להיות ארכיטקט זו מלחמה - אדריכלות - הארץ

להיות ארכיטקט זו מלחמה

יזמים נוהגים למתג אותו כ"אדריכל יוקרה", אבל משה צור מסתייג מההגדרה הזאת. בגיל 65, כשמאחוריו קריירה מרשימה בת חמישה עשורים, הוא מתפנה להסביר למה יופי הוא לא מלה גסה, מה מעיר אותו באמצע הלילה ומדוע המליץ לילדיו להתרחק מהמקצוע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קשת רוזנבלום

בערב יום שני השבוע, בשעות האחרונות של שנת 2012, פילחו זרקורים חזקים את שמי תל אביב. הם חגו במעגלים, מאירים את פדחתם של המגדלים מסביב ועננים חולפים. האורות בקעו מתוך מגרש ריק, מגודר בכרזות צבעוניות. נורות בוהקות נתלו על קיר של בניין מועד להריסה, ומתוכם הבהבה האות "M", שמשמעותה פרויקט מידטאון, כלומר אמצע העיר - יותר קרוב לזה של גבעתיים אמנם, אך בכל זאת נוגע בברק התל-אביבי. מנהלים, מנכ"לים, חשבים, מתכננים, רוכשים דירות ומיני סלבריטאים התאספו כדי לבלות יחד את הרגעים האחרונים של השנה, בתקווה לעוד שנים רבות שיהיו, בשאיפה, פורות מבחינה כלכלית ורווחיות לא פחות.

זאת היתה מסיבה שיווקית שהיזמים ערכו לפרויקט ובכך הצטרפו לחברות יזמות נוספות שחתמו עוד שנה של אירועי השקה, פסטיבלי מכירות, ירידי דירות, עלונים מעוצבים שמוחלקים מתחת למפתן הדלת, שי צנוע לחג לשכנים הסבלניים שמתגוררים בסמוך, נדל"ניאדות והנחות "סלב" לאלו שיסכימו לעטר את הפרויקטים בנוכחותם. לפי שרשרת האירועים הללו, רכישת דירה היא מעשה נעים, כמעט אגבי, ללא עול המשכנתא וכמובן שלא מבסס פערים חברתיים. "היה כיף", מסכם אדריכל פרויקט מידטאון משה צור, שנאלץ לחמוק מהמסיבה בשתיים בלילה כדי להתייצב, ערני אך מעט חיוור, במשרדו השכם בבוקר למחרת.

הדמיה של פרויקט מידטאון בתל אביב. באדיבות סטודיו 84

על אף שלפני חודשיים עלה לכותרות לאחר שדירה בפרויקט אחר שתיכנן, בשטח מוסך דן על רחוב ארלוזרוב בתל אביב, נמכרה במחיר השערורייתי של 200 מיליון שקלים, צור לא אוהב שיזמים ומפרסמים משתמשים בביטוי "אדריכל יוקרה" כאשר הם ממתגים אותו לצרכי הפרויקטים שלהם. "אם תיכננתי כמה מגדלים איכותיים 'פרימיום' אז אני אדריכל יוקרה, ואם תיכננתי שלושה בניינים מזכוכית אז אני אדריכל בתי זכוכית, בניין עגול - בניינים עגולים. אנשים מדביקים תוויות". עם זאת הוא מסכים כי "כיוון שאנחנו במשרד כל כך חותרים לתכנון איכותי, פרויקטים יקרים צורכים תכנון מהסוג הזה וגם יודעים יותר להעריך אותו. יחד עם איכות התכנון בא גם בנפיט יזמי. לכן באופן טבעי
פרויקטים 'יקרים' מנותבים אלינו".

משרדו של צור, המנוהל כיום גם עם ארנה רעייתו ועם ארבעה שותפים צעירים, יחגוג השנה 35 שנים להקמתו ויעבור למשרד חדש ומרווח בנמל תל אביב. צור, סטודנט מחונן שגם כיום מתגאה בכך שהיה מצטיין נשיא במשך חמש שנים רצופות בטכניון, התחיל את הקריירה עוד בתיכון. היום, בגיל 65, יש מאחוריו כבר כמעט 50 שנות ותק מקצועי, ומעל אלף פרויקטים שיצאו ממגירתו, מרביתם הושלמו. השנים שחלפו אמנם הטביעו אתם ניסיון, אם כי לא זהות אדריכלית מובחנת, ובעיקר תרמו ליכולתו של צור לשווק את עצמו, ולשכנע את קהל מאזיניו, בין שאלו יזמים, ראשי רשויות או עיתונאים - בלוגיקה שמניעה אותו. לדוגמה, זה שמגדלי המגורים רק תורמים לערים. "זה עוזר קודם כל לציפוף עירוני, שזו אחת המטרות היותר חשובות שיש".

כמה דיירים כבר יש במגדלים כמו בארי נהרדעא או רמז? 40 ,30? הרי חלקם גרים בדירות של 500 מטרים רבועים, זה בכלל לא קנה מידה עירוני.

"זה לא כל כך משנה, מאחר שאותם דיירים היו קונים בית קטן שלם בן כמה קומות ועושים ממנו וילה אורבנית. או שהיו קונים פנטהאוז במקום אחר ומרחיבים אותו, אז היו תופסים במקום אחר חמש דירות, ומאחדים אותן. הרי בסוף יש כמות של אנשים שצורכים כמות מסוימת של מטרים רבועים וככל שיש יותר אנשים צריכים להיות יותר מטרים רבועים בעיר. אז חלק בדירות גדולות וחלק בקטנות וחלק בינוניות. אם לא היו נותנים מענה לאנשים שרוצים דירות גדולות, היו מחברים דירות קטנות, היו מבטלים חמש משפחות. אני חושב שציפוף עירוני זו מצווה של מתכננים, של אדריכלים ושל רשויות - כל דירה במגדל, נניח 500 מ"ר במגדל שזה חריג, כן? דירה כזאת זה פחות ארבעה דונם וילה בכפר שמריהו. פחות לנסוע כי אלו עובדים בתל אביב או במתחמי הסיטי או הביזנס, פחות ליטר דלק במכונית שלהם, שגם לה מנוע לא קטן. מה עדיף מבחינת האינטרס האקולוגי?"

הערך של השכנים עלה

פרויקט בארי נהרדעא, שנקרא על שם הרחובות שעליהם הוא יושב בצפון הישן של תל אביב, ובו רכש צור דירה בעצמו, מזוהה באמצעות מגדל המגורים בן 31 הקומות. אבל לצור חשוב להדגיש כי לא מדובר במגדל אלא במתחם מרקמי: מעבר לדקירה בעין בדמות המגדל נבנו כמה בתי מגורים במגרש בגובה הבניינים מסביב, שצור מאמין שמשלימים את רצף הרחובות של בארי ונהרדעא הסמוכים. בינהם ניטעו גינות ובהן גבעות דשא תפוחות, שדרכן מתאפשר לציבור מעבר פנימי לצד הלובי השקוף של המגדל. "אני חושב שפרויקט בארי נהרדעא מאוד תרם לאיכות המרקם העירוני, וגם כלכלית - הערך של המבנים השכנים עלה", הוא אומר.

ובכל זאת כשמגדל כזה יושב במרכז העיר, עם הדיירים שלו, עם שירותי הלוקסוס שהוא מציע, עם השומר, זה מנוכר, זה לא אותו דבר. אם יורד גשם - אתה לא בדיוק תרוץ לתפוס מחסה תחת גגו.

"נאמר את זה ככה: אנשים שונאים ומקנאים במי שמצליח ועשיר. כי זה מעצבן אותם. עכשיו, למה? מה, הוא גנב את הכסף? זו לא משפחת פשע. בן אדם, שעשה חיל בעסקים והרוויח את לחמו, איש עסקים, אפילו בעלים של בנק מה, הוא שדד את זה? עשה חיל. התרבות בישראל היא כזאת שלהיות עשיר זאת בושה. למה בארצות הברית, שאגב אני לא סובל את התרבות האמריקאית, אבל למה שם העסקים מצליחים? כי שם לפי התפישה הפרוטסטנטית, מי שמצליח בעסקים זה כאילו יד אלוהים נחה עליו, הם רואים בזה משהו חיובי. בארץ רק מתביישים בזה, הולכים ומסתתרים מאחורי הגדרות. מה זה הדבר הזה? בושה להצליח? כולנו נחיה לפי מה שמישהו יגיד עלינו? אני חושב שכל אחד צריך לחיות לפי האמת שלו".

צור. "כל אחד צריך לחיות לפי האמת שלו"צילום: יעל אנגלהרט

על אף שצור נשמע מאוד בטוח בעצמו, כל השנים הוא לא מפסיק לחפש. אולי זה הזינוק המהיר מתחילת הקריירה, או דווקא האמא הפולנייה שקימצה במחמאות, שגרמו לאדריכל לחוסר-מנוח מתמיד. "כל הזמן הייתי מוטרד. הדבר העיקרי שהטריד אותי היה שלא אהיה אחרי 40 שנה מישהו שיגידו עליו 'אה, בצעירותו הוא היה גאון תורן ותראו מה יצא ממנו'. להתחיל עם חינוך טוב זה חשוב, ולהיות מוכשר זה חשוב, אבל מי שלא מתקדם נעצר בשלב מסוים. במשך כל השנים האלו אני מתעורר באמצע הלילה עם ספקות, ומתלבט עם חלופות, בין שזה תכנון של עיר או דירה. זו עבודה קשה".

הדיון על המגדלים כרגע אולי עושה לצור עוול, אף שהוא מודע היטב ליתרונות החשיפה הגבוהה של בנייה יזמית, שלעומת מבני ציבור דוגמת מוזיאון, "כמה שיהיה מוצלח עדיין החשיפה של כלל הציבור אליו היא מצומצמת". עם זאת הוא מבקש לציין פרויקטים שבדרך כלל לא זוכים לאור הזרקורים, דוגמת אחד המגדלים בפרויקט מידטאון היוקרתי, ובו 328 דירות קטנות, במטרה לספק אפשרות למגורים בתקציב לא גבוה. זאת לצד מגדל מגורים בעבור שוק הביניים של שיכון ובינוי ברמת גן, מגדלי מגורים במודיעין ועוד. הוא מתגאה בפרויקט של קניון ערים בכפר סבא, שבו הצליח ליצור רצף עירוני פתוח ולהחיות את הרחובות הסובבים, וכן בפרויקט גב ים בהרצליה פיתוח, שניצל את הקירבה לכביש המהיר על מנת ליצור חזית ציבורית.

הכל אנליזות

צור שייך לדור של אדריכלים שסיימו את לימודיהם בשנות ה 70. ישראל של אחרי מלחמת ששת הימים הביאה עמה שינוי עמוק בסגנון החיים. החברה הסוציאליסטית של המדינה המתפתחת נהפכה בורגנית, במסגרת האפשרויות הכלכליות ותחת ההשפעה האמריקאית. פרויקטים קפוצים מבטון חסכוני החלו לפנות את מקומם לאדריכלות ראוותנית בהרבה, שבאה לידי ביטוי בשכונות "בנה ביתך", בווילות מפוארות ובמבני ציבור ומסחר. כל זאת לצד הפרטה אינטנסיבית של השוק, בעוד יותר ויותר פרויקטים עברו לידיים פרטיות.

עם חינוך ברוח התנועה הסטרוקטורלטית ("היה אז במודה כל ההביטאט") ולאחר תקופת התמחות במשרדו של האדריכל אל מנספלד, פתח צור בקריירה עצמאית בשלהי שנות ה 70, בדיוק בתקופה של מיתון כלכלי. את השפל הזמני שרד היטב ואף ניתב לצרכיו, כאשר התמקד בתכנון מבנים טרומיים - בעזרתם ניתן היה להרכיב בתי מגורים זולים. כבר אז החל הרומן שלו עם יזמים, כאשר עבד בצמוד עם היזם דרוקר זכריה, שהיה לדבריו "יזם עם נשמה של אדריכל".

פרויקט גב ים בהרצליה פיתוח. חזית ציבוריתצילום: קרן אור

באמצעות החבירה המוקדמת וזיהוי כוחה של היזמות הפרטית, צור למעשה תפס את השור בקרניו. השנים הבאות היו להמשך טבעי לקפיטליזם המתפרץ של שנות ה 70. המתעשרים החדשים, כוחו של הכסף שלהם וההפרטה חיזקו את הבנייה הפרטית, מה שהביא להתפרצות של בנייה בלתי מבוקרת, כאשר כל פרויקט מנסה להתעלות על קודמו. צור, שתמיד נהה אחרי חידושים טכנולוגיים, הציג לדבריו את הזכוכית הרפלקטיבית לראשונה בישראל בחזיתו דמוית הגל של בית אלביט בשנת 1982, שעליו זכה מאוחר יותר בפרס רכטר.

"בטכניון, שם לימדתי במשך 27 שנים, שלטה בפקולטה לאדריכלות הגישה השכלתנית - אסור היה להגיד את המלה 'יפה'. הכל היה אנליזות, טבלאות שכלול קריטריונים. עכשיו אני באתי מהתחלה ואמרתי - אנליזות לא מסוגלות לעשות פרויקט טוב. הדבר היחיד שאולי הן מסוגלת לעשות זה לתת למתכנן קצת יותר מודעות על הנתונים, אבל אחרי זה הוא צריך להיות אדריכל יוצר. בצורה מתריסה קבעתי שאצלי בקבוצה מדברים מה זה יופי, ולמה הפרויקט הזה יפה. אנשים נבהלו כי יש בטכניון אנשים שכל הקריירה שלהם בנויה על זה שלא אומרים מה זה יפה, כי המחקרים והידע שלהם לא מסוגלים להתמודד עם הדבר הזה. אנשים תמיד אומרים שהיופי הוא בעיני המתבונן. מי שאומר את זה פוסל את מקצוע האדריכלות".

אז מה הסקת מ-27 השנים הללו?

"בניין יפה זה קודם כל בניין שאני מסתכל עליו ומרגיש שהוא יפה. למרות שאני אדם אנליטי ההחלטה שלי תמיד בסוף זה תחושת הבטן. ואז אני מנתח למה לא נראה לי - שיווי משקל, סימטרי מדי, כי המאסה הזו גדולה, ראש גדול על גוף קטן, זה מתפרש לא טוב".

בכל זאת, הרבה אדריכלים שעושים בניינים מכוערים גם חושבים שהם יפים.

"אז עכשיו מה זה יפה בסך הכל? שהרבה אדריכלים איכותיים חושבים שהוא יפה".

ועל מה יש לך ביקורת?

"אני נגד זונינג. אני חסיד גדול מאוד של עירוב שימושים, מאוד. אני חושב שאם מדברים על תל אביב אז הגורמים המקצועיים חושבים אותו דבר. מחוצה לה, סליחה שזה נשמע כביקורת, אבל אם לוקחים שטח גדול מאוד והוא נראה כמו מחסן מגדלים שהכל אותו גובה וכל השטח מנוכר בפנים אני חושב שזו לא אדריכלות אורבנית במיטבה".

אפילו במירעה. אתה מאוד זהיר.

"אני נזהר מלפגוע בכבודם של הקולגות שלי. נורא אוהבים להגיד שבטוח יש דבר ששני אדריכלים מסכימים עליו וזה שהשלישי גרוע. וזה מאוד מפריע לי". גישתו של צור - המהלך בין הטיפות, משמיע הצהרות פרובוקטיביות כביכול ובמהרה נשען על גורמים סמכותיים - מאפיינת את תפישתו הכללית; לעומת אדריכלים רבים, הוא משתדל שלא להעליב, לא להשמיץ, לא להתפרש כמתנשא ובעיקר שלא להיות ביקורתי מדי. כאשר קיבל את פרס רכטר בגיל 40, אמר לו האדריכל יוסף גוש חלב, שהיה אחד השופטים: "עכשיו תתחיל להתרגל שיקנאו בך".

אתה חושב שיש בעיה במקצוע הזה של חוסר הערכה הדדית?

"בוודאי. גם אני מאוד ביקורתי לגבי עצמי ואני לא מרמה את עצמי. ויש מעט מאוד אדריכלים שאני מעריך אבל אני שמח מאוד לדבר עליהם לטובה".

פרויקט בארי נהרדעא. "תרם לאיכות המרקם העירוני"צילום: משה צור

לדבריו, "כיום כמעט כל הבנייה בארץ נעשית על ידי יזמים, ועל ידי כך הבאתי לדעתי שיפור מאוד גדול באיכות הסביבה הבנוי שכולנו חיים בה. זו תרומה משמעותית לציבור. אדריכלים נוספים הולכים בעקבותי ובסך הכל זה גורם למהפכה באיכות הסביבה הבנויה בארץ. וזו לדעתי מהפכה עצומה".

מה היה לפני כן?

"היה דור ותיק של אדריכלים שחשב שהוא משרת את החברה, והיזמים הקפיטליסטים ה'חזירים' רוצים רק להרוויח כסף. אין לו ברירה, צריך לעשות בעבורם בניינים, אחרת מי בונה, רק מי שיש לו כסף. אז הוא מצליח לשכנע אותם בניגוד לאינטרס שלהם להשקיע גם בארכיטקטורה, בגלל כושר השכנוע וכדומה ו'להוציא' מהם יותר. אני חושב שזו תפישה לא נכונה של המקצוע. אדריכל צריך להיות מספיק יצירתי ומוכשר ופורה וחרוץ ומוכן להשקיע ים זמן כדי למצוא את הפתרון שיהיה טוב בצד היזמי אבל גם בצד האורבני ומבחינת המציאות שהבניין יוצר".

אמנם צמחת עם השוק הקפיטליסטי, אבל בכל העולם חל משבר חמור כעת, השוק הזה לא יחזיק מעמד לנצח. האם האדריכלות שאנחנו עושים עכשיו מתאימה לעתיד?

"הכרתי פעם צייר שצייר בחורות ערומות. שאלתי אותו, למה אתה מצייר בחורות ערומות? הוא אמר, בשבילי זו קומפוזיציה וצבעים על הדף. אבל כשאני מצייר אגס ותפוח עץ לא קונים את התמונה, בחורה ערומה - כן. אני חושב שכאדריכל מעניינת אותי מאוד האיכות. ארכיטקטורה זה מקצוע מאוד רחב, שמשפיע על החיים של המשתמשים ואלו שמסתובבים סביב הפרויקט. אם זה עשוי נכון, לאורך זמן ההשפעה של זה מאוד חיובית, ואם זה גימיק חד פעמי זה מיד דועך ונעלם וזכות הקיום שלנו לא נשארת. זה לא קשור אם זה סוציאליזם, קפיטליזם, בנייה ביטחונית או חברתית, זה עניין של תכנים אמיתיים".

6 מתוך 6 |
קניון שבעת הכוכבים בהרצליהצילום: עמית גרון
1 מתוך 6 |
קניון ערים בכפר סבא צילום: משה צור
2 מתוך 6 |
הדמיה של מגדל עזריאלי-שרונהצילום: סטודיו 84. אדריכלים: דוד עזריאלי ומשה צור

אבל יזמים מציעים לפעמים פרויקטים בעיתיים. היית בונה למשל לגובה על רכס הכרמל, או על קו הים?

"במבט לאחור, יש פרויקטים, מעט מאוד, אבל יש כאלו שאני מצטער שעשיתי, בהחלט. אבל כל העניין זה שני דברים - אחד זה ללמוד ולהתפתח, והשני להסתכל אחורה ולראות מה עשיתי טוב ומה עשיתי רע. היום אני בהחלט מאוד ביקורתי לגבי איזה פרויקט ומה ובאיזה אופן, ואז אני יכול לסרב לפרויקטים או להציע משהו אחר ממה שמצפים ממני.

"ניקסון אמר פעם שמי שנעצר מתנוון. יש לי כל הזמן גרף, לא ישר, אבל בעקרון עולה ואני מקווה שימשיך - באיכות, בשיפור של היכולת לעבוד יחד. ומקווה שלא אתעייף אף פעם. אני יכול להתאבד על קטע חזית ולהוציא את הנשמה למנהל הפרויקט, למבצע, לעיר, ליזם, וזה יכול להיות חודשים של מלחמות". מהסיבה הזאת ביקש לחסוך משני בניו ובתו את עול המקצוע. "יש להם הרבה אופציות בחיים. להיות ארכיטקט מצליח זו מלחמה עם עצמי, עם הצוות שלי, מול המזמין ובסוף עם המבצע. צריך חוסן נפשי חזק מאוד".

פרויקטים בולטים

מגדל עזריאלי שרונה, תל אביב: מגדל המשרדים והמסחר הזה הולך ונבנה לצד צומת קפלן בתל אביב, בתכנון משותף של צור ודוד עזריאלי. בצד מגדל קריית הממשלה, מעל מתחם שרונה ומול שלושת מגדלי עזריאלי, נחשב שרונה לאח הרביעי של השלישייה הגיאומטרית. לעומת הגופים הישרים של מגדלי עזריאלי, הוא מורכב משני גופים מלבניים שסובבים זה את זה. המגדל של 42 הקומות יושלם בעוד ארבע שנים.

מתחם קניון ערים, חולון: קניון ערים הוקם ב‑1993 ובניית המתחם, שבו גם כיכר ומגדלי מגורים, הושלמה ב‑1998. בשונה מהקניונים המוכרים, זהו למעשה מתחם פתוח. בצורתו הוא משמש דופן של כיכר, ששאר דופנותיה יכללו מגורים נוספים בעתיד ואת בניין העירייה. הפרויקט נבנה בסגנון "כנעני" וזכה בשלושה פרסים.

מרכז גב ים, הרצליה: קומפקלס רחב המיועד למשרדים ולתעשיית ההיי-טק, על כביש תל אביב-חיפה באזור הרצליה פיתוח. הפרויקט נבנה בשלבים מאז 1991 והושלם לפני שלוש שנים. החשיבה בבסיסו היתה הפיכת הסמיכות לכביש הראשי לנכס והפניית החזית הראשית אליו; כך, העסקים השוכרים אותו זוכים לפרסום וגם נוצרה דופן מסחרית רציפה. הפרויקט זכה בפרס "אות העיצוב" ובציון לשבח.

מגדלים ברחוב ארלוזורוב, תל אביב: משרדו של צור בונה קבוצה של מגדלים בגובה ממוצע של 30 קומות, הצפויים לשנות את פניו של רחוב ארלוזורוב. לבד ממגדל רמז שבנייתו הולכת ונשלמת יקומו, ממערב, מגדל מתחם דן (במקום המוסך שנהרס ב‑2008). מעט מזרחה משם, במתחם אסותא הנטוש, מוקמים צמד מגדלים בצד שימור של בניין האשפוז והאחיות. במתחם בית לסין יקום מגדל נוסף. מערבה משם ומעט דרומה, פרויקט מיד-טאון.

מיד-טאון, תל אביב: פרויקט עצום המוקם בשטח שעד כה היו בו מחלבות תנובה ומרכז לוגיסטי של קופת חולים. הפרויקט, שגם את תוכנית הערים שלו תיכנן משרד צור, מתיימר להציע מרכז חדש לעיר. הוא ישלב משרדים, מגורים ומסחר, בשלושה מפלסי קרקע, תוך שימוש בגשר עתידי שיוקם בינו לבין רחוב עמק ברכה. בצד בנייה נמוכה יקומו בו ארבעה מגדלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ