בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחזרה לעתיד / אייקונים אדריכליים בסכנת הכחדה

האופי המודרני של פסאז' התור בתל אביב לא סייע לו להתמודד עם פגעי הזמן. מה קרה לפסאז'ים הישראליים שנחשבו פעם, לרגע קצר אחד, תקווה אורבנית מקומית?

תגובות

"בתל אביב הולך ונבנה פסאז' 'התור' בשביל חנויות, משרדים, בנקים, מועדונים, בתי מלון וכו' - הבית נבנה לפי השיטה הטכנית הכי חדישה דוגמת הפסאז'ים באירופה. יש אפשרות להתאים את חלקי הבניין בשביל השוכרים המעוניינים בשטחים גדולים עם כניסות מיוחדות בכל הקומות. כל הפרטים אפשר לקבל במשרד חברת 'התור' תל אביב בשעות ארבע עד שבע אחרי הצהריים, מספר הטלפון 1361".

מודעת הפרסומת החגיגית הזאת לפסאז' התור, שהתפרסמה בפברואר 1935 בעיתון "דבר", היא מעין עדות לשגשוג הכלכלי שפקד את תל אביב בשנות ה-30 של המאה הקודמת. בשנים האלה זרמו לעיר עשרות אלפי עולים במסגרת העלייה הרביעית והחמישית, רובם הגדול ממדינות אירופה. הם הביאו עמם כסף נזיל וייסדו מעמד זעיר בורגני של בעלי מקצועות חופשיים. ב-1936 תל אביב כבר היתה העיר הגדולה בארץ, מרכז המסחר והשיווק של התוצרת החקלאית, מרכז התעשייה והמלאכה ומרכז המוסדות הציבוריים, הכלכליים והתרבותיים של היישוב העברי. בשפך הירקון נחנך נמל קטן וברחובות הראשיים נפתחו בתי קפה, בתי קולנוע ומועדונים בעיצוב חדשני.

מהתנופה הכלכלית הזאת נהנה גם רחוב הרצל, שהחל לקבל במהירות צביון מסחרי מובהק. יזם תל-אביבי ששמו תורקלטויב זיהה את ההזדמנות, רכש חצי בלוק פלורנטיני בפינת הרחובות וולפסון והרצל, והחל להקים עליו בניין גדול למשרדים ומסחר. השם התור הוא קיצור של שמו.

ברחוב הרצל כבר ניצב פסאז' פנסק, הפסאז' הארץ-הישראלי הראשון, שנבנה עשר שנים לפני כן וכלל את מעלית המשא הראשונה בעיר. ואולם, להבדיל מהאדריכלות האקלקטית המצועצעת של פנסק - מעשה ידיו של האדריכל יהודה מגידוביץ' - פסאז' התור נהנה מחזות מודרנית מרשימה ונועד להיראות כמו בניין של עיר גדולה.

מתכנן הבניין, המהנדס חיים (מוניה) רמח (סוקולינסקי), היה בעל משרד אדריכלים משגשג בשנות ה-30 ו"נהנה מהפרוספריטי של התקופה", כהגדרת בתו, המחנכת והסופרת הרצליה רז. הרעיון המקורי מאחורי הקמת הפסאז' היה להרחיב את השטח המסחרי של קומת הקרקע. במקום חנויות ספורות שפונות לרחוב, סוקולינסקי תיכנן חצר פנימית רחבה שקושרת בין הרצל לרחוב השוק ומכילה רובד נוסף של מסחר.

בתמונות וקטעי עיתונות מהתקופה אפשר ללמוד על מגוון העסקים שפעלו בבניין: בקומת הקרקע שכן קפה "תרזה", שהיה כנראה מזנון מקומי ואינו נזכר במחקר ההיסטורי של בתי קפה בתל אביב; בקומות מעל שכנו בין השאר משרדי חברת "מסחר ותעשייה" (מעין גרסה מוקדמת של לשכת המסחר) לצד בית ממכר ל"טבלטים ומכשירים מדויקים" של ג' שניאורסון ובניו. לפי צורת המרפסות בקומה השלישית, ככל הנראה היו בבניין גם כמה דירות. סוקולינסקי עצמו החזיק שם משרד.

מבחינה אדריכלית, פסאז' התור מתחבר למגמות עיצוביות מקומיות ובינלאומיות. כמה שנים לפני כן השלים סוקולינסקי את לימודיו בצרפת והכיר, בצורה ישירה או עקיפה, את עבודותיו האוונגרדיות של לה קורבוזיה ואת יסודותיה של התנועה המודרניסטית. כלפי חוץ הבניין מזכיר את בתי הכלבו המפוארים שתיכנן האדריכל היהודי-גרמני אריך מנדלסון בעבור משפחת שוקן בגרמניה: יש לו חזית מעוגלת שמתייחסת לפינת הרחוב בצורה הרמונית וחלונות סרט שחותכים את הבניין לכל רוחבו.

בחצר הפנימית מתגלות לפתע חזיתות אחרות, שמרניות יותר, שמכילות אלמנטים טיפוסיים לסגנון הבינלאומי כמו חלונות "מדחום" המלווים את גרמי המדרגות והמרפסות עם סינרי בטון להגנה מפני השמש. עם זאת, המרכיב החדשני ביותר בבניין הוא דווקא זה שאינו נראה לעין. בתמונות מתקופת הבנייה אפשר להבחין כי סוקולינסקי הסיט את עמודי התמך מהחזית במטרה ליצור חזית חופשית, נטולת קורות או עמודים, בהתאם לאחד העקרונות החשובים של האדריכלות המודרניסטית.

מסחר מפוקפק

פסאז' התור מצטרף לשורה של בנייני מסחר גדולים שנבנו באותה תקופה ושיקפו את ההתפתחות הכלכלית המואצת של תל אביב - ביניהם בית הדר ברחוב הרכבת (1934, קרל רובין) ובית פולישוק בצומת הרחובות אלנבי ונחלת בנימין (1934, שלמה ליאסקובסקי ויעקב אורנשטיין). בשונה מהם, הוא אינו מופיע ברשימת השימור של עיריית תל אביב, למרות חשיבותו האדריכלית וממדיו הלא שגרתיים.

גם אחרי 75 שנה, התור מתאפיין עדיין בקקופוניה נפלאה של דיירים ושימושים, אבל מצבו התחזוקתי אינו טוב כבעבר. הכניסה מרחוב הרצל נאטמה וכך הבניין איבד את תפקודו כפסאז', כלומר מעבר מרחוב לרחוב. החצר הפנימית משמשת כחניון פרטי ואילו החזיתות הלבנות, בפרט אלה שפונות פנימה, כוסו בתריסים, מזגנים ותשתיות שונות.

מצבו של פסאז' התור אופייני כמעט לכל הפסאז'ים שנבנו בתל אביב במשך המאה ה-20. פסאז' פנסק מייחל לשיפוץ כללי שיחזיר לו את חנו; פסאז' אלנבי בבניין סולל בונה (שנודע גם כפסאז' תמר) נהרס במסגרת הקמת מגדל המגורים היוקרתי של האדריכל ריצ'רד מאייר; הפסאז' האייקוני בבית אל-על ברחוב בן יהודה התרוקן מפעילות מסחרית כבר לפני שנים; ואילו פסאז' הוד, הממוקם מתחת לתיאטרון בית לסין ברחוב דיזנגוף, נותר כמסדרון לא נחוץ לאחר שבתי הקולנוע שפעלו בו נסגרו.

הרעיון העומד מאחורי הפסאז' הוא פשוט - הרחבה של קומת המסחר לצד יצירה של מיקרו אקלים עירוני. "לכאורה היה אפשר לצפות שהפסאז'ים יצליחו מאוד בארץ בגלל היכולת שלהם ליצור רחוב מקורה ולתת להולכי הרגל הפוגה מהשמש והחום", אומר האדריכל צבי אלחייני, מייסד ארכיון אדריכלות ישראל. "הבעיה היא שהפסאז'ים נבנו כאן מראש כבניינים המכילים מעבר ולא התגבשו בצורה הזאת באופן אורגני. במקרים רבים, המעבר שהם יצרו לא היה שימושיים ולמען האמת התנועה העירונית פה מעולם לא היתה מספיק אינטנסיבית כדי למשוך אנשים פנימה. בסופו של דבר, מה שניצח זה החנות שפונה לרחוב".

לדברי אלחייני, הרעיון של הפסאז' שוכפל כמעט בכל הערים הגדולות בגרסאות שונות, "כולל במגדל שלום שמכיל פסאז'ים תת-קרקעיים". השלב האבולוציוני הבא אחריהם הגיע בשנות ה-80 בצורת קניונים אמריקאיים ומרכזים מסחריים ממוזגים, מה שייתר אפילו עוד יותר את קיומם.

הנטישה של הפסאז'ים מצביעה גם על ההתנערות המתמשכת של הרשויות מטיפול וטיפוח של המרחב הציבורי. תל אביב וערים אחרות בארץ היו מלאות בעבר בחללי משנה עירוניים, נחבאים מהעין, שכללו פונקציות חשובות ורבדים מרתקים של פעילות. כיום נהפכו הפסאז'ים לחצרות אחוריות, תרתי משמע, ואלה מהם שעדיין מצליחים לתפקד (ולא נהפכו לחניון או למשתנה מאולתרת) כוללים בדרך כלל מסחר ירוד, לעתים על גבול המפוקפק.

"לפסאז' יש זכות קיום, כל עוד הוא משרת צורך אמיתי עירוני של חיבור בין שני רחובות או מקומות", מסיים אלחייני. "עד היום הפסאז'ים שירתו ספקולציה נדל"נית של כוחות השוק ללא צורך עירוני. אנחנו צריכים שהצורך יגיע לפני הספקולציה".



הבניין של פסאז' התור, פינת הרחובות וולפסון והרצל בתל אביב. נועד להיראות כמו בניין של עיר גדולה


פסאז' אלנבי, תמר, שנהרס לטובת מגדל מגורים יוקרתי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו