בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אף אחד לא שומר על בית החייל

בתי החייל הם חללים ציבוריים ייחודיים לישראל, אלא שבמשך השנים לא השכילו לשמור עליהם. בית החייל בתל אביב הוא עדות כואבת לכך

תגובות

בית החייל ברחוב ויצמן בתל אביב מתקיים בשנים האחרונות מאירוע לאירוע: מהצגות של תיאטרון הבימה, שמשתמש בו עד תום השיפוצים במשכנו במרכז העיר, עד לחתונות ושמחות לחיילים בודדים. מכינוס מחזיקי אגרות חוב של אפריקה ישראל ועד לכנסים של פיקוד ומטה ואירועים צה"ליים.

מיקומו המרכזי של בית החייל סייע לו להיהפך במרוצת השנים למוקד חברתי ותרבותי בעבור חיילי צה"ל והקהל הרחב, אולם המיקום הזה מעלה היום גם סימני שאלה לגבי עתידו. בשנה האחרונה בוחנת האגודה למען החייל תוכנית ראשונית להוספה של אכסניית חיילים לבניין, על חשבון שטח בבעלותה שממוקם מעבר לכביש ומשמש כחניה ארעית, או כתוספת על המגרש הקיים.

העירייה מצדה בוחנת כמה אפשרויות לפיתוח המגרש, כולל הקמה של מגדל בצמוד לבית החייל או במקומו, כחוליה נוספת בשדרת המגדלים בצדו הדרומי של רחוב פנקס. הבעיה המרכזית היא שבכל הדיונים האלה לא האגודה ולא העירייה מתחייבות לשמור על הבניין ועל ייחודו האדריכלי במסגרת תוכניות הפיתוח העתידיות.

בית החייל תוכנן בראשית שנות ה-60 על ידי האדריכל שמעון פובזנר (1919-1999) לאחר זכייה בהתחרות ציבורית. חבר השופטים התרשם מהפתרון המקורי שהציע פובזנר, שכלל חפירה של אולם תיאטרון מתחת לקרקע במטרה לשחרר את שתי הקומות שמעל ליתר השימושים הנדרשים.

עיתון "דבר" דיווח במארס 1961 כי הבניין החדש "יכלול אולם גדול בן אלף מקומות להופעות. מגרש כדורסל, חדרי משחקים ומגרש חניה. כן יכיל הבית מועדון ומזנון, מסעדה ובריכת שחייה גדולה, אולמות למסיבות, כיתות לימוד, בית כנסת, חדרי קריאה ומשחקים". אליעזר פרי, יו"ר הוועד למען החייל בתל אביב, הסביר לכתב העיתון כי "הבניין נבנה בעיר המושכת אליה את רוב החיילים בעת חופשתם, לשם כך הותקנו בבניין גם מקלחות ותהיה בו מספרה לחיילים ולחיילות".

כוחו של הבניין הוא בצניעותו ובהצלחתו לשקף במדויק את הלך הרוח של האדריכלות הישראלית בשנות ה-60. פובזנר הציב את הבניין כמעין פלטה מרחפת ששולחת רגליים דקות לרחוב ולשתי חצרות פנימיות מדרום ומצפון. חומרי הגמר שלו - לבני סיליקט ובטון חשוף - מפגינים איפוק וניסיון כמעט אובססיבי לדבוק בכנות החומר ללא חיפויים או עיטורים מיותרים. ממדיו הגדולים של הבניין מסגירים את תפקידו הציבורי אבל במהלך תכנוני מרתק הצליח פובזנר למשוך את הבניין מעל הכניסה הראשית ולייצר מערכת יחסים ישירה וסימפטית עם הרחוב. "זה בניין מאוד חשוב אבל מאוד צנוע", אומר הבן האדריכל גדעון פובזנר, "הוא אף פעם לא היה לוקח מהאדריכלים המודרניסטים הגדולים ומעתיק מהם, זה תמיד היה עובר איזה מסננת של הטעם האישי שלו".

תצלומים: באדיבות שמעון פובזנר

בחללי הפנים השתמש פובזנר בעמודי בטון מסותת, שבינתיים זכו לאינספור שכבות של חיפויים וצבע. "קליפת הבניין לא היתה בעינינו חזות הכל", הסביר פעם בראיון, "ולא כפינו על הבניינים רעיון ארכיטקטוני מרכזי אחד. הבניינים שלי לא מצטלמים היטב. חללים טובים ופתרונות טובים הם לא פוטוגניים. אין מה לדבר עליהם כל כך הרבה, אבל הם עושים את הארכיטקטורה".

בתי החייל הם טיפולוגיה יחודית לישראל, מעין שילוב של מתנ"ס, אכסניית נוער ומרכז תרבות. יש גם מי שהשווה אותם בחיוך למרכזי י-מ-ק-א (YMCA) בשל האוכלוסייה הגברית בעיקרה שנהגה להשתכן ולהשתמש בהם. לצד הדאגה המתמשכת לרווחת החיילים, דאגה האגודה למען החייל גם לאיכות האדריכלית של בנייניה. בשנות ה-60 היא יזמה שורה של תחרויות לתכנון בתי חייל במספר מוקדים ברחבי הארץ, הבולטים בהם הם בית החייל במושבה הגרמנית בחיפה (1963, ישראל לוטן, גבריאל לוי, ישעיהו איל) ובית החייל בירושלים (1970, דוד רזניק).

בשונה מהאדריכלות הצה"לית הסדורה והממושמעת, בבתי החייל של שנות ה-60 ניתן לזהות שפה חופשית יותר, לעתים על גבול הפואטית. הקמת הבניינים האלה נתפשה אז כמשימה לאומית, העיתונות עקבה מקרוב אחרי תכנונן והקמתם והציבור נקרא לתרום מכיסו לטובת קידום עבודות הבנייה.

בית החייל עבר לאורך השנים שורה של שינויים. עוד לפני שנחנך הוא עמד במוקד חקירה של ועדה ציבורית, שניסתה לבחון מדוע נמשכה בנייתו לאורך ארבע שנים וכיצד תקציב הבניין המקורי, כמיליון לירות, התנפח פי ארבעה. הבריכה שתוכננה במקום מעולם לא נבנתה ובהמשך חלק מהחללים הוסבו למשרדי האגודה למען החייל. במשך שנים ארוכות אולמות האירועים היו בידי חברה פרטית שהשכירה אותם לכל דורש. עיצוב הפנים המקורי הלך והתשבש ועל החזיתות החיצוניות נתלו מזגנים ותשתיות באופן אקראי.

מאחורי הקלעים של תוכניות ההתרחבות הנוכחית עומדים בין השאר אינטרסים נדל"ניים של העירייה ושל האגודה. האגודה מחזיקה כאמור בשטח מעבר לכביש שמסומן בתוכנית בניין עיר כ"מגרש לצורכי ציבור". לדברי פקיד בכיר בעיריית תל אביב העירייה מעוניינת מאוד בהקמה של אכסנייה לחיילים על המגרש הקיים או במגרש מעבר לכביש, "אבל ברגע שהתחילו הדיונים על זה האגודה העלתה רעיונות שכללו מסחור של כל מיני מרכיבים בבניין ולזה אנחנו לא מוכנים".

מצד שני, במשך שנים העירייה הקשתה על האגודה לממש את זכויותיה במגרש מעבר לכביש, אולי מתוך ניסיון לשמור אותו לעצמה. הפתרון יגיע כנראה בצורת עסקת קומבינציה שתכלול הסדרה של השטחים הקיימים וזכויות הבנייה העתידיות.

כמו רבים מהבניינים בשנות ה-50 וה-60, גם בית החייל אינו נכלל בתוכנית השימור של עיריית תל אביב, שלוקה במחסור מטריד בבניינים של המורשת המודרניסטית. יש לקוות כי איכותו של הבניין תצליח לשרוד את הדיונים הנוכחיים על הרחבתו ואף תעורר את הצדדים לפעול לשיפוצו המקיף.

באגודה למען החייל מבהירים בתגובה כי התוכניות להרחבת בית החייל נמצאות בחיתוליהן. "האגודה חוכרת את השטח של בית החייל מעיריית תל אביב ואין לה זכויות בנייה במקום. אין כל אדריכל רלוונטי ואין תוכניות כלשהן לגבי הבניין. האגודה פועלת למטרות רווחת החיילים ובוחנת דרכים לעשות כן. הבדיקה שנעשיית מול עיריית תל אביב היא בשלב ראשוני בלבד".

הפרויקטים זכו, הוא לא

שמעון פובזנר היה אדריכל נטול מרפקים שהועמד בצל שותפיו, ולא בצדק

על אף גוף העבודה הנרחב שלו, שכולל זכייה ב-13 התחרויות ציבוריות (בנו גדעון טוען שהוא האדריכל שזכה במספר הגבוה ביותר של תחרויות בארץ), נותר שמעון פובזנר מחוץ למגרש של המחקר והדיון ההיסטורי באדריכלות הישראלית. כאיש צנוע ונטול מרפקים או תאוות פרסום, הוא עמד או הועמד לעתים קרובות בצל שותפיו הכריזמטיים. "לאבי לא היו יחסי ציבור טובים", מעיד גדעון, אדריכל בעצמו, "הוא האדריכל היחיד בארץ שפרויקטים שלו זכו בפרס ישראל - אלה שבשותפות עם אברהם יסקי ומכון ון ליר שתוכנן בשיתוף עם דוד רזניק - אבל הוא עצמו לא זכה בפרס".

פובזנר נולד ברוסיה, למד אדריכלות בפאריס, ובתחילת דרכו המקצועית עבד במשרד האדריכלים של אריה שרון ובנימין אידלסון. הוא עסק בעיקר בתכנון של בנייני ציבור: כעצמאי תיכנן בין השאר את בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים ובניין הפקולטה להנדסה בטכניון. בשותפות עם יסקי תיכנן את בנייני הפקולטות למדעי החברה והכלכלה ומדעי הרוח בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים.

פרויקט ידוע אחר של הצמד הוא כיכר מלכי ישראל (כיום "כיכר רבין") בתל אביב שנמצאת כיום באמצע תהליך שיפוץ להחלפת הריצוף. אפשר רק לקוות כי הריצוף המחודש של הכיכר ייצמד למקור ולא יפול ברמתו מהתכנון המקורי.

לדעת גדעון פובזנר יש לפעול לשימור הבניינים הבולטים של האדריכלות המודרניסטית הישראלית. "מאז הסגנון הבינלאומי בתל אביב לא היתה תקופה כל כך טובה וחשובה כמו שנות ה-50 וה-60. אני חושב שציבור האדריכלים מתחיל להכיר כיום באיכות שלה אבל בניינים צנועים, כמו בית החייל, כמעט אף פעם נשמרים".



בית החייל בתל אביב, חזית ועורף, כיום. קליפת הבניין איננה חזות הכל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו