165 אנדרטאות: כך הפכה רמת הגולן למקום הכי מונצח

לפי מיפוי שערכה המועצה האזורית גולן לאנדרטאות פרטיות ומוסדיות, רמת הגולן היא המקום המונצח בעולם ביחס למספר הנופלים. בקרוב תחל עבודה על תוכנית מתאר שתסדיר את הטיפול באתרים. האם בעצם תוכנית כזאת נחוצה?

נעמה ריבה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ילדים בסיור במוצב תל סאקיצילום: גיל אליהו
נעמה ריבה

"ישבתי באבו־נידא וקראתי עיתון (...) ארבע דקות לפני השעה שתיים בערך, קיבלתי פתאום ממוצב 110: 'קבל התרעת מיגים', בקיצור הבנתי שיש שם מיגים (...) למעשה כל הרמה ממש היתה מכוסה בארטילריה (...) בכל המקומות, כולל המקום שאני ישבתי", העיד מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, זאב אורן, בפני ועדת אגרנט שבחנה את מלחמת יום הכיפורים. ההפתעה שעליה העיד אורן גבתה 872 קורבנות בגזרת רמת הגולן. הפתעה שהיא תוצר של שאננות, ששינתה את פניו של חבל הארץ הצפוני וזרעה בין הנופים הפסטורליים אינספור אנדרטאות.

המועצה האזורית גולן ערכה לאחרונה מיפוי של כלל האנדרטאות. המספר עומד על 165 אתרי הנצחה — נתון שמציב את פיסת האדמה הבזלתית כמקום המונצח בעולם ביחס למספר ההרוגים שנפלו בו. נתוני המיפוי ומיקום האנדרטאות נמצאים במערכת הגיאוגרפית הממוחשבת של המועצה (GIS), אך הם אינם זמינים בינתיים לציבור. מספר אתרי הזיכרון נתון לוויכוח: הצבתם ברחבי הרמה במשך השנים נעשתה לרוב באופן פרטי על ידי משפחות ולוחמים ולא בהליך תכנוני מוסדר, כפי שהוקמו אנדרטאות בודדות בשנים האחרונות. מכיוון שחלק מאתרי ההנצחה הוקמו באופן אקראי ומאולתר, כמעט פיראטי, חלקם הוזנח וחלקם לא נגיש או לא בטיחותי.

צילום: גיל אליהו

בעוד מספר שבועות, בעקבות המיפוי שערכה המועצה, תחל עבודה על תוכנית כוללת לאנדרטאות, מין תוכנית מיתאר או תוכנית־אב שתאפשר טיפול מסודר באתרי ההנצחה. "תיחזוק האנדרטאות הפך לתיק עבור היחידות הצבאיות, ואנחנו כמועצה מעוניינים לקחת את האנדרטאות המרכזיות, לטפל ולתחזק אותן", אומר ל"הארץ" סגן ראש מועצה אזורית גולן, אורי קלנר. את התוכנית לדבריו הם מכינים בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון. "יש כאן מסירות נפש שהיא מסר לדורות הבאים, ואת הדבר הזה צריך לשמר. וכדי לעשות זאת ולקדם את התהליך צריך לייצר תב"עות (תוכניות בניין עיר)". כיום המועצה, שמונה 16 אלף תושבים בלבד, משקיעה בתחזוקת האנדרטאות חצי מיליון שקלים בשנה, בעיקר סביב אירועי מלחמת יום כיפור. "אנשים מגיעים לאנדרטאות וחשוב לנו שהאתרים ייראו כמו שצריך".  

ראש המחלקה לאדריכלות נוף בטכניון, האדריכלית ד"ר נורית ליסובסקי, סבורה כי רמת הגולן היא מרחב חריג בהקשר זה. "יש שם תחושה שכל מטר עוצרים ליד אנדרטה. צפיפות בלתי נסבלת אפילו בממדים הישראליים". התחושה היא, לדבריה, שברמת הגולן הזיכרון נצרב בנוף: "מרבית האנדרטאות הן באזורי הקרב עצמם, עשויות אבן ובזלת מקומית וחלקי נשק וטנקים. יש אתרי זיכרון אישיים וספונטניים — אדריכלות ללא ארכיטקטים — שבהם האדריכל או הפסל לא ידועים, ויש אתרים מוסדיים. והכל מתערבב זה עם זה".

צילום: גיל אליהו

כדוגמה לאתרים מוסדיים מציינת ליסובסקי את האנדרטה לחטיבה 679 בהר שיפון, שעיצבה נעמי הרניק ב-1974. לאנדרטה זו נוסף תיאטרון בראש הר שיפון, שהקימו יוצאי החטיבה לפני שלוש שנים, חרף התנגדותם של הארגונים הירוקים. את עמק הבכא מציינת ליסובסקי כדוגמה לאתר שהפך "מאנדרטה ספונטנית באתר הקרב עצמו לאתר מוסדר, כאשר חלק מחלקי הטנקים הועתקו מאות מטרים ממיקומם המקורי בהליך ההסדרה".

אנדרטה מאולתרת יותר היא זו שהקים האדריכל צבי לישר לזכר חבריו, לוחמי גדוד 134, שבו לחם במילואים. לישר שילב בין נגמ"ש "זלדה" שנפגע בקרב לעצי ארז שנשתלו במקום. "זוהי אדריכלות עם רעיון, ללא תוכניות", אומר לישר על האנדרטה. "נראה לי שהעוצמה והסמליות של הרעיון נובעים ללא מילים".

צילום: גיל אליהו

ההיסטוריון פרופ' דני גוטווין חושב שמלחמת יום כיפור מונצחת באופן אישי מכיוון שנעדר ממנה הסיפור הכולל. "זה מקרה של זיכרונות פרטיים שלא מתחברים לסיפור גדול — כמו הנפילה של 6,000 איש במלחמת העצמאות. ומכיוון שאין כאן אירוע היסטורי, יש צורך שהמוות לא יהיה לריק".

אתר זיכרון לחללי גדוד השריון 77 בעמק הבכאצילום: משה גלעד

אחד הסיפורים הפרטיים הוא קרב הדמים בתל סאקי. במהלכו מנחם אנסבכר, מפקד מחלקה בצנחנים, שכב עם לוחמיו בבונקר 32 שעות עד שהגיע כוח החילוץ. אחד המחלצים היה דני אלמגור. "דני הבטיח לאלוהים", מספר אנסבכר ל"הארץ", ש"אם הוא ייצא מזה נורמלי הוא יקיים שלוש הבטחות: ישמור כשרות, יקרא לילד הראשון שלו רוני, על שם אחד הלוחמים — למרות שאז אפילו לא היתה לו חברה. וההבטחה השלישית היתה הקמת אנדרטה. הוא אמר שאם בהמשך חייו יהיה לו הרבה כסף, הוא ינציח את חבריו".

ב-1998 צפה אלמגור בסרט "להציל את טוראי ריאן", כפי שהוא נזכר ומספר ל"הארץ" בשיחת טלפון מניו ג'רזי בארה"ב, שאליה עזב מספר שנים לאחר המלחמה. "עד אז אף פעם לא הספקתי לחשוב עליהם, והסרט היה כל כך מוחשי שאני התפרקתי. באותם ימים היה אתר 'חבר'ה' וחיפשתי בו את מנחם, מצאתי אותו והגעתי לפגוש אותו בישראל". לאחר שהחליט להקים את האנדרטה החל אלמגור לראיין אמנים ואיתר את מעצב האנדרטאות, חן וינקלר. באנדרטה לא הונצחו יחידות השיריון והחי"ר שלחמו בתל. "אין דרגות ואין סמלים, כל המהות היא ערכים", אומר אלמגור. אחד המרכיבים  באנדרטה הוא תמונות של 32 הלוחמים. "היה לי חשוב לשים תמונות מחייכות של כל החברים".

צילום: דרור ארצי - ג'יני

14 שנים עברו מהרגע שהחליט אלמגור להקים את האנדרטה ועד שנחנכה ב–2012, הליך שהתמשך עקב הליכים ביורוקרטיים שונים. התחזוקה נמשכת ולפני שלושה שבועות הם הקימו תורן. "רצינו שיראו את הדגל מקילומטרים", מתגאה אלמגור, "התורן הקודם היה רק עשרה מטרים ועכשיו הוא יותר מכפול".

מרחב ההנצחה ברמת הגולן חריג לא רק בגלל כמות האנדרטאות. ביתר חלקי ישראל שכבת המציאות והיומיום מצטרפת לשכבת הזיכרון. הכביש הסואן מטשטש את הפסלים ואת אתרי ההנצחה לאורך כביש החוף, והמון האדם ושאון הרכבת הקלה בולעים את גבעת התחמושת ואת בית יד לבנים. ברמת הגולן — שכבת ההמון נעדרת, ומרחב המלחמה וההנצחה עם האסתטיקה הייחודית לו ממשיך להדהד. בסופו של דבר, אולי מוטב שהביורוקרטיה הישראלית, גופי התכנון ותקנות הנגישות יישארו מחוץ לתמונת ההנצחה במרחבים הפתוחים יחסית של רמת הגולן, ויתנו לזמן ולבני האדם לעשות את שלהם, ולהנצחה לגווע או להתקיים, לפי החיים עצמם.

האנדרטה של האדריכל צבי לישר לחללי גדוד הסיור 134צילום: חיים ספיריה
האנדרטה של חן וינקלר לזכר הקרב בתל סאקיצילום: ד"ר אבישי טייכר
צילום: גיל אליהו
אנדרטת גדוד סופה בכביש 98 ברמת הגולן צילום: גיל אליהו
צילום: גיל אליהו
אנדרטה לחללי רמת הגולן בשמורת הטבע גמלאצילום: גיל אליהו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ