בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"וילג' מול החוף" בחדרה הוא לא סתם גיבוב מטורלל

קצת מאמסטרדם, מעט מרומא, קריצה לאיסטנבול, ניו יורק בקטנה. במתחם הקניות "Village מול החוף" בחדרה הפיוז'ן התמוה הזה הוא ממש קונספט

42תגובות
וילג' מול החוף
דור קדמי

שעת בוקר לוהטת ביום חול. חמישה בחורים מטורזנים עם קסדות בצבע צהוב זרחני, גלשנים מתחת לזרועם, עומדים בתור לצד בריכה, בזמן שבחור נוסף מנסה לתפוס גל מלאכותי שהבריכה יוצרת. ברקע, מבנה שנראה כצריח כנסייה סקנדינבי עשוי עץ. באגפים, צופים מזדמנים עם כוסות מיץ בידיהם ומגרש חניה אימתני.

השילוב האקלקטי הזה הוא רק הקדמה למתחם הקניות והלייפסטייל "Village מול החוף" בחדרה, שתוכנן על ידי האדריכל אבנר שר ובנייתו הולכת ונשלמת בימים אלו. החוף המדובר הוא כנראה כביש החוף הסמוך, שכן צריך דמיון מפותח במיוחד - כזה שיש רק לאנשי מכירות ותיקים - כדי לראות את הים מהמתחם, למרות הקולות שעולים מבריכת הגלים.

מכיוון שכביש הגישה עוד לא פתוח, יש לנסוע דרך שכונות בחדרה ולהקיף את המבנה העצום מכל צדדיו. במסע הזה, המרכז מתגלה כנפח רחב ממדים ונמוך המאפיין מרכזי קניות מסוג זה, שידועים בארצות הברית בשם "פאואר סנטר". אלו מרכזי קניות פתוחים לכיפת השמים שהתחילו להופיע בארץ האפשרויות בשנות השמונים כאלטרנטיבה לקניון הפרברי הממוזג. בישראל הם צצו לראשונה בסוף שנות התשעים וזכו לשם "מרכזי ביג" על שם החברה שהקימה רבים מהם. המרכזים האלו הם לרוב קופסאות אנונימיות צמודות חניה. מה שחריג בוורסיה החדרתית לעומתם זה הערבוביה הכמעט בלתי נתפשת של צבעים, גבהים, חומרים ואלמנטים שמרכיבים את חזיתות המתחם ובולטת למרחוק.

לאחר ההקפות עוברים כמה מעגלי תנועה, עולים מפלס לצד תחנת הדלק אל החניה הגדולה והופ, אנחנו בכניסה הראשית. המתחם העצום מאורגן כציר מרכזי פתוח ומתפתל שהיזמים מכנים "רחוב", סביבו מסודרות עשרות החנויות. הכניסה הראשית מהחניה מובילה למרכזו של הציר הזה, שממנו עולות מדרגות נעות אל קומת הקניות השנייה. באגפים, מבני משרדים שיושלמו בהמשך. בקומה למטה, מזרקה עגולה שמשמשת גם כמעגל תנועה למכוניות, שילוב ביזארי בין כיכר דיזנגוף לקלאסיקות מראשון מערב.

וילג' חדרה - דלג

שותפתי לנסיעה העירה שהמתחם הגדול נראה כמו גיבוב של שאריות מפרויקטים שונים: קשתות בסגנון המסגד הכחול באיסטנבול לצד כרכובים רומיים, תחנת דלק אדומה של סונול לצד קירות טיח צהובים וחומים בבסיס המבנה. לכאורה נדמה שכל סגנון בנייה יכול להחליף פה כל סגנון אחר בלי שאף אחד ישים לב.

ביקור במתחם מגלה שזו אסטרטגיה מכוונת, ולמעשה הרעיון העיצובי המרכזי בפרויקט: הווילג' הוא כידוע כפר, ובחדרה זה ככל הנראה אומר קיבוץ גלויות של סגנונות, כשכל חנות כמעט זוכה לחזית אחרת משכנתה. וכך הליכה תמימה מזארה לברשקה מזמנת חזית מלבנים אדומות מהולנד לצד סטוקו בסגנון איטלקי מזויף עם בריקים לבנים שעולים עד חצי הגובה. בהמשך, קרמיקות שכמו נלקחו ממרקש מעטרות את הכניסה לפוקס, והסופרמרקט יוחננוף מתעטף בחזית בסגנון פוסטמודרני אמריקאי עליז. בין לבין פזורים עציצי ענק מוצפים בצמחים מפלסטיק, ביתני מזון עשויים מתכת כהה ששוכנו משום מה במעברים, גן משחקים אימתני לילדים בעלי אומץ יוצא דופן ובריכת הגלים כמובן. העודפות ההיפר אקטיבית הזאת מגיעה לכמה שיאים אבסורדיים ברגעים איקוניים בבניין: לדוגמה קיר ללא חלונות, מחופה טיח, וממנו בולטות מרפסות מדומות עם מעקות עץ. על המרפסות אדניות. הצמחים, כמובן, מפלסטיק. כל היופי הזה מפאר כניסה למותג בגדים גנרי, והמלאכותיות המצועצעת נראית למרחוק.

אחרי ההלם הראשוני (בכל זאת, חוויה כזו לא מזדמנת כל יום), מנסים להבין מאין נחת הכפר המטורלל הזה בחדרה, בעברה מושבה חקלאית סולידית עם אתוס ייבוש בצות ובהווה עיר ביניים מנומנמת. התשובה, מתברר, מעניינת יותר מהצפוי. המתחם תוכנן בהשראת מתחם קניות בגרמניה, האינגולשדט סיטי בבוואריה, שתוכנן בתורו על ידי משרד האדריכלים האמריקאי JRDV במסורת "האורבניזם החדש", תנועה תכנונית שחותרת ליצור אותנטיות עירונית יש מאין דרך התבססות על עבר אדריכלי אמיתי או מומצא.

בבוואריה בחרו האדריכלים לעצב מבנים דמויי מפעלי טקסטיל מהמאה ה-19 כדי לאכלס את החנויות. בחדרה הבחירה דילגה אפילו על הרפרנס הקלוש ביותר לקונטקסט. למה לטרוח כשאפשר פשוט לבחור מאתרי התיירות האהובים ביותר: קצת מאמסטרדם, מעט מרומא, קריצה לאיסטנבול, ניו יורק בקטנה והפיוז'ן הושלם. רק מה, בשביל להצליח לרקוח תבשיל כזה, צריך הרבה כישרון והשקעה בפרטים. בווילג' הכשרון קיים אך מוגבל והפרטים תמוהים עד משונים. כך מכים במבקרים החזיתות העיוורות שהוזכרו קודם, או גשרים שתחתיתם מחופה בקורות עץ שבוצעו ברישול של עבודות נגרות בבית ספר יסודי.

וילג' מול החוף
דור קדמי

יש להודות שהפרויקט מרשים בגודל שלו. נראה שכמעט כל דבר אפשרי פה נופח למידת אוברסייז: 40 אלף מטרים של מסחר, חנויות בגודל אלפי מטרים רבועים, מזרקה מוזיקלית עצומה (נוסח הבלאג'יו בלאס וגאס, על פי הקומוניקט), 1,500 מקומות חניה ועוד ועוד ועוד. מדובר במיזם שאפתני ובקפיצה קדימה באבולוציה של מרכזי הקניות מהסוג הזה בישראל. עם זאת, הגודל הזה בא על חשבון האיכות, והתחושה היא שהתקציב מרוח דק דק על אלפי המטרים הרבים ולא מאפשר רמה גבוהה מספיק של גמר.

לא שזה מפריע במיוחד לקהל הקונים. הרחוב הראשי של הכפר המומצא מלא באנשים שקונים, אוכלים, יושבים ועוסקים בענייניהם. על רקע שלטי המותגים והחזיתות המצועצעות שלא מכאן התנועה שלהם נראתה מהונדסת כמעט כמו החוויה שיצרו עבורם מתכנני הפרויקט. נשענתי על המעקה וניסיתי לאבחן את התחושה המוכרת שעלתה בי למראה כל זה כשהדבר הכה בי. בחדרה חייתי לכמה רגעים את "המופע של טרומן": התפאורה התיאטרלית, החלונות הריקים, האנשים המרוצים והתחושה שמישהו עומד מאחורי כל זה, כולם היו שם. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא למי באמת מיועדת ההצגה.

 

כרטיס ביקור

 

מול החוף Village

מיקום: חדרה

שימוש: מסחר, משרדים, בריכת גלישה, מגרשי משחקים

שטח: 40,000 מ"ר

אדריכל: אבנר שר

שנה: 2018



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו