נועם דביר
נועם דביר

בשנת 1958, זמן קצר לאחר שיצא לדרך עצמאית, התבקש האדריכל דוד רזניק לתכנן בניין מגורים חדש בצומת הרחובות קינג ג'ורג' ואגרון בלב לבה של ירושלים. המגרש הנבחר גבל אמנם בשורה של בניינים בעלי ערך היסטורי ואדריכלי כמו בניין טרה-סנטה, בית המוסדות הלאומיים, היכל שלמה והקונסוליה האמריקאית, אבל ברוח הזמן החליט רזניק להעמיד מולם תגובה מודרניסטית נועזת: רב קומות מרובע המונח על גבי מרכז מסחרי וצועק את חדשנותו מכל פרט ופינה.

בניין המגורים שזכה לשם מרכז "אמיר" (ונקרא לעתים גם "בית אגרון" או "בניין השופרסל") חגג לאחרונה יום הולדת 50. במרוצת השנים הוא נהפך לאחד מבנייני המגורים האיקוניים בירושלים בזכות מיקומו, חזותו יוצאת הדופן והחידושים הטכנולוגיים שהוטמעו בתכנונו. ותיקי העיר זוכרים עוד את עגורן הפלדה שהובא במיוחד משבדיה כדי להרים את החלקים המתועשים ששימשו לבנייה.

עם זאת מאיימת כיום על מרכז אמיר תוכנית פינוי-בינוי שמקודמת על ידי קבוצת דיירים ונענית בברכה על ידי העירייה. אם להסתמך על מרתון ההתחדשות שעובר מרכז העיר ירושלים - לטוב ולרע - יש סיכוי שהבניין יפנה את מקומו לטובת מגדל מגורים יוקרתי. "בשבילי זה היה חשוב מאוד שתהיה בנייה מודרנית בירושלים", מספר השבוע רזניק, "אבל מרבית האנשים התנגדו לבניין שלי ואמרו שהוא לא לפי המסורת הירושלמית".

5 מתוך 5 |
צילום: אביעד בר נס
1 מתוך 5 |
צילום: אביעד בר נס
2 מתוך 5 |
צילום: אביעד בר נס

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

מרכז אמיר אכן עורר מחלוקת חריפה וזכה בשורה של משאלי רחוב לתואר המפוקפק "הבניין המכוער ביותר בירושלים". בדיעבד מתברר שגם זה סוג של יחסי ציבור. בעקבות המחלוקת החל רזניק לקבל פרויקטים שונים ברחבי העיר. "כשאתה עושה משהו נתון בוויכוח זה נותן לפעמים תוצאות טובות", הוא מוסיף.

רזניק, חתן פרס ישראל וזוכה פרס רכטר, נולד ב-1924 בריו דה-ז'נרו בברזיל ונחשב לאחד האדריכלים המודרניסטים הבולטים בירושלים ובישראל בכלל. הוא גדל בבית ציוני וחילוני ולמד אדריכלות בבית הספר לאמנויות יפות בריו. בזמן לימודיו הוא התקבל לעבודה במשרדו של אוסקר נימאייר, גדול האדריכלים הברזילאים במאה ה-20, והחל לינוק ממנו את עקרונות השפה המודרניסטית. במשך ארבע שנים הוא עבד לצדו של נימאייר, שאותו הוא הגדיר בעבר כ"מהפכן" ו"גאון".

הבניין בשנות ה-60צילום: מתוך הספר "דוד רזניק, רטרוספקטיבה"

במקביל לעבודתו כאדריכל הוא הצטרף להכשרה של השומר הצעיר, שם פגש את רעייתו רחל, והחליט לעלות עמה לארץ ב-1949. בני הזוג התמקמו בקיבוץ עין השופט ולאחר אכזבה אידאולוגית ושיממון מקצועי החליטו לעבור לתל אביב ורזניק התקבל לעבודה במשרדו של זאב רכטר. אחרי שלוש שנים שאותן הגדיר כ"נווה מדבר" הוא עבר לירושלים והקים שותפות עם האדריכל היינץ ראו. יחד תיכננו את בית הכנסת הכיפתי של קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, שזכה לפרסום רב בארץ ובעולם, ואת בניין הפקולטה למתמטיקה. יותר מאוחר, כאדריכל עצמאי, תיכנן בין השאר את מכון ון ליר ובית יד לבנים בירושלים, הקמפוס השנוי במחלוקת של האוניברסיטה העברית בהר הצופים ואת האוניברסיטה המורמונית.

את מרכז אמיר, שהוזמן על ידי הקבלנים גבריאל פרץ ומשה בן-גיאת (בשיתוף חברת "שיכון עובדים"), אפשר לראות כהמשך ישיר לפרק הראשון של עבודתו של רזניק בארץ. זהו בניין שמשקף שימוש יצירתי בטכנולוגיה ובחומרים ומציג צורניות אופטימית ומודרנית. הפתיחה של סניף שופרסל הראשון בירושלים בקומת המסד שלו רק חידד את אופיו החדשני.

התוכנית המקורית למרכז, שהשתרע על פני עשרה דונמים, כללה למעשה שלושה בניינים שחוברו באמצעות רחבה ציבורית עליונה ומתחתיה מרכז מסחרי ואודיטוריום. רזניק תיכנן את המרכז במודול קבוע של 90 ס"מ כדי להשתמש באלמנטים טרומיים מתועשים בתהליך הבנייה. הבניין אכן נבנה בקצב מהיר במיוחד - קומה ביום - כאשר המרפסות הפתוחות שימשו כפיגום ליציקת הקומות שמעליהן. רזניק הפריד בין המרכז המסחרי, שחופה באבן ירושלמית גסה וכאילו נקבר בתוך האדמה, לבין בניין המגורים בן שבע הקומות שניצב על צמדי עמודים בצורת V וחופה בלוחות אנכיים של אבן נסורה. הדגש האופקי של הקומות והמעקות האווריריים שיוו לבניין תחושה נעימה של קלילות.

כדי לשמור על הרציפות של המעטפת החליט רזניק למקם ארבע חצרות פנימיות קטנות שמשמשות למעבר של תשתיות ההסקה ואיוורור של חדרי השירותים. בזכות החידושים הטכנולוגיים של הבניין הוענק לקבלנים פרס קפלן בשנת 1963. מרכז אמיר מתחבר לכמה איקונים מודרניים בולטים שנבנו ברחבי העולם בשנות ה-50 וה-60. בקטלוג של התערוכה "דוד רזניק, רטרוספקטיבה" (הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, 2005) ציינה האוצרת צופיה דקל-כספי כי קומת העמודים המפולשת מהדהדת את "יחידת המגורים" שתיכנן האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורובוזיה במרסיי וכי הקונסטרוקציה של הבניין היא מחווה ל"אדריכלות השלדית" של מיס ון דה רוהה בדמות בניין סיגראם בניו יורק.

הבנייה של המתחם כולו תוכנה להימשך כשלוש או ארבע שנים אבל הפרויקט התעקב מסיבות שונות. שתי הקומות העליונות בוטלו בלחץ הרבנות הראשית מחשש שיאפילו על משרדיה בבניין היכל שלמה מעבר לכביש. שני הבניינים הנוספים של מרכז אמיר מעולם לא נבנו משום שבאמצע שנות ה-60 החליטו הקבלנים למכור את יתרת המגרש לעיריית ירושלים. 28 הדירות בבניין נמכרו במהירות, אולם בשל העדר מתמשך של תחזוקה ראויה חלה הידרדרות אטית אך עקבית במצבו של הבניין. במקביל החלו הדיירים לשנות את תצורת המרפסות ולהשתמש בהן לצרכים אחרים.

"בית אגרון" כיוםצילום: אביעד בר נס

"הדיירים התחילו להוסיף מזגנים ומחסנים על המרפסות או פשוט לסגור אותן", מעיד רזניק, "זה כואב לי מאוד מפני שהבניין הזה התפרסם בכל העולם בגלל החדשנות שלו. כשאני עובר שם היום אני מפנה את הראש לצד השני של הכביש. אני לא יכול לסבול את מה שעשו לו". הוא מספר כי במשך השנים פנה מספר פעמים לעיריית ירושלים והתריע על השינויים בחזית. "כתבתי להם שהדיירים עושים עוול ושכל שינוי כזה מצריך אישור", הוא אומר.

מצבו של הבניין כיום אינו טוב. הוא זקוק לשיפוץ מקיף שיעדכן את תשתיות המים והחשמל ואולי גם יסדיר את תוספות הבנייה על גבי המרפסות. במקרה כזה נהוג לפנות לקבלן על מנת שיקח על עצמו את השיפוץ תמורת תוספת קומות, אולם השלד של המבנה אינו חזק מספיק כדי לשאת עליו עומס נוסף. רבים מהדיירים היו מעוניינים להמשיך ולהתגורר במקום בכפוף לשיפוץ מקיף. אחרים מעוניינים להרוס אותו במסגרת פרויקט פינוי-בינוי. עיריית ירושלים כבר התירה הקמה של מגדלים לצד מרכז אמיר ויש להניח שגם במקרה הזה היא תנהג באופן דומה.

רזניק שוחח בעבר עם דיירים על אפשרויות לשיפוץ הבניין אך הוא מודה כי בגלל צורתו קשה להוסיף לו חדרי ממ"ד או לשדרג אותו לתקני הבנייה העכשוויים. באזור של מרכז אמיר נבנו בשנים האחרונות כמה מלונות פאר כמו מלון ממילא ובקרוב ייפתח בסמוך גם מלון וולדורף אסטוריה היוקרתי. על הרקע הזה נדמה שהדילמה בין הצניעות והפונקציונליות של הבניין לבין המעטה המהודר שעוטף את האזור בולטת יותר מאי פעם. מכיוון שהבניין אינו מוכרז לשימור קשה להחיל עליו מהלך של ניוד זכויות וייתכן גם שעיריית ירושלים מעדיפה לראות שם פרויקט חדש.

עם זאת רזניק משוכנע שצריך לשמור על מרכז אמיר בזכות החידושים הטכנולוגיים וחשיבותו לאדריכלות המודרנית של ירושלים. "השאלה של יפה או לא יפה היא לא רלוונטית. אני חושב שהממסד בישראל לא מבין מה זה ארכיטקטורה ומה החשיבות שלה למדינה. תראה כיצד ההיסטוריה הארכיטקטונית באירופה היא חשובה מבחינת תרבותית".

ממינהל ההנדסה בעיריית ירושלים נמסר בתגובה כי "מספר אדריכלים פנו לעירייה בבקשה לבחון אפשרות לפרויקט פינוי-בינוי בבניין ונענו עקרונית כי ניתן לבחון העניין בהתאם למדיניות המקובלת. נכון להיום לא התגבשה ולא הוגשה תכנית. במידה ותוגש תוכנית, הדבר ייעשה על-ידי בעלי המגרש (שעליו קיים הבניין)".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ