אם תרצי שאראה לך את העיר בירוק

החברה האמריקאית אקו־דיסטריקט פועלת כחברת ייעוץ המגשרת בין הרשויות העירוניות, היזמים, המשקיעים והארגונים הקהילתיים כדי לפתח שכונות ירוקות. מייסדה רוב בנט, המבקר בישראל, מסביר איך מחליטים באילו אזורים כדאי להשקיע

קשת רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קשת רוזנבלום

לבניינים "ירוקים" יש תפקיד חשוב, ולתוכניות אקולוגיות־אסטרטגיות רחבות היקף יש תפקיד חשוב עוד יותר – אבל הדרך להוביל שינוי עמוק לקיימות עירונית בצורה המהירה ביותר עוברת דרך קנה המידה השכונתי. זו בכל אופן העמדה של “אקו־דיסטריקטס” (EcoDistricts) – חברה ללא מטרות רווח, העוסקת בפיתוח אסטרטגיות ליצירת שכונות ירוקות ובנות קיימא, המבוססת בפורטלנד שבאורגון.

החברה קמה ב-2009 תחת השם "מכון הקיימות של פורטלנד" במטרה לפתח, כשמה, פתרונות בני קיימא ברמת התכנון האורבני. חבריה הם מתכננים, כלכלנים ואנשי סביבה ומרביתם בעלי רקע בליווי פרויקטים של שיקום שכונות ופיתוחן. לדברי מייסדה רוב בנט, מתכנן ערים בן 42, שם החברה שונה לפני מספר חודשים משום הרצון להתמקד באופן בלעדי בפיתוח הסביבתי ברמת השכונה, ש"לעתים קרובות נותר מחוץ לדיון".

אתר החברה הוא אמריקאי להבהיל ועמוס בסיסמאות מרוממות נפש ומעומעמות בו־בזמן, כמו "יצרני הערים, התאחדו", "חדשנות מתדלקת", הבטחות מסוגננות לשינוי, לכלי יצירה חדשים ליצירת ערים תוססות יותר, יציבות והוגנות במידה, וכל זה על רקע תמונות רוויות צבע של שבילי אופניים, חשמליות ורצי ג'וגינג עם כלבים קטנים.

המיתוג האקולוגי הקלישאתי הזה, כמו גם שמה של החברה, מטעה וגם מעט משטיח את השאיפות של החברה, שמבקשת ליישם היבטים רחבים של קיימות במחוזות שבהם היא פועלת – לא רק בדגש אקולוגי אלא גם חברתי וכללי. פעילותה נשענת על העובדה כי ערים רבות שנאבקות לטיפול בהיבטים הסביבתיים, מתמודדות בנוסף עם פרויקטים של שיקום שכונות או החייאת אזורים נחשלים בתוכן, ולא תמיד יש להן את הכלים לשלב את הדברים.

“אקו־דיסטריקט” פועלת איפוא כחברת ייעוץ המגשרת בין הרשויות העירוניות, היזמים, המשקיעים והארגונים קהילתיים. היא עושה זאת באמצעות פיתוח כלים למדידה של איכות החיים והסביבה, דרך כנסים ודרך הכשרות של מתכננים ומקבלי החלטות מערים שונות בהיבטי הקיימות. ב-14 החודשים האחרונים, מספר בנט, הכשירה החברה יועצים ב־18 ערים שונות בצפון אמריקה, שבהן נרקמים שיתופי פעולה לפרויקטים שיקומו בין השאר בסן פרנסיסקו, סיאטל, וושינגטון ובוסטון.

ערים צריכות לצמוח באופן הומני

בנט, הנמצא כעת בישראל, ירצה מחר בכנס השנתי של המועצה לבנייה ירוקה. הוא אומר כי בעוד ההתמקדות של החברה הצעירה היא בארצות הברית בשלב זה, "אנחנו להוטים מאוד להשתתף בפרויקטים בינלאומיים, כדי לבחון את הערך הגלובלי של העשייה שלנו". דרך הקשר עם המועצה הישראלית, הוא מסביר, הוא מקווה כי יוכלו לתמוך גם בפרויקטים מקומיים של יצירת קהילות בנות קיימא. כיצד הוא מסביר את העובדה שערים רבות פונות לארגון קטן למדי? "אני חושב שזו פשוט מודעות גדלה והולכת לכך שככל שיש יותר שוכני ערים בעולם, השכונות הן אלו שיקבעו בעבורנו את מידת הרווחה והבריאות שלנו”, אומר בנט, “אנחנו צריכים לוודא שהערים צומחות באופן הומני ולהגן על האינטרס של התושבים, ותחת הכותרת הרחבה של 'קיימות' אפשר להגיע לתערובת שמניבה הרבה פתרונות פרקטיים".

אזורי ההתערבות רבים ושונים זה מזה. פרויקט אחד כזה הוא הכפר האולימפי שמוקם בוונקובר שבקולומביה הבריטית (בקנדה). על שטח תעשייה מוזנח בתנופת פיתוח רחבה שמבצעת העירייה. בפורטלנד, לעומת זאת, בחרה העירייה להתמקד ביצירת תמריצים להחייאת מרכז העיר, בסדרה של התערבויות נקודתיות במרחב – מיצירת כיכרות ועיצוב סביבת המסחר, דרך בנייה ירוקה ועד בניית מגורים בני השגה ופרישה מחודשת של השירותים החברתיים.

"השאלה איפה לפעול היא אסטרטגית – ואנחנו אומרים תמיד לראשי הערים שאנחנו מייעצים להם שזו הולכת להיות עבודה קשה, אז צריך לחשוב מהם האזורים שהשקעה בהם תשיג אפקט מקסימלי בזמן נתון על אזורים נוספים – כי העיר משתנה כל הזמן. מבחינת נוחות למשל, דווקא עבודה באזורים פגועים (Brownfields) כמו בפרויקט בוונקובר היא קלה מבחינה פונקציונלית מזו שבפורטלנד – כי במקרה הזה אתה עובד עם קומץ קטן של בעלי קרקעות ונכסים מול העירייה, אבל לא בכל מקרה נכון להשקיע באזורים הללו".

מרבית העבודה נובעת ממהקושי לתווך בין הגורמים הרבים המעורבים בפרויקטים. "בזה אנחנו משקיעים את מרבית האנרגיות שלנו", מסכים בנט. "הקמנו גוף שנקרא 'עמותה לניהול סביבתיות', שזה ביטוי יבש להחריד – אבל הרעיון שעומד מאחוריו זה יצירת מבנה לניהול לטווח ארוך. אנחנו מנסים כל הזמן להיות עם היד על הדופק של אחוזי ההצלחה של ההיבטים השונים, חברתיים כמו סביבתיים. זאת לצד יצירת יחסי אנוש ודאגה לכינון הסדרים מרכזיים שיכובדו לטווח הארוך. השאיפה היא שעם הזמן גורמים אינדיבידואליים כמו ארגונים שונים, מהמגזר השלישי, כמו גם פרטיים, יתחילו להשקיע בעצמם, כי יש להם מסגרת 
לפעול בה".

אותם היבטים המשמשים לבחינת ההצלחה נמדדים על ידי פרישה של שירותים עירוניים וקומפקטיות, מגוון שימושים, מגוון סוגי דיור, נגישות, ניידות וקישוריות, בטיחות להולכי רגל, איכות הסביבה והאוויר, היענות לצורכי הקהילה ופיתוח מקומי. למרות שההגדרה של אותם שמונה פרמטרים היא קשיחה, בנט מודע להבדלים בצרכים בין הערים השונות, "במשך שנה שלמה זיקקנו את אותם נתונים מתוך רשימה באמת רחבה של אינדיקטורים, וחלק ממה שאנחנו מנסים לעשות זה לדייק אותם עוד יותר דרך איסוף וניתוח הנתונים של פרויקטים שבהם אנחנו פעילים".

בתוך כל ההיבטים האלו, ולמרות הדימויים המשובבים, לפי בנט, לעיצוב יש דווקא חשיבות משנית. "ב-20 השנים האחרונות התחום של עיצוב המרחב הציבורי עבר פיתוח ניכר, ואולי זו טעות שאנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו. אך הרבה ממה שאנחנו עושים מונע על ידי הנסיון לרתום את הקהילה לפרויקט, או את ספקי התשתיות כדי להבין יחד איך אפשר לפרוש שירותים או אסטרטגיות בשכונה – כדוגמת שבילי אופניים. לחלק מהדברים האלו יש כמובן השפעה מאוד נרחבת על המרחב הציבורי – כמו עירוב שימושים, יצירת כיכרות ציבוריות, תיעדוף של בני אדם על פני מכוניות.

"אבל אנחנו לא מתמקדים בקידום האדריכלות הטובה ביותר, אלא בשאלות הבסיסיות – מהי משמעותה של הקיימות לשכונות ואילו פעילויות משמרות אחריות סביבתית לטווח ארוך. מתוך אותן שאלות, שמתנקזות בסופו של דבר לנתונים מספריים כמו יעילות של ניצולת מים ותפקוד אנרגטי, אפשר ליצור את המסגרת לעיצוב עירוני, למעורבות, לתשתיות".

"הסוגיה של גבולות הפרויקט", הוא ממשיך, "היא אמנות יותר ממדע. הגבולות אמנם מאוד נוקשים וברורים בנסיבות מסוימות, אבל בדרך כלל לא. אתה חייב להגדיר גבולות כי רק ככה אפשר לבחון את הנתונים שמתקבלים – טביעת הרגל הפחמנית של שכונה, כמות השירותים הציבוריים פר בני אדם ועוד. אנחנו רואים התערבות מוצלחת ככזו המשולה לזריקת אבן לאגם, משום שגם תיחום והשקעת משאבים באזור קטן משפיעים על ההשקעות סביבו".

אחד מאותם פרויקטים כאלו הוא "המבשלה" ((Brewery Blocks בפורטלנד, מהפרויקטים המוקדמים שבהם תיווכה החברה לפני ארבע שנים. שם הוסבה מבשלת בירה עתיקה לפרויקט עתיר שימושים, על גבי חמישה בלוקים עירוניים באזור תעשייה נטוש. במקום הוקמו שני בתי מגורים, משרדים וקמעונאות, כולם בדגש אקולוגי, ואילו המבנה העתיק הוסב למרכז לאמנות. "זה שינה לחלוטין את הכיוון של השכונה: כבר היום, ברדיוס של חמש דקות הליכה מהם, נבנים שמונה מגדלים ברמת LEED פלטינה (הדירוג הגבוה ביותר לקיימות ויעילות אנרגטית שקבעה המועצה האמריקאית לבנייה ירוקה).

"בכל אחד מהפרויקטים היו כמה סיפורי הצלחה וכמה מקומות שלא עבדו, או לא היו מתאימים. זה כורח המציאות. זו הסיבה שאנחנו מנסים כל כך להגדיר את התהליך ולאמוד את הביצועים, זה באמת מרכיב יסודי. אנחנו עוד עובדים על זה: ועוד אין לנו תשובה נחרצת למהי באמת סביבה בת קיימא מוצלחת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ