכלים ובהם אמנון בר אור, אדריכל לשימור. על עיצוב הפנים הופקד משרד האדריכלים “שאלתיאל קסטיאל אדריכלות ועיצוב” בשיתוף האמנית לורי רקאנטי. בלב המלון הוקמה המסעדה “עלמה לאונג’” של השף יונתן רושפלד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו