לראשונה בישראל: מלון שייצר בדיוק את כמות החשמל שהוא צורך

בעולם קיימים רק כמאתיים מבנים "מאופסי אנרגיה" — המייצרים בדרך סולארית בדיוק את האנרגיה שהם צורכים. הראשון בישראל, מלון ומרכז־מבקרים, יקום במושב רמות ליד הכנרת ומתכנניו מסבירים מדוע שאבו השראה דווקא מצורת הארגז

נעמה ריבה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מבט על הפרויקט מבחוץ. יעילות אנרגטיתצילום: הדמיות: סטודיו בונסאי
נעמה ריבה

במושב רמות ממזרח לכנרת שוכן בית האריזה הגדול בישראל ושמו "מרים שהם". מייסד המקום, מנחם שהם, סולד מהשימוש במונח "בית אריזה" ודורש להגדירו "מפעל לעיבוד ושיווק פירות". תחת ידיו של שהם, יליד קבוצת כנרת, עוברים מדי שנה במפעל כ–30,000 אלף טונות של פרי, ופירושו — מאות אלפי פירות מנגו, קלמנטינות מסוג "אור" ורימונים מדי יום, כש–70 אחוזים מתוכם נשלחים לאחר מיונם ואריזתם לרחבי העולם.

תקופה ארוכה דגר במוחו של שהם חלום — להפוך לסוכן של תרבות חקלאית ולבנות לצד המפעל גם מלון ומרכז מבקרים, לפי הסטנדרטים הגבוהים ביותר של בנייה ירוקה ובת־קיימא. בעוד החלום נרקם, נחשף שהם לביתן הישראלי שהוקם במסגרת תחרות ה"סולאר דקתלון" שנערכה בסין ב–2013. אחיינו, האדריכל חן שליטא, היה אחד ממתכנני הביתן, שהוא המבנה מאופס האנרגיה הראשון שתוכנן בישראל, כלומר, מבנה שצורך את אותה כמות אנרגיה שהוא מייצר בעצמו, באמצעות אנרגיה סולארית, ללא תלות במקורות אנרגיה חיצוניים.

מבט על הפרויקט מבפניםצילום: סטודיו בונסאי

למרבה הצער, הבניין שהוצג בעיר דאטונג שבסין, ונותר שם, לא נועד לשימוש יומיומי אלא לצורכי הסברה והדגמה בלבד. "למעשה, אין בישראל שום מבנה שעבר הסמכה רשמית כמבנה מאופס אנרגיה", אומר האדריכל שליטא, מייסד חברת "אלפא פרויקטים ירוקים", "אבל הסיפור של הבניין הזה התאים למסרים שמנחם רצה להעביר". שליטא מתייחס להחלטה של דודו להצטרף למירוץ להקמת המבנה מאופס האנרגיה הראשון בישראל ולשחזר את הצלחת הביתן. למה מירוץ? מכיוון שגם בצה"ל מתכננים להקים בטכנולוגיות דומות מבנה משרדים בבסיס נבטים בנגב.

כשהתקבלה ההחלטה לצאת לדרך, ביקש שהם משליטא להרכיב את את צוות התכנון, וזה פנה לאדריכלים יפתח חיינר ושרון נוימן. הצמד, שחבר לאחרונה למשרד משותף, מגיע מרקע שונה: חיינר, בן 39, עבד מספר שנים כאדריכל בכיר במשרדו של יואב מסר, שם היה שותף לפרויקטים גדולים כמו מרכז פרס לשלום ביפו ומלון נורמן ברחוב נחמני בת"א. ואילו נוימן בת ה–49 תיכננה מאות בתי יוקרה ברחבי השרון. לצדם של חיינר ונוימן פועל שולחן עגול רחב של מתכננים עם זיקה לבנייה ירוקה, כמו יועץ מיזוג אוויר, יועץ אינסטלציה, מהנדס בניין ועוד.

"תכנון אינטגרטיבי — זו מילת הקסם במבנים מסוג זה", אומר שליטא. "התכנון לוקח בחשבון גם פרמטריים הנדסיים וטכנולוגיים ולא רק אדריכליים. זה לא כמו בפרויקט סטנדרטי, כשהאדריכל מגיע עם קונספט ואומר ליועצים 'תפתרו לי את הבעיות'".

יפתח חיינר ושרון נוימן. חינוך ירוקצילום: עמית גושר

התכנון הפעם נערך בתוכנות מחשב שמשמשות לא רק לעיצוב אלא גם לבחינת היעילות האנרגטית של המבנה. הליך כזה יצמצם את הוצאות הבנייה, ששליטא מעריכם ב–8,000 עד 10,000 שקלים למ"ר. נהוג לומר שעלות בנייה ירוקה גבוהה בכעשרה אחוזים מעלות בנייה קונבנציונלית, אלא שעלות המבנה ברמות דומה לעלות הקמה של מלון בוטיק איכותי בתל אביב ואף נמוכה יותר, ולכן שליטא חושב שזהו בניין "עם החזר השקעה מיידי".

בכל מקרה, הצלחתו של המבנה תיבחן רק שנה לאחר הקמתו, כשתתברר מידת השימוש באנרגיה של המתאכסנים במלון ושל המבקרים במרכז־המבקרים.

בפגישה שנערכה במשרדם של חיינר ונוימן בכפר ויתקין הם מציגים לראשונה את הדמיות הפרויקט, שנמצא בשלבי תכנון מתקדמים, ונזכרים במגבלה התכנונית הראשונה. בביקורם באתר המיועד, בכניסה למושב, כשנגלה לפניהם הנוף המפעים לכנרת, לגליל ולגולן — "היינו חייבים להתייחס לנוף", אומרת נוימן. "ומצד שני, בניין מאופס אנרגיה חייב להיות מופנה לדרום".

מבט על הכניסה למלוןצילום: סטודיו בונסאי

לכן, הם פירקו הבניין לשני חלקים. חלקו הראשון הוא מרכז המבקרים, ששטחו 1,350 מ"ר, והוא יפנה לדרום. יהיו בו שתי קומות, הוא יתחפר בקרקע ובינו לבין המלון יישתל בוסתן. החלק השני — המלון — יורכב משלוש קומות ובהן 40 חדרים בגדלים שונים, והוא ירחף מעט מעל לקרקע. שטחו של המלון 3,000 מ"ר והוא יהיה אלכסוני למרכז המבקרים, כך שחלונות המסעדה וחלק מהחדרים ייפנו לנוף. משני המבנים תהיה עלייה לגג שיותקנו עליו לוחות סולאריים, ששטחם המצטבר אלף מ"ר.

מנחם שהם מתכנן לארח במרכז המבקרים תלמידים וסטודנטים ולהופכו למוקד תיירותי עבור קהל ישראלי ותיירים מהעולם, שיגיעו להתרשם גם ממפעל אריזת הפירות. בהקשר זה, הוא מעוניין גם לסייע למדינה במאבק בחרם על התוצרת החקלאית המקומית. "אנחנו נילחם בחרם ונרחיק את לקוחותינו הפרטיים מנקיטת צעדים נגד ישראל", מצהיר שהם על אחת מהמטרות השאפתניות של הבניין. הוא מקווה ש"הכרת המצב האמיתי והחוויה שנעביר במרכז ייצרו אמפתיה לעשייה שלנו ויהפכו את המבקרים לנציגינו ושגרירינו הטובים".  

מלבד הצד הפונקציונלי והצד הציוני, שואפים המתכננים ליצור מבנה איקוני, כשאת ההשראה לעיצוב החזיתות מצאו חיינר ונוימן בארגזי הפירות. "התחלנו להסתכל על הארגזים", אומרת נוימן, "ובהמשך הסתכלנו גם על משרביות" (אלמנט הצללה ערבי, נ"ר). ההכלאה בין הארגזים למשרביות יצרה קולאז' של מסגרוֹת שעומקן 35 סנטימטרים, וגודלן שונה לפי המיקום. "לאורך המסדרון יש פתחים רבים ובחדרים הפתחים בנויים כך שהם מקנים לכל חדר ייחודיות וגם ממסגרים את הנוף", הם מסבירים. המסגרות שיצֵלו על המבנה יחופו ב"וודן" (woodn) — חומר המורכב משאריות תעשיית הבמבוק.

המלון מבפניםצילום: הדמיה : סטודיו בונסאי

יש גישה הטוענת שכל בנייה חדשה, מתוחכמת ככל שתהיה, איננה בנייה ירוקה והמעשה הירוק הוא דווקא להשמיש בניינים נטושים. נוימן: "מהלך כזה הוא ברמה של מדיניות, ולא בשליטתנו. אלינו מגיעים לקוחות עם מגרשים לבנייה ואנחנו מנסים לבנות הכי ירוק ומקיים שאפשר, לפי הנתונים".

ולא עדיף לבנות בניינים "ירוקים" בלב הערים?

חיינר: "בנייה במרקם עירוני קיים זה הכי ירוק שיש. אבל מרכז המבקרים הוא מעבר לזה. הוא מיועד לחינוך ירוק ומביא אנשים לבניין מאופס אנרגיה, שיסביר איך עושים את זה".

במקביל לאתגר בבניית מבנים מאופסי אנרגיה, זכו בשנים האחרונות מספר מבנים בישראל לתו־תקן של בנייה ירוקה, ישראלי או אמריקאי. במקביל, עוד ועוד אדריכלים מקפידים בתכנון בנייני מגורים על עקרונות הבנייה הירוקה, כמו העמדה נכונה במגרש, שימוש בחומרים ירוקים ותכנון חסכוני במים וחשמל. אלה מאפשרים לעיתים לדייריהם לקיים אורח חיים ירוק אף יותר ממבני מגורים שזכו לתקן.

גם חיינר ונוימן שותפים לתפיסה זו בשני פרויקטי תמ"א 38 שהם מתכננים בתל אביב ובחיפה. בשני הפרויקטים משולבות מערכות הצללה וחומרים ירוקים, יאכלסו אותם דירות קטנות והם מתוכננים על מגרשים צפופים בשכונות ותיקות.

איך משכנעים יזמים להקים פרויקטים ירוקים?

חיינר: "יש יזמים שמחפשים להקים פרויקטים כאלה כחלק מהמיתוג שלהם, ואנחנו מסבירים שזו דרך להתבדל, כי לירוק יש נופך אחר. אנחנו גם מדגישים את איכות החיים במבנים מסוג זה".

מפיהם, הפרויקטים הירוקים מצטיירים כקלים לביצוע, ועולה השאלה מדוע תכנון ירוק ומקיים טרם הפך לחלק בלתי נפרד מכל התכנון. חיינר משיב ש"אין מודעות לכך בקרב לקוחות ואדריכלים", ונוימן מוסיפה שלקוחות חוששים כי יתקשו למכור את ביתם בהמשך. "זה קורה כל הזמן, מר ישראלי בתור קונה פוטנציאלי ידפוק על הקירות ויחפש את הבלוקים". אבל בנייה ירוקה נבנית לרוב בטכנולוגיה של בנייה קלה מפלדה ולא מבלוקים ובטון.

להבדיל מהבנייה הירוקה הרגילה, הדרך לבניית מבנים נוספים מאופסי־אנרגיה עוד ארוכה. "בעולם יש כ–220 מבנים כאלה ואנחנו בישראל עוד לא מספיק שמנו לב לזה", אומר שליטא. אך בעוד שההגדרות לבנייה ירוקה רגילה חמקמקות, לדברי שליטא המושג "בניין מאופס אנרגיה" הוא אבסולוטי. "זה או שאתה במאזן חיובי או שלילי, ולכן אני אישית מאוד אוהב את זה. כי המטרה ברורה לצוות התכנון".למרות ששליטא מתאר את התכנון כמשחק מחשב, הוא אינו מצפה שיקומו רבים כאלה. "לא ניתן להכריח אנשים לבנות ככה", הוא אומר.

כמו חיינר, גם שליטא לא מקבל את הביקורת על בנייה ירוקה פרטית ובפריפריה. "אמנם ניצול המשאבים המיטבי הוא בערים, אבל כאן מדובר בבניין שמספק פרנסה ויש לו יעדים תיירותיים", הוא אומר. "אם תכרות יער, אז אתה פושע גדול, אבל זה מלון שמוקם ליד מפעל במקום שנוקה מפסולת. אז נכון שהתחבורה הציבורית לשם פחות טובה מבחינה ירוקה, אבל אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. וכל בניין שאמור להיבנות בכל מקרה, ונבנה באופן שפחות מזיק לסביבתו — הוא עדיף".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ