שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בניין בני ברית בתל אביב בסכנת הכחדה

בעבר אירח הבניין תערוכות ואירועים שמשכו אלפי מבקרים. כעת מרחף מעליו איום הריסה

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

בפינת הרחובות קפלן ולסקוב בתל אביב ניצבת מצבה דוממת לפעילותו הפוריה של מסדר "בני ברית" בישראל. מאז 1963 משמש בית "בני ברית" את האחים והאחיות הפעילים בארגון לשורה של אירועים פנימיים וציבוריים: אירועי צדקה, פגישות חברתיות ואפילו תערוכות אמנות פופולריות. לפני שלוש שנים הם נאלצו להעביר את הבניין לידי עיריית תל אביב עקב הצטברות של חובות ארנונה. כיום מאכלסים אנשי הארגון רק כמה משרדים קטנים, בזמן שמרבית הבניין נותר נטוש לחלוטין והמעטפת שלו הולכת ומתמלאת בכתובות גרפיטי ובמודעות. בעתיד אף מתכננים בעירייה להחריב את הבניין כליל.

בית בני ברית תוכנן על ידי האדריכל והמהנדס יצחק יהושוע גוירצמן (1920-1991), דמות אלמונית למדי באדריכלות הישראלית. הוא נולד בליטא וכשהיה בן 12 עלה עם משפחתו לישראל. הוא למד בטכניון ולאחר מכן עבד במשרד האדריכלים החיפאי של אל מנספלד ומוניו גיתאי-ויינארוב ובמנהל התכנון, תחת אריה שרון.

גוירצמן אחראי לתכנון של כמה מבנים קטנים יחסית אך איכותיים. בין השאר הוא תכנן את ביתן הכניסה המקסים בגן לאומי בית שערים (בשיתוף משרד אדריכלי הנוף יהלום-צור), בית החרושת "הלנה רובינשטיין" במגדל העמק ואת הפלנטריום ואולם קנדה בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא התגורר ברחוב הירקון 224 בתל אביב בוילה קטנה בצורת קוביה שתכנן בעצמו.

הקשר של גוירצמן עם ארגון בני ברית התרקם במחצית שנות ה-50 וכלל מספר הצעות לבניינים שונים במיקומים שונים בתל אביב. לבסוף נעתרה העירייה לבקשת הארגון ובראשית שנות ה-60 הקצתה לו שטח ברחוב קפלן בסמוך לבסיס הקריה, בין בית האיכרים לבניין מפעל הפיס. הבניין הושלם ונחנך ב-1963 במלאת 120 שנה להקמתו של הארגון העולמי.

גוירצמן היטיב לבטא בבניין את הדי-אן-איי של בני ברית, כמסדר חברתי סגור ואקסקלוסיבי עם מורשת מפוארת: קומת הקרקע של המבנה פוגשת את הרחוב באופן מיידי, ללא כל גדרות או גינון, אך מפנה כלפיו חזית אטומה שמחופה באריחים מלבניים של שיש אלגנטי בגוון חום. מעל הציב האדריכל קוביה לבנה בת שתי קומות עם חלונות אנכיים במקצב סדור שמזכירים חרכי ירי. השילוב בין הפתחים הצרים לבין חיפוי האבן של הקוביה מהדהד את אדריכלות האבן הירושלמית ואת חומות העיר העתיקה.

הפתח המשמעותי היחיד במעטפת הבניין ממוקם מעל הכניסה הראשית ברחוב לסקוב. גוירצמן מתח אותו כמעט לכל אורך החזית וחיפה אותו בסבכה יחודית של סורגי מתכת שמעוצבים בהתאם ללוגו של ארגון בני ברית - מנורה בת שבעה קנים. זאת מחווה אסתטית שמזכירה את ההטבעה של דוגמה נאיבית של שיבולים על גבי החזית של בניין בנק החקלאות הסמוך. בשנים שבהם שלטים חשמליים מוארים לא היו בשימוש בישראל ומשרדי מיתוג טרם הומצאו, זאת היתה אחת הדרכים היחידות של ארגונים להציג את מהותם כלפי החוץ.

תערוכת בולים

בניין בני ברית בתל אביב, מבט מרחוב לסקוב. אנשי הארגון גייסו את הכסף להקמת הבניין המרשיםצילום: אביעד בר נס

בתוך הבניין, שמשתרע על כ-1,500 מ"ר, הקפיד האדריכל לשמור על הפרדה בין השטחים הציבוריים והמשרדים לבין חדרי השירות. קומת הקרקע שימשה ברובה למשרדים ומקלטים (ששמשו כחדרי פעילות), בשתי הקומות שמעליה הוקם אולם גדול (בגובה כפול), ספריה, וחדרי ישיבות. גרם מדרגות מונומנטלי שקישר בין המפלסים ניצב בחלקו הצפון-מזרחי של הבניין. בעבר היה ניתן לגשת אליו מרחוב קפלן בכדי להפעיל אירועים ושמחות שאינם קשורים לפעילות היום-יומית של הארגון.

"בימים היפים של בני ברית חברי הלשכות מכל הארץ היו נוהגים להתאסף כאן, זה בניין יפהפה", מספר בכאב רב רפאל בראל, נשיא בני ברית ישראל. "האחים והאחיות של המסדר אספו בעצמם את הכסף להקים את הבניין, אבל היום אנחנו פועלים רק בחלק קטן ממנו והשאר סגור ואטום ושייך לעירייה".

בראל מספר כי הארגון נאלץ להעביר את הבניין לרשות עיריית תל אביב לפני כשלוש שנים בשל הצטברות של חובות. הבניין אמנם היה שייך לארגון אבל האדמה היתה תחת חכירה. לדבריו, "העיריה הרדימה" את אנשי בני ברית ולאחר מכן תבעה מהם לפנות את המקום. "במקום לתת את הכספים שאנחנו אוספים לצדקה ולתמיכה בעניים אנחנו מעבירים את זה לעירייה", הוא מוסיף. על הכוונה להרוס את הבניין בעתיד אומר בראל כי "תל אביב הפכה לעיר לעשירים בלבד. כנראה שלעירייה יש תוכניות משלה מה לעשות עם השטח".

במשך השנים שימש הבניין לאירועים ציבוריים ופרטיים רבים שתרמו לתקציב האחזקה, כמו למשל תערוכת "אפריקה" הפופולרית שנערכה שם ב-1964 וזכתה לעשרות אלפי מבקרים, או תערוכת בולאות ישראלית ב-1970. הנהלת בני ברית אף נקלעה לדיון ציבורי מתוקשר באמצע שנות ה-60 כאשר הסכימה להשכיר כמה מהחדרים בבניין לתנועה ליהדות רפורמית וליהודים קונסרבטיבים. בהמשך הושכר האולם מרכזי לשמחות פרטיות והאירועים הציבוריים נדדו לחללים מרווחים ומעודכנים יותר.

תרבות כלכלית אחרת

בניין בני ברית ממוקם במתחם נדיר באיכותו של בנייני משרדים שנבנו בשנות ה-50 וה-60 ושימשו כמרכז העצבים של ארגונים ציבוריים, מוסדיים וסמי-ממשלתיים. לצידו אפשר למצוא בין השאר את בית העיתונאים (אדריכלים: שולמית ומיכאל נדלר), בית הסוכנות היהודית (אריה שרון ובנימין אידלסון), בית האיכרים (שמואל רוזוב) ובית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין). הבניינים האלה מעניקים הצצה לתרבות כלכלית ומשרדית אחרת שהתבססה על צניעות ויעילות והשתמשה באדריכלות מודרניסטית איכותית, לעיתים אף אוונגרדית, בכדי להביע את ערכיה כלפי המרחב הציבורי.

טיול רגלי קצר באזור מאפשר לחזות בהתפתחות המסחררת של האדריכלות הישראלית בשנים אלה: מהמודרניזם הקליל והאוורירי של בית העיתונאים, דרך שוברי השמש (בהשפעתו הישירה של לה קורבוזיה) של בית הסוכנות היהודית וכלה בברוטליזם הפלסטי של בית יכין שמסמן גם את תחילת עידן המגדלים התל אביבי. כשמביטים לעבר המגדלים החדשים שמתכוננים לקום באזור קשה שלא להתעגע למקוריות, לחדשנות ולרמת הפירוט המשגעת שאפיינה את המודרניזם בארץ.

בניין בני ברית, מבט מרחוב קפלןצילום: אביעד בר נס

כמה מהבניינים באזור נמצאים בסכנת הריסה, כמו בנק החקלאות בפינת קרליבך וחשמונאים (שנסקר כאן בעבר). מצד שני בניינים אחרים דווקא עתידים להשתמר ולזכות בחיים חדשים. בימים אלה החלו עבודות שיקום ושיפוץ בבית האיכרים שנקנה בידי חברת גזית-גלוב לפני חמש שנים. על גג הבניין מתוכננת תוספת שתי קומות מזכוכית בתכנונו של האדריכל גידי בר אוריין, בכפוף למגבלות של תוכנית השימור העירונית.

העתיד של בני ברית נראה לפי שעה מדאיג ביותר. בעיריית תל אביב מסבירים כי "המבנה מיועד לפינוי והריסה כחלק מפרויקט לאונרדו שבמרכזו חיבור בין מתחם האומנות-מוזיאון תל אביב, מרכז גולדה וספריית בית אריאלה לבין מתחם הסינמטק. הציר יבוצע "כציר ירוק" כאשר בתכנון רצועת הולכי רגל רחבה ושביל אופניים. הקרקע עליה ממוקם בניין "בני ברית" הינה קרקע עירונית שייעודה בעל אופי ציבורי, ואנו בוחנים חלופות רלוונטיות לשימוש במקום".

מבלי להיכנס למחלוקת הכספית בין ארגון בני ברית לבין עיריית תל אביב, צריך לשאול מדוע העירייה מתעקשת להרוס בניין איכותי במקום להסב אותו לשימושים חדשים ומדוע צריך להרוס כדי להוסיף עוד כמה סנטימטרים למדרכה הרחבה גם ככה. אם בעירייה אכן מחויבים לשמר את האופי הציבורי של המגרש, ראוי שיתחשבו גם בהיסטוריה שלו וישקלו להכיר בערכים ובאיכויות של הבניין שניצב עליו ב-50 השנים האחרונות.

נמשך הקרב על הוועד

לפני שבועיים פורסם במדור זה כי ההסתדרות פנתה לאדריכל אמנון שוורץ (משרד אמאב אדריכלים) וביקשה ממנו לערוך בדיקת היתכנות לתוספת זכויות בנייה במתחם הוועד הפועל ברחוב ארלוזרוב בתל אביב, זאת על אף שהוכרז לשימור במגבלות מחמירות. בין השאר נבחנה אפשרות לשנות את החזיתות של שלושה מהבניינים במקום, לחפור חניון מתחת למדשאה ולהרוס אגף בבניין המרכזי כדי להקים במקומו מגדל. אמנון בר אור, אחד מאדריכלי השימור המובילים בארץ, קורא כעת להסתדרות ולעיריית תל אביב לבחון מחדש את תוכנית השיפוצים המתגבשת. בר אור אמנם השתתף בפגישה שהתקיימה בנושא במחלקת השימור בעיריית תל אביב, אך הוא מבהיר כי אינו מייצג אף צד ולא משמש כיועץ השימור של הפרויקט.

לדברי בר אור, מתחם הוועד הפועל מכיל ערכים היסטורים ואדריכליים נדירים. "זהו מקום שהיה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל", הוא אומר. "הדשא הגדול הוא דשא שמיועד להפגנות ועצרות ואין עוד כמוהו בתל אביב, והבניינים המעולים שתכנן דב כרמי (בשיתוף חבר אדריכלים) מתקשרים באופן ישיר לעבודות של האדריכל הצרפתי לה קורבוזיה שנחשב לאחד מאבות המודרניזם".

עם זאת, בר אור מוסיף כי יש מקום לבחון הקמה של חניון מתחת לדשא (בכפוף לשיקומו) וסבור כי יש לבחון התערבות מצומצמת בלבד בבניינים ללא כל נגיעה במעטפת החיצונית שלהם. בכל מקרה - לדעתו אסור להקים מגדל במתחם בשום אופן. "יכול להיות שההסתדרות אפילו צריכה לעבור משם וצריך לשקול את ההסבה של המתחם לשימושים אחרים", הוא מסכם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ