אדריכלים מרחמים על ילדי הגן

אשכול הגנים הנבנה בשכונה החדשה נאות שמיר שביבנה הוא לא סטנדרטי, משובב נפש ומכבד את דייריו העתידיים. זה בולט במיוחד מול האחידות האפרורית של השכונה כולה

דן הנדל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אשכול הגנים בנאות שמיר. עוטף את היומיום בעיצוב חלל אינטליגנטי
אשכול הגנים בנאות שמיר. עוטף את היומיום בעיצוב חלל אינטליגנטיצילום: דור קדמי
דן הנדל

ביבנה, במרחק לא גדול מתחנת הרכבת יבנה מזרח, ודרומית לנאות בן גוריון, נאות בגין ונאות רבין, הולכת ומוקמת השכונה החדשה נאות שמיר – 2,500 דירות ארוזות בצפיפות במגדלים אפורים כמעט כמו ראש הממשלה שעל שמו היא נקראת. הגעה לשכונה ביום סגריר כמו משליכה אותך לשכונות זהות מראה שראית בפתח תקוה, עפולה או חריש. מזל שבתוך כל זה נבנה אשכול גנים שונה למראה של ערן זילברמן ממשרד רגבים+ אדריכלים.

שכונות כמו נאות שמיר, שבהן יש רוב מכריע לדירות "מחיר למשתכן", חושפות את המלכוד שערים כמו יבנה מוצאות את עצמן בו. מצד אחד, ההבטחה המגולמת בתוכנית – שאוכלוסיות צעירות וחזקות יקנו את הדירות ויבואו לגור בעיר – יושבת בול על התוכניות העתידיות להתרחבות וצמיחה. מצד שני, שיטת המכרז שבבסיס מחיר למשתכן, שבה הקבלנים הזוכים מתחייבים למחיר הנמוך ביותר לקונים, יוצרת שכונות משוכפלות וסטנדרטיות אפילו יותר מהנהוג במקומותינו.

מפה של נאות שמיר יבנה
מפת נאות שמיר - יבנה

דווקא ביבנה נבנתה סביב 1980 אחת משכונות "בנה ביתך" הראשונות – שכונת נוה אילן. אלו היו ימי מאיר שטרית הצעיר כראש המועצה, והשכונה איפשרה לרוכש לבנות בית כרצונו והפכה לדגל לגיוון סגנוני וגם להזדמנויות שממשלת הליכוד הבטיחה לספק. ארבעה עשורים חלפו והקשר בין גיוון להזדמנות נשחק. בשכונה החדשה המונוטוניות שנושבת ממסדרונות השלטון שולטת ביד רמה. העירייה החליטה ככל הנראה להתמודד עם הדיכאון הזה על ידי השקעה בשטחים השייכים לה, המאכלסים מוסדות ציבור ומבני חינוך. בשכונה נבנים שני בתי ספר ואשכול הגנים, המצטרפים לעוד מבני חינוך הנמצאים בקרבת מקום.

אשכול הגנים הוא קופסה חריגה למראה. ראשית כל בגלל חיפוי לוחות ה-HPL שלו, שבגוני העץ החומים שלו מבליט אותו מול קירות האבן הנסורה מסביב כאילו היה אשה שחורה בטקס פרסי האוסקר. לקופסה הזאת יש גם חלונות לא שגרתיים: בחזית לרחוב אלו פתחים בגדלים שונים שכמו הונחו בקומפוזיציה חופשית. חלק מהחלונות האלו בולטים מעט, אחרים נראים כאילו שוקעו במעטפת הבניין וחושפים מעטפת פנימית כהה. הזגוגיות עצמן בצבעים שונים: פה ניבט צהוב מחלון אופקי, שם סגול מצוהר ריבועי. החלונות קבועים בשני גושים המחוברים על ידי רפפה אנכית ומאחוריה עץ. כל זה מתחבר איכשהו לחזית משחקית מוצלחת שמתאימה היטב לגן ילדים.

כל מי שחווה כהורה או כאזרח תמים את הזוועות שצצו ברחבי הארץ בשנים האחרונות, שבהן "משחקי" מתורגם ישירות ל"דבילי" – וזכורה לי לדיראון דוגמה בצפון תל אביב שבה לקופסת הטיח של הגן הודבקה חזית עם עיגולי ענק בצבעי פסטל שסימלה ככל הנראה חשבונייה – יוכל להעריך את החוכמה והכבוד לאינטליגנציה בפרויקט ביבנה. החזית הפנימית המובילה לכניסות לגנים ממשיכה את הקו: חלונות עם מסגרות מתכת בולטות בחלק הדו קומתי של הבניין נדמים למעין בית קטן ומעוצב בטוקיו, עם כל ההבדלים המתבקשים.

אזור המשחקים באשכול הגנים ביבנה
אזור המשחקים. מחובר בתבונה לקומת הקרקעצילום: דור קדמי

עוד לפני הכניסה המקורה לבניין, ניקח רגע להתעכב על הריצוף. לרוב בפרויקטים עירוניים זו בחירה שנעשית כלאחר יד מתוך קטלוג, עם שורת מחיר כשיקול עיקרי. אבל כאן הריצוף הנבחר הוא אחר: מרצפות בטון ריבועיות אפורות המחולקות כל אחת לשני משולשים בגוונים שונים. הדוגמה הפשוטה הזאת יוצרת רצפה גיאומטרית נאה שהולמת את הפרויקט ומראה את הכוח שבלאתגר את הסטנדרט. הפרויקט עצמו מחולק לארבעה גנים, שלושה מהם בקומת הקרקע והרביעי בקומה הראשונה, הכוללת גם שטח משחק גדול ומקורה על גג קומת הקרקע. פנים הגנים משובב נפש כפי שהוא פשוט. זילברמן השכיל לא ליפול למלכודות הפתאים של דרישות התקן וחוקי הבנייה הישראליים, שהופכים פרויקטים לגיבוב של הזיות פיקוד העורף וחרדות קולקטיביות של מכון התקנים. בגנים כאן התקרות הנאות יוצרות משטחים נקיים ללא הפרעה, החלונות הצבעוניים ממוקמים בגובה הילדים, הקרמיקות של אזורי השירותים ושטיפת הידיים מוסיפות גריד צבעוני, והריהוט והרצפות מקנחים בצבעים בהירים. מפוחי האוויר והמערכות נבלעים בתבונה בבניין ואפילו הממ"דים נראים כחדרים מוארים וסבירים.

מהכניסה המקורה נכנסים לאחד משלושת הגנים או עולים במעלית או במדרגות לגן בקומה הראשונה. שטח המשחקים הגדול גם הוא כאן, מקורה בפרגולת מתכת חומה כהה שהיתה יוצאת נשכרת מצבע בהיר יותר. ולמרות זאת, מדובר בשדרוג רציני לציליות הצבעוניות מהקרקס של הגיהנום שילדים ישראלים רגילים לראות כשהם מסתכלים לשמים. למרבה הצער לא נתנו לאדריכל לעצב את מתקני המשחקים עצמם, וכך הסתננו כמה צריחי פלסטיק צבעוני ממוחזר לתוך הפיסה הקטנה של האלגנטיות שלו.

השכיל לא ליפול למלכודות הפתאים של דרישות התקן וחוקי הבנייה הישראליים
פנים גן. תכנון שלא נפל למלכודות הפתאים של דרישות התקן וחוקי הבנייה הישראליים צילום: דור קדמי

אזור המשחקים המקורה מחובר בתבונה לקומת הקרקע גם במדרגות חיצוניות, שמאפשרות לתנועת הילדים לא לעבור דרך הבניין בכל פעם שהם רצים אל או מהמשחק. באזור שמתחת לשיפוע המדרגות האלו ניתן לראות את ההקפדה היתרה על חיתוך לוחות החיפוי, אף שמדובר במשטח אלכסוני ולכאורה לא משמעותי. למרות שנצפו מקומות אחדים שבהם החיתוך היה יכול להיות מדויק יותר, הרי עצם ההקפדה, וגם החשיבה הנדירה מדי על איך לוחות חיפוי פוגשים אלמנטים אחרים בבניין, יוצרות לא מעט פרטים נאים בפרויקט.

יבנה אשכול גנים 2020
מדרגות
אשכול הגנים. יש גם מעליתצילום: דור קדמי

אולי אפילו חשוב יותר – המשחקיות הנעימה שהופיעה בחוץ נמשכת גם בתוך הגנים, לדוגמה בחלון נמוך באחד מאזורי השירותים שצובע את החוץ בוורוד אופטימי. לרגעים קטנים כאלו יש הרבה משמעות כשאתה ילד, ובכלל. יש מורשת אדריכלית שלמה של פרויקטים שהשכילו להתייחס לילדים בגובה העיניים ולעטוף את היומיום שלהם בעיצוב חלל אינטליגנטי, והפרויקט ביבנה הוא ביטוי נאה לגישה הזאת. חבל רק שמכל חלון שדרכו נשקפת השכונה מסביב כמו עולה השאלה: מתי אלו שכבר הבינו את החשיבות של עיצוב לא סטנדרטי למקומות העבודה שלהם ולמוסדות החינוך של ילדיהם יתפנו לדרוש, מהשוק או מהממשלה, איכות גם במקום המגורים שבו הם הולכים לישון וקמים בכל בוקר?

אשכול גנים יבנה

משרד: ערן זילברמן, רגבים+ אדריכלים
שטח: 600 מ"ר 
שנה: 2020 
פרוגרמה: חינוך

תגיות:

תגובות