האדריכל שמגלגל את מדריד - אדריכלות - הארץ

האדריכל שמגלגל את מדריד

האדריכל הספרדי אנדרה ז'אק סבור כי הדרך שבה בני אדם חווים את העיר מעניינת הרבה יותר מבניינים ורחובות. בישראל הוא רואה עיר גדולה, המחולקת לשכונות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קשת רוזנבלום

בעיני האדריכל הספרדי אנדרה ז'אק, המבקר השבוע בארץ, "ישראל היא מעין עיר גדולה שמחולקת לשכונות שקוראות לעצמן ערים".

ז'אק, בעל משרד אדריכלים הנושא את שמו, בא לכאן כדי ללמד סדנה מרוכזת של שבוע במחלקה לאדריכלות בבצלאל. לאחר שכל השבוע היה ספון בירושלים, יישא היום הרצאה המיועדת לקהל הרחב בבית עובד העירייה שברחוב פומבדיתא בתל אביב. על הסערה שפקדה את הארץ דווקא בשבוע ביקורו הוא אומר: "לא ידעתי שזה בעייתי כל כך, עם כל העצים והגדרות שנפלו. מבחינתי זה לא רע - זה אפילו די יפה".

זהו ביקורו השני של ז'אק בארץ. על פי התרשמותו, "יש הבדל גדול בין ערים אחרות בישראל, שיש להן אוריינטציה ברורה, לבין תל אביב, שהיא מקום מפגש וערבוב של תרבויות שונות, שזאת הטיפולוגיה הכי טובה שיש. צריך למצוא דרך להביא את השונות הזאת לכל הארץ". על "הבועה התל אביבית" הידועה לשמצה כנראה לא שמע.

המיצב "פנטום" שהוצג בברצלונה

ז'אק, יליד 1971, הוא אחד האדריכלים המעניינים ביותר הפועלים כיום באירופה. בין השאר בולט פרויקט שהקים ב 2003, "המשרד לחדשנות פוליטית". המשרד פועל כמעבדה אורבנית, המערבת מומחים מתחומים שונים - סוציולוגים, כלכלנים ועיתונאים - בפרויקטים שבוחנים את תפקידה של האדריכלות ואת האפשרויות החברתיות והפוליטיות הגלומות בה.

למה אנשים זזים

הסדנה שז'אק מנחה בארץ לא נראית כמו סטודיו טיפוסי לאדריכלות, ומשתתפיה אינם שוקדים על יצירת שרטוטים או מודלים: הם עוסקים במיפוי החיים שלהם, כפי שאלה מצטיירים מסדרת תצלומים של חיי היום-יום שלהם שהתבקשו להכין מראש.

אנדרה ז'אקצילום: יעל אנגלהארט

"אנו נוטים לראות בערים צירוף של בניינים ורחובות, אבל לדעתי אפשר גם לראות אותן דרך המשמעות שלהן בשביל אנשים", מסביר ז'אק. "מה שאני מנסה לבחון בשנים האחרונות הוא איך אפשר לעצב מחדש את העיר, לא באמצעות תוכניות ותצלומי אוויר אלא דרך ההתנסות בדרך שבה אנשים חווים את העיר. אם אני הולך מהדירה שלי למקום אחר, ובדרך קונה מרכיבים להכנת פיצה, ומצלצל אל החברים שלי: 'בואו אלי, אני מכין פיצה' - זה סוג של אורבניזם. הוא לא פחות מורכב מזה המסורתי, ואפשר לעצב הרבה דברים שמביאים בחשבון כמה מציאויות. וזה מה שאנחנו עושים עכשיו בסדנה: רואים 12 מציאויות שונות ואת משמעותן לעיר".

האם אתה מזהה נושאים שמשותפים לכולם?

"כן - אוכל. זה מחבר קבוצות יחד וגורם לאנשים לזוז ולהיפגש. הערים בישראל שונות מאוד מכל המקומות האחרים שהייתי בהם. למעשה, ישראל היא מעין עיר גדולה שמחולקת לשכונות שקוראות לעצמן ערים. רוב האנשים זזים ממקום אחד לשני כל הזמן: עוזבים את ההורים שלהם, חיים בעיר אחת, עובדים באחרת, לומדים בעוד עיר ומבקרים חברים שנמצאים בכלל בעיר נוספת. אנשים הם אינטליגנטים: הם מוצאים דרך לחיות בצורה שממצה את ההזדמנויות שלהם לאיכות מחיה וליכולת ההשתכרות. לא בכל מקרה זה כך אמנם; אלו שאין להם מספיק הזדמנויות הם קורבנות של סוג האורבניזם הזה".

שם ההרצאה שתישא מחר הוא "Architecture as rendered society", מינוח שקשה מאוד לתרגם לעברית. תוכל להסביר מה משמעו?

המיצג המתגלגל במדריד

"לפעמים אנחנו חושבים שבניינים הם כמו מדפים שאפשר להניח עליהם הכל. במחקר שלי ראיתי שזה לא כך: האופן שבו אנחנו בונים מגדיר לנו מכשיר שבו אנחנו חיים. למעשה, אדריכלות היא היוצרת את החברה: באמצעותה אנחנו יוצרים סוגי חיים והקשרים מסוימים והופכים אחרים לבלתי אפשריים. בישראל, עם המעבר המתמיד בין הערים, הדבר מעצב למעשה את החוויה היום-יומית של כולם. חשוב מאוד שנהיה ביקורתיים ונדבר על אדריכלות לא רק ברמת הסגנון, יפה או לא יפה, אלא על מה שהיא גורמת לחברה לעשות. כך שמה שאני מתכוון אליו בביטוי הזה הוא לחשוב איזו חברה אנחנו רוצים, וליצור אדריכלות שתגרום לזה לקרות, באמצעות עירוב שימושים וסוגי אוכלוסיות".

מיצב מתגלגל

הרעיונות האורבניים של ז'אק, כמו עבודות המיפוי של המשרד, מזכירים את התנועה הסיטואציוניסטית באדריכלות משנות ה 60 - בגרסה דיגיטלית. התנועה, פילוסופית במקורה, החזיקה בגישה שתופעות חברתיות, כמו התנהגותם של פרטים, נקבעות לפי המצבים השונים שהם נתונים בהם. באדריכלות התורה הזאת קיבלה משנה תוקף כאשר חברי התנועה, בהנהגת התיאורטיקן והיוצר גי דבור, הפיקו מפות מרהיבות של הערים שבהן חיו, הרחוקות שנות אור מאלו הממשיות.

"בשנות ה 60 היה דיון גדול באדריכלות - איך לחבר אותה לחיי היום-יום ולחברה", מסביר ז'אק. "הרבה אדריכלים, כמו הסיטואציוניסטים, חשבו איך ליצור אדריכלות מהחוויות של האנשים הפשוטים - לא כל כך דרך דיון גדול על היסטוריה וסגנון, אלא באמת דברים פשוטים, כמו מה אנשים מנסים לעשות, היכן הם פוגשים את החברים שלהם, איך הם מרוויחים את לחמם, איך הם הולכים לאיבוד.

"ישראל היא דוגמה מעניינת מהבחינה הזאת, מאחר שהיא נבנתה מתוך הצורך לייסד חברה, והאדריכלות נועדה להתאים לאורח החיים שרצו להנהיג. כיום צריך לחבר מחדש את הדברים: התקופה הנוכחית היא הזדמנות נהדרת לחשוב מחדש על הערים ועל הקשר שהן יכולות לקיים עם הכפרים ועם הטבע".

בית "ארץ אף-פעם אף-פעם" שתיכנן ז'אק באיביזה שבספרד

אף על פי שז'אק ממעיט בחשיבותו של היופי בהקשר העירוני, הוא בהחלט מודע לצורך ליצור דימויים מושכים וסלוגנים נשכניים כדי למשוך את תשומת הלב של הקהל. הפרויקטים הצבעוניים שלו מתהדרים בשמות יוצאי דופן, כמו למשל ארץ אף-פעם אף-פעם, גני עור, בית מגלגל לחברה מתגלגלת, עיר מקצף שלום ובית טאפר, על שם כלי הפלסטיק הידועים; בתרגומו של ז'אק הם נהפכו למערכת של דירות זעירות מפלסטיק צבעוני. פרויקט זה זכה בפרס מיס ואן דר רוהה של האיגוד האירופי לאדריכלות עכשווית (והוא הפרויקט הקטן ביותר שרשם הישג זה).

"אנחנו צריכים לגרום לאנשים להבין מה אנחנו מציעים", מדגיש ז'אק. "לכן אנחנו מקדישים הרבה זמן ועובדים עם מומחים בתקשורת ומעצבים גרפיים - כדי שהדברים יהיו מובנים לכל האנשים וגם כדי שהעבודות שלנו יהיו עליזות, כך שאנשים ישאבו מזה אופטימיות. אנחנו מנסים להעביר את המסר שחשוב לערוך ניסויים בחיי היום-יום, כמובן בזהירות. הצרכים העתידיים צריכים להתגבש לפי התשוקות שלנו, לא לפי הפחדים".

עבודה שהציג בפביליון האיקוני בברצלונה, שתיכנן מיס ון דר רוהה ב 1929, מציגה ניסוי כזה. הביתן היה לסמל של כל מה שעילאי באדריכלות ובו חלל כמעט נטול חפצים. "מעט מאוד אנשים יודעים שהטוהר הזה מתאפשר באמצעות מרתף שנמצא מתחת ובו מאוחסנים כל החפצים שהם 'רגילים מדי' לתצוגה", מגלה ז'אק. את המרתף הוא מדמה לתמונתו של דוריאן גריי ¬ עצם משוקץ החבוי יחד עם כל הפריטים הלא-מושלמים. לצורך המיצב, שנקרא "פאנטום", הוציא ז'אק את החפצים החבויים בבטן המרתף - שואבי אבק, ציוד אינסטלציה וניקיון, והציג אותם כחלק מהתצוגה המהוקצעת הקיימת במקום. "אנשים של ימינו מסוגלים להבחין שהרגיל הוא לא כל כך מכוער", הוא אומר.

עבודה שהציג בניו יורק, ששמה "עיר ספה" (Couch city), עוסקת בקשרים הגלובליים שיוצר אלמנט בסיסי כמו הספה הביתית. בראיון קודם לסילביה פוליטו ב 2009 הדגים כיצד הזירה החברתית באה לידי ביטוי במרחב הווירטואלי: "אם הייתי צריך לבחור את ה'סנטרל פארק' של הפרבר שבו הייתי חייב לגור, אני חושב שזה היה השלט-רחוק", אמר. "זה אובייקט שיוצר סביבו הרבה מחלוקת וויכוחים: מי שרוצה לראות פוטבול צריך להציג סולם ערכים שיסביר לאחותו למה פוטבול יותר חשוב מסרט התעודה שהיא רוצה לראות בנשיונל ג'יאוגרפיק, או מתוכנית האירוח שאבא שלו צופה בה".

כעת הוא אומר: "אני חושב שצריכה להיות דרך להביא אלמנטים שונים לדיונים עדינים, לא אלימים. עם הרבה מאוד קונפליקטים קשה להתמודד, אבל בקנה מידה קטן, סכסוכים מטופלים הכי טוב בין קרובים וחברים ואנשים שמכירים זה את זה, שמסוגלים לערב חיבה עם ניהול המשבר. זה אתגר לאדריכלים ולמתכנני ערים, איך לעבוד בקני המידה הללו. צריך לבחון את מערכות היחסים האישיות בזהירות רבה, כי מהן יכולים לצוף פתרונות לבעיות גדולות בהרבה".

ז'אק מקפיד לשלב את ההיבטים החברתיים בעבודות של "המשרד לחדשנות פוליטית". כך למשל הוא מקיים את המיצב "Escaravox" - שני מבנים בגודל 10 על 40 מטרים כל אחד, המתגלגלים ברחובות מדריד מיולי האחרון. זוהי הצלחה מסחררת: כל חודש משתתפים בממוצע כ 150 אלף בני אדם בפעילויות השונות של הפרויקט, בהן כנסים, מסיבות, ירידים, קונצרטים ושלל אירועים ספונטניים. בקיץ האירועים רדפו זה את זה בקצב של 200 בשבוע; הריהוט הנייד התחלף לפי הצרכים המשתנים. "אלו תופעות שהנפח שלהן נובע מהיכולת שלהן לשכנע אנשים להשתמש בהן", הוא אומר. אחת מעבודות "המשרד" אף נקנתה בשנה שעברה על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית (מומה) בניו יורק.

המשבר הנוכחי בספרד דווקא יוצר הזדמנויות לאדריכלות הצעירה. זו של ז'אק באה לידי ביטוי ביצירתיות מתפרצת, תוצאה של ריבוי רעיונות ומיעוט אמצעים חומריים. כל אלו, הוא סבור, אינם מונעים מהאדריכלים להמשיך לעסוק בנושאים גדולים. "הבעיות העיקריות שמאתגרות את האדריכלות הן לא רק אדריכליות: אקולוגיה, שונות, שילוב מיעוטים, שוויון מגדרי ¬ אלו נושאים גדולים שהאדריכלות מחויבת אליהם, אבל לא יכולה לפתור לבדה", הוא מסביר. "אנחנו חייבים לעבוד יחד עם מומחים, עם המשתמשים בפרויקטים, עם הרשויות, וזה מאפשר לנו לבחון את השפעתנו על הסביבה. אנחנו כבר לא יכולים לעבוד בתפישה שהדברים נעשים בידי שחקנים שונים ושתפקידנו לכפות עליהם את השיקולים שלנו, שלפעמים רלוונטיים רק לנו. אנחנו האדריכלים צריכים לעשות את עצמנו רלוונטיים לחברה ¬ ולא להיות הבעיה שלה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ