בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו מעמד הביניים, גם "ערי הביניים" רוצות מחאה

רוב האוכלוסייה האורבנית חיה בערים בינוניות, אבל השיח התכנוני מתמקד במטרופולינים ונוטה להזניח אותן. מדוע בעצם? ראיון עם האדריכל ומתכנן הערים הספרדי ג’וזף מריה יופ טורנה, המבקר בישראל

9תגובות

כאשר מדברים על ערים, ההקשר המיידי הוא אלו הגדולות, המקיימות סביבן מטרופולינים תוססות. ערים כמו לונדון, שיקגו וניו יורק עומדות במרכז הדיון של מתכנני ערים, תוך כדי תיעוד, השוואה וניתוח. גם במישור התרבותי - הערים הגדולות, שבהן ניתן למצוא את מצבי הקיצון של המציאות האורבנית, צולמו ונמדדו, הוערצו וגם גונו יותר מכל. ועם זאת, האדריכל ומתכנן הערים הספרדי פרופ’ ג’וזף מריה יופ טורנה, המבקר כעת בישראל, טוען כי אלה מייצגות רק חלק קטן מהתופעה האורבנית.

יופ, בן 61, ששימש במשך שנים ארוכות כאדריכל העיר ליידה שבקטלוניה, ספרד, והיה גם מנהל הפרויקט האורבני בברצלונה לקראת המשחקים האולימפים של 1992, עוסק כבר יותר מ-15 שנה במה שהוא מכנה "ערי ביניים". יחד עם שותפתו, הגיאוגרפית כרמן בלט, ועם צוות מומחים מצומצם, הוא מוביל מאז 1996 את פרויקט CIMES (ראשי התיבות הספרדיים לערי ביניים – עיור ופיתוח) בשיתוף איגוד האדריכלים הבינלאומי, פרויקט שאומץ על ידי אונסק"ו כקתדרה באוניברסיטת ליידה לפני ארבע שנים.

לדבריו, קודם להקמת CIMES התעוררה ההבנה שספרד הגיעה לשלב שבו היא התגברה על בעיות עירוניות חמורות בעריה הגדולות. בכנס של האיגוד הבינלאומי של האדריכלים (UIA), "שמנו לב שכל הזמן המתכננים מדברים רק על המרכזים המטרופוליניים, בעוד שיותר מ-62 אחוזים מהאוכלוסייה העירונית בעולם גרה בערים בינוניות ומטה", הוא אומר.

גטי אימג'ס

הוא טוען כי לאור תהליך העיור המואץ המתרחש בעולם, צריך ללמוד את "הערים האחרות" הללו כדי לייצר פיתוח ולא התנוונות – דהיינו, ריכוז הון ועסקים רק בנקודות מסוימות: "אמנם לערים הגדולות יש יתרון בכך שמספר התושבים שלהן גבוה והן בריכוז גדול, מה שמייצר שוק רחב. אבל למה בעצם שלא נדבר במקום ריכוז – על רשתות, וננצל את היתרון של ערי הביניים, שבהן הדיירים קרובים יותר אחד לשני מאשר במטרופולינים הגדולות וקרובים גם למרחבים איכותיים ולשירותים הציבוריים". השיחה עם יופ מתקיימת בבית קפה על הטיילת של בת ים, תפאורה הולמת לצורך הדיון. יופ הוזמן להרצות ביום העיון הראשון שייערך מטעם המרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית בבת ים בשיתוף אוניברסיטת בר אילן ויעסוק בערים כאלה (ראו הרחבה בסוף הכתבה).

את דבריו של יופ, שבחר להתראיין בספרדית, מתרגם האדריכל הישראלי הורציו שוורץ, ממארגני יום העיון. מעל פערי השפה מרחף המונח החדש, שאינו מיתרגם בקלות, של "ערי ביניים" – Intermediate Cities. "כבר כשהתחלנו לעסוק בנושא קיבלנו החלטה אינטואיטיבית לקרוא לערים האלו אחרת", מספר יופ. "לא רצינו לסווג אותן כ'בינוניות' ולא כ'משניות' או מסדר שני – הכינויים האלו מקטינים ומשדרים פסיביות. המונח Intermediate הוא פעיל יותר ומצביע על תפקיד כלשהו שהערים הללו נושאות, מעין תפקיד מתווך”.

איך יודעים להגדיר עיר ביניים? זה מספר או אופי?

"אף כי למספר התושבים יש חשיבות, הדבר שונה בכל מדינה והקשר בעולם: עיר בינונית באיטליה זו לא עיר גדולה בארץ כמו סין. לפני כמה שנים ביקרתי בעיר יאן־טאי בסין, המונה שני מיליון תושבים. בארוחת הערב החגיגית שהתקיימה במקום סיפר לי ראש העיר שזו עיר קטנה. חשבתי שיש טעות בתרגום אך הוא חזר על זה שוב. לא היה לי נעים לשאול שוב, אבל כשהארוחה הסתיימה, אזרתי עוז ושאלתי בשלישית. זה גרם להמולה קטנה במנדרינית, שלאחריה ראש העיר אמר לי: 'יאן־טאי היא עיר קטנה, מכיוון שהיא יושבת בין שנחאי ונאנג'ינג'. כך שהפרופורציה קובעת הרבה, וכך גם ההקשר הגיאוגרפי – ואין אפשרות להציב סטנדרטים מספריים כוללים. ערי ביניים, אם כך, צריכות להיבחן משלושה כיוונים – היחס לטריטוריה, היחס למצב הגלובלי והיחס לערים אחרות".

דיברת קודם על קירבה, אבל בערים הקטנות יותר הצפיפות בדרך כלל נמוכה. איך הדברים מתיישבים יחד?

“אפשר לתגבר את הצפיפות באמצעות בינוי, אופציה מורכבת, ממושכת ויקרה יותר - או לקרב את השירותים אל התושבים. בערים הבינוניות, לעומת הגדולות, ניתן לעשות זאת ביתר יעילות – בגלל מספר התושבים המצומצם יותר שמאפשר להכיר באופן עמוק יותר את הבעיות. לדוגמה, בעיר ליידה תיקנו את כל המדרכות כדי שיהיו נגישות לבעלי מוגבלויות. אבל היה לנו הידע, המיפוי של המקומות שבהם ישנם ריכוזים של אנשים הנעזרים בכיסאות גלגלים במקומות שונים בעיר, כך שיכולנו להתאים להם את השירותים המסוימים שלהם הזדקקו בצורה מרבית. זה משהו שלא יכול לקרות במטרופולין, אבל בעיר בינונית הקשרים אישיים יותר - יצרנו קשר עם ארגונים שונים, קיבלנו מהם רשימות ולפי זה יצרנו את המיפוי. זה הכוח של היכרות. פרנסי הערים האלו חייבים לפתח תודעה שהדרך שלהם היא לא חיקוי של הערים הגדולות, אלא פיתוח דרך משל עצמן".

בישראל כמעט כל הערים הן בינוניות, והרבה מהן מנסות בשנים האחרונות לייצר זהות ולפתח גאווה מקומית.

"גאווה מקומית היא חלק מהותי בזהות של עיר. בעוד שבערים הגדולות קל יותר לייבא רשתות גלובליות מאשר בערים הבינוניות, דרך הדגשת המורשת המקומית ניתן לייצר מנגנון שיעזור בגיבוש הזהות. במרכז ליידה זורם נהר אחד, המרכז שלושה נחלים הנתונים מאחורי סכר גדול. בגלל הסכרים בתוך העיר זרם המים לא גדול, ולכן ההצפות נדירות – וניצלנו זאת כדי לבנות פארק לאורכו. התחלנו את הפרויקט ב-1982, וכעיר לחמנו מול המדינה כדי שזו תבין את הסיטואציה ותאפשר לנו להקים את הפארק בתוך אפיק הנחל, פרויקט שיצא לפועל לבסוף ב-1995. העבודה הזאת הפכה למקור גאווה לתושבים, אמצעי לבדל את עצמם מאלו של ערים אחרות”.

הורציו שוורץ

פרויקט הנהר של ליידה נושא גם תפקיד חברתי מיוחד, מפני ששתי קבוצות אוכלוסייה גויסו כדי לטפל בפרויקט – אנשים בעלי מוגבלויות, שמתחזקים את הפארק, ובני נוער שהסתבכו בפלילים ואחראים על טיפול בחורש בקצה העיר. היוזמה לגיוס בעלי המוגבלויות הגיעו מראשי הארגון שלהם, שעמם היה יופ בקשר - הם הציעו לטפל בפארק, לנקות את הנהר ולטפל בחיות. את הקבוצה השנייה, אוכלוסייה לא סטנדרטית בעליל, הציע לגייס ראש ארגון התושבים של השכונה הצמודה לו. "בעבורי, כראש מחלקת התכנון, קשה מאוד לסמוך על דבר כזה, אך דווקא משום שהכרנו בעבר ונוצרו בינינו כבר יחסי אמון, יכולנו לקחת את הסיכון”, הוא אומר. “מהר מאוד הפכו העבריינים הצעירים לקואופרטיב עבודה והם עזבו את העיסוק הקודם. זאת עוד דוגמה לאופן שבו קרבה החברתית עובדת לטובתן של ערים בינוניות".

לעומת זאת, במנטה שבאקוודור הבעיה העיקרית היתה איכות המרחב הציבורי הירוד - ושם ננקטה מדיניות של חידוש הכיכרות והרחובות – לצד שיתוף פעולה עם מוסדות תרבות מקומיים כמו תיאטרון ומרכז מוסיקה. כל כמה כיכרות נחלשות על ידי מרכז מקומי אחר, שפורש עליהן את חסותו ומקיים בשטחו אירועי רחוב.

לדבריו של יופ, "ערי הביניים צריכות לאפשר זהות, וגם שונות. אם מדברים בשיח הגלובלי על שונות ביולוגית, למה בתכנון עירוני לא מדברים על שונות אורבנית? יש בסך הכל 500 ערים בעולם שהאוכלוסייה שלהן גדולה ממיליון נפש, ומאות אלפים קטנות יותר, אז איך השונות באה לידי ביטוי? זה לא רק שהערים האלו רבות – הן בעלות אקלים שונה וגם סמוכות ליישובים החקלאיים, שלהם תוצרת מקומית שבהכרח מעודדת שונות".

אבל כיום, בגלל הגלובליזציה, האזורים הכפריים אינם משרתים אותה פונקציה שהיתה להם בעבר בעבור הערים.

"אכן, בשנים האחרונות התרחבות הצריכה מתחילה בהדרגה לעבור גם לערי הביניים. אני חושב שזו עלולה להיות תופעה שלילית, מכיוון שחברות בינלאומיות שולטות במוצרי הצריכה של ערי הביניים וגורפות את הרווחים. למרות זאת, מכיוון שהערים הללו קשורות בהרבה מקרים לתוצרת המקומית, אנחנו מתחילים לראות גם מקרים הפוכים – כאשר האזור מתחיל לייצר ומקבל נוכחות ברשת הצריכה הכלל ארצית".

אז דרך חיזוק ערי הביניים אפשר להילחם באופן מסוים בגלובליזציה?

"אותי לימדו באוניברסיטה שמתכנן ערים לא צריך להיות מתאגרף אלא ג'ודאי. אנחנו צריכים לדעת לקחת רכיב כלשהו, מסוכן ובעייתי ככל שיהיה – ולהטות את הדברים לטובת העיר. למשל, אם מגיע מרכז מסחרי עולמי לעיר בינונית, המטרה היא לגרום לכך שהמרכז הזה ישווק תוצר אזורי, ולא תוצר עולמי, כי אז הייחודיות של אותם מוצרים מקבלת ביטוי. הגלובליזציה לא תשתפר אם ערי הביניים לא יתפתחו: לדעתי, כל הטריטוריות המיושבות של העולם נושקות לפחות לעיר אחת כזאת. אמנם בעולם יש 51 אחוזים של דרי ערים – אבל זה מותיר עדיין 49 אחוזים שהם לא. כולם קרובים לערי ביניים, לא לערים גדולות. לכן, הערים הללו אינן צריכות לחשוב פנימה, אלא החוצה - ולהסב את הערכים המקומיים שלהן לבעלי השפעה עולמית".

מה קורה כשמדובר במצב כמו זה הישראלי, שערי ביניים רבות דחוסות בצבר אורבני, כמו ערי גוש דן – והגבול ביניהן הרבה פעמים כלל לא מורגש?

"היתרון של עיר ביניים שעומדת יחידה במרחב הוא שהצורך המיידי שלה הוא להתחבר לטריטוריות ולערים אחרות, מה שמחייב אותה להיות עיר ביניים אקטיבית. אבל ערים שנמצאות בתוך רצף גיאוגרפי, כמו בת ים, יאבדו זהות במהרה אם לא יבינו זאת. מרבית הערים שחקרנו עד עכשיו הן בודדות, אבל סביב ברצלונה למשל יש כמה ערים במצב דומה למצב התל־אביבי. את העיר עוטף הסינטורון – כביש מעגלי ומאחוריו מתוחים פארקים ויערות שהערים הקטנות יותר משיקות להם – ואז אפשר להיות מטרופולינים ובו זמנית לייצר כמה אוכלוסיות שונות וייחודיות”.

דודו בכר

אחד הכלים שפיתח פרויקט CIMES הוא מסמך פשוט למראה עין, שנקרא Base Plan; הוא מציג מעין מקרא של העיר בצורת תוכנית, שבה מוצגים באופן גרפי אזורים שונים בעיר, התפתחויות אחרונות וכאלו עתידיות. הורציו שוורץ הציג לפני שנתיים מסמך כזה שהכין יחד עם האדריכלית ענת צ'רבינסקי, המנתח דווקא את העיר חיפה – עיר גדולה במונחים ישראליים, אך בינונית באלו הגלובליים. "חלק מהעניין הוא שזה מסמך מאוד קריא לאנשים, וגם התושבים יכולים בקלות לקרוא אותו ולדון על נקודות התורפה של העיר והפתרונות להם", אומר יופ. "היתרון הוא שזה מסמך שקל יחסית לייצר בעבור עיר בינונית, שהקשרים שלה אינם מסובכים מדי, אבל לעומת עיר גדולה שיש לה הרבה משאבים, צריך לערב פה את הרשויות המדיניות, תהליך שאורך הרבה זמן. זו בעיה עולמית מכיוון שלרוב, הרשויות עצמן ממוקמים במטרופולינים הגדולות ולא כל כך מבינות את האפיונים הספציפיים של מקומות אחרים".

חוץ מהליכים פיסיים כמו הקמת גשרים או נטיעת פארק, מה בדבר מיתוג ערים? לדוגמה, חולון היא “עיר הילדים”, כפר סבא היא “עיר המוסיקה” וכדומה.

"הבעייתיות של הליכי מיתוג מסוג הזה נובעת מכך שהם נעשים מתוך תפישה של תחרות בין הערים הבינוניות. אני מבין ומכבד את הסיטואציות שישנן ערים שאין להן אופציות ברורות לשדרוג, וגם שלפעמים יש בעיות תקציביות וגרעונות שמביאים אותן לחפש פתרונות זולים יותר. עם זאת, יש היבטים רבים של משאבים משותפים, כמו תשתיות חשמל, מים ותחבורה, חלק מחיי היום־יום שבהם צריך לחשוב בצורה של שיתוף פעולה ולא כדרך תחרות מול הערים האחרות. נניח, זה טוב שכל אחת מהערים תרים יוזמה ליצירת תוכנית אסטרטגית – נניח חולון עוסקת בילדים, אז השכנה שלה בת ים תקבל עליה נושא משלים”.

יופ שמח מאוד על ההזדמנות להציג את הפרויקט בישראל, שהיא אגוז קשה לפיצוח מבחינתו. "בשבילי, המדינה שלכם היא משהו שאני עוד צריך להבין", הוא אומר. את הפוטנציאל לערי ביניים מתווכות הוא מאתר דווקא באחד האזורים הפחות צפויים – בהתנחלויות. "פעם השלים אצלי באוניברסיטה סטודנט פלסטיני את המאסטר שלו על אודות הפרישה הפיסית שבין הערים הפלסטיניות להתנחלויות. ברגע הראשון שראיתי את המיפוי, את האופן שבו רמאללה יושבת ביחס לשכנותיה - חשבתי שיש פה הזדמנות או סיטואציה של מצב מתווך. אם זה לא קורה בפועל, אני לא מצליח להבין מה קורה שם, וכמרצה הרגשתי תסכול שלא יכולתי לעזור לסטודנט בהבנת הסיטואציה.

"כמתכנן", אומר יופ, "אני רגיל לחשוב במונחים של מרחבים מתמשכים. אולי בסיטואציה אידיאלית האוכלוסיות האלו יחלקו גם משאבים ציבוריים", הוא מציע.

***

להחזיר את האמצע למרכז

הכנס הראשון של המרכז החדש בבת ים, שעניינו ערים מסדר שני בישראל, ייערך ביום חמישי החל ב-09:00 באולם פלדמן של אוניברסיטת בר אילן. את יום העיון, ששותפים לו המחלקה לגיאוגרפיה וסביבה בבר אילן והקתדרה ללימודי תולדות קק”ל, יזם הגיאוגרף ד”ר ניר כהן.

כהן מספר כי אף ששליש מתושבי המדינה מתגוררים בערי ביניים (הוא מגדיר אותן כערים המאכלסות בין 50 ל-250 אלף נפשות) הן זוכות להתייחסות מועטה. מיעוט זה בולט על רקע העיסוק המוגבר בשלוש הערים הגדולות מחד גיסא, ובערי הפיתוח והקיבוצים מאידך
גיסא. גם לחוקרים הישראלים נוח יותר לפרסם מאמרים שעניינם תל אביב או ירושלים, ערים גדולות ומוכרות בעולם, אבל “כשצריך להתחיל להידרש לשיפור של בת ים או נתניה, זה הרבה יותר מורכב. זו כבר לא עיר לבנה, ולא עיר קדושה - סתם איזה מקום תקוע באמצע הדרך”, מסביר כהן חלק מהסיבות לדחיקת הדיון על ערי הביניים בישראל לשולי המחקר האקדמי.

ביום העיון ידונו בין השאר בהקשרים התיאורטיים של ערי הביניים, בישראליות החדשה ובאלטרנטיבות תרבותיות. בין המרצים יהיו ד”ר מירב אהרון מהטכניון, שתדבר על העירוניות הישראלית; האדריכל עמי שנער, שיציג את הדילמות מנקודת מבטו של המתכנן; ארז מגור מהאוניברסיטה העברית, שידבר על ההתנחלויות כפרויקט עיור, ועוד מרצים רבים מאסכולות שונות, בינהם חוקרים מתחומים שונים ואדריכלים.

זה האירוע הראשון המתקיים מטעם המרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית בבת ים, שהקימה עיריית בת ים ומנהלת אבירמה גולן. בחודש מאי ייחנך משכן הקבע של המרכז, המבקש להעמיק את הידע והשיח הציבורי על אורח החיים והתרבות בערים הים תיכוניות.

הבחירה בבת ים, אולי הדוגמה המובהקת לעיר ים תיכונית ישראלית, מאפשרת דיון על המרחב העירוני ועל זיקתה של העיר לערים ים תיכוניות אחרות. לאחר הפתיחה יתקיים במקום "חדר חם" המיועד לחוקרים שיוכלו להשתמש בשירותי המקום ולהציג בו את
עבודתם בתמורה לשותפות בפעילות המרכז. לצד זאת יתקיימו במקום הרצאות, סדנאות ופורומים שונים.

בין הפעילויות המתוכננות בעתיד אפשר למנות את "פורום תרבות החיים העירוניים", שירכז אנשי מקצוע מתחומי האדריכלות, התרבות, הסוציולוגיה ועוד לדיונים בשאלות העולות מהתכנון העתידי בערים. הפרויקט ינוהל בשיתוף פעולה בין מחלקת התכנון האסטרטגי של בת ים, סטודיו בת ים והמרכז עצמו.

פורומים נוספים ידונו במיתוג ערים ובתופעת השכונות החדשות הנבנות במנותק מהערים. כמו כן, יתקיים בכמה מוקדים בעיר כנס בת ים למחשבה ים תיכונית, "עיר ופניה אל הים", שיכלול תערוכות והקרנות סרטים. המרכז החדש גם עתיד לממן ולהוציא לאור כמה ספרים, הראשון שבהם הוא "החיים החברתיים של מקומות עירוניים" מאת ויליאם ה’ וויט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו