דני קרוון: תשאירו את המזרקה מחוץ לכיכר דיזנגוף החדשה

האמן הצטרף למחאת התושבים וטען כי ליעקב אגם אין "זכויות על הכיכר ההיסטורית". מעיריית תל אביב נמסר כי המזרקה תיוותר במקומה לאחר הנמכת הכיכר למפלס הרחוב

נעמה ריבה
נעמה ריבה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנשים ליד מזרקה
מזרקת "מים ואש" ב-2013. לא הולכת לשום מקוםצילום: תומר אפלבאום

במפגש תושבים שערכה עיריית תל אביב לפני כשבועיים בנוגע לכיכר דיזנגוף המתחדשת, התלוננו מספר תושבים על הכוונה להשאיר את מזרקת "מים ואש" של האמן יעקב אגם במפלס הקרקע. "היא נטע זר" אמר אחד מהם. למתנגדים הצטרף עתה גם האמן דני קרוון. "את המזרקה הזמינו כשהכיכר היתה למעלה, ההסכם של אגם אינו תקף כשהכיכר למטה", אמר בשיחה עם "הארץ". "אם לא היו עושים את ההגבהה אף אחד לא היה מזמין ממנו את המזרקה מפני שלא היה חסר שם פסל. לדעתי, אין לו שום זכויות מבחינה משפטית — מורידים את הכיכר לרחוב ואין לאגם זכויות על הכיכר ההיסטורית".

עוד הוסיף קרוון כי הוא היה זה שהמליץ לראש העיר דאז, שלמה להט, לפנות לאגם כדי שיוסיף אלמנט לכיכר. "לאגם היתה עבודה ברובע לה דפאנס בפריז, וחשבתי שהוא יעשה משהו דומה. לא חשבתי שיעשה את הדבר הנורא הזה", אמר. "אחרי כמה זמן, מי שהיה ראש קרן תל אביב לפיתוח (שהזמינה את המזרקה; נ"ר), אמר בראיון כי אני המלצתי על אגם. אמרתי לו בתגובה: 'עכשיו אתה מבין שזה כישלון, אז אתה מפיל את זה עלי".

דני קרוון
דני קרווןצילום: גלי איתן

ההתנגדות למזרקה התחילה בטרם היא הוצבה. בתיק התיעוד של הכיכר, שערכו האדריכליות ד"ר קרן מטרני ועדי סלע וינר, מפורטים חלק מהכינויים שהוענקו לה כגון "עוגת קצפת עם אש מטופשת", "טורט בלהבות", "שומה שעירה וכעורה", "פיברגלס תעשייתי" ו"מפלצת יקרה לתחזוקה". האמן יגאל תומרקין אמר ביולי 1986 ל"מעריב": "אני לא רואה שם שום פסל, יש שם עוגה מסתובבת... בכלל, מהרגע שהרימו את החטוטרת הזו מתוך הקרקע התחילו הצרות, צריך לשלוח חבלן שיוריד אותה עם TNT". עוד מצוין בתיק התיעוד כי בשנת 2001 ערכה העירייה סקר דעת קהל ביחס לגורמי ההפרעה בכיכר בכלל והמזרקה של אגם בפרט; למעלה מ–50% מתושבי האזור הביעו דעה שלילית לגביה.

עורך הדין אהוד גרא, שעוסק בזכויות יוצרים וייצג בעבר את מוזיאון תל אביב בתביעה נגד יעקב אגם, מסכים עם קרוון ומצטט את סעיף 46 בחוק זכויות יוצרים: "זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר... כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא יעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה". לדבריו, משמעות הסעיף היא כי "מבחינת הדין אין בהעברת היצירה למקום אחר או למפלס אחר פגיעה באמן. אם ישימו את המזרקה על המשתנה העירונית תהיה פגיעה בכבודו, אבל אם ישימו אותה, למשל, במוזיאון תל אביב ודאי שלא תהיה פגיעה. עיר היא דבר דינמי והיצירה עומדת בפני עצמה ולא מתכתבת עם הכיכר".

העירייה אכן ניהלה משא ומתן עם אגם, ובין היתר הוצע לו להעתיק את המזרקה לרחבת כיכר מוזיאון תל אביב. בשיחה עם "הארץ" לפני מספר חודשים, התנגד אגם באופן נחרץ להזזת המזרקה. "זו היתה מתנה שלי לעיר", אמר, והזכיר את פסק הדין בינו לבין העירייה שעסק בהיעדר תחזוקתה: "השופטת אמרה פני היצירה פני האומה". לטענתו, זו יצירה שנעשתה למקום ו"אין שום סיבה להעביר אותה למקום טוב פחות. להזיז למקום אחר זה כמו שתזיזי את האף למקום אחר בגוף. זה בנוי בכוונה למקום מסוים. (אם העירייה תעתיק את המזרקה; נ"ר) אפתח מיד במערכה משפטית".

מעיריית תל אביב נמסר: "ההסכם שנחתם לפני כ–30 שנה עם האמן יעקב אגם כלל התחייבות של העירייה דאז לקבוע את המזרקה בכיכר צינה דיזנגוף. במסגרת פרויקט שיפוץ הכיכר החליטה העירייה כי הנמכת הכיכר למפלס הרחוב תכלול גם את קביעת היצירה של אגם בכיכר החדשה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ