בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם קולנוע "המרכז" בת"א יזכה לחיים חדשים כבית דירות?

הקולנוע שתיכננו אברהם יסקי ושמעון פובזנר נהפך עם השנים מאולם מכובד למקום בילוי מפוקפק. כיום כבר קשה לזהות אותו בתוך הבלגן העירוני שסביבו

13תגובות

"הנהלת קולנוע ‘המרכז' מתכבדת להודיע לקהל הנכבד על הפתיחה החגיגית של הקולנוע החדיש ביותר בארץ: בתחנה המרכזית, רחוב נוה שאנן 4, תל אביב. הקולנוע מצויד בציוד הקרנה חדיש ביותר, סינמסקופ - מסך רחב, צבעים נהדרים. כמו כן קירור ואיוורור על ידי מכונות חדישות, כיסאות נוחים ומרווחים".

בימים שבהם נוה שאנן היתה שכונת פועלים שקטה והתחנה המרכזית של תל אביב היתה צומת דרכים ולא בזאר מקושקש, שימש קולנוע "המרכז" - שנפתח ב-11 בספטמבר 1956 - כמוקד בילוי מוביל של תושבי הסביבה. הוא הוקם בתור הזהב של בתי הקולנוע בתל אביב, לצד בתי קולנוע כגון "הוד", "תל אביב", "זמיר" ו"מקסים", ומשך אליו מאות צופים מדי יום. בהקרנת הבכורה שלו הוצג הסרט "התפקיד הגדול" עם השחקן הצרפתי ז'רר פיליפ ("אהוב הקהל", כלשון המודעה החגיגית ב"מעריב"). אחריו הגיעה עוד שורה ארוכה של שוברי קופות אמריקאיים ואירופים של התקופה.

את הבניין המקורי של בית הקולנוע קשה לזהות כיום. כ-55 שנים אחרי פתיחתו ולאחר שתיפקד זמן רב כקולנוע לסרטים ארוטיים, קבור "המרכז" מתחת למעטפת צעקנית של חנויות הכל בדולר, שלטי פרסום של קהילת העובדים הזרים וכתובות גרפיטי. תוכו רוקן ונהרס לחלוטין והחזית נפגעה באופן קשה בפיגוע של מחבל מתאבד באפריל 2006. בימים אלה מקדם יזם פרטי תוכנית בינוי חדשה להסבתו של הקולנוע למגורים, יוזמה שסוף סוף עשויה להעניק לבניין חיים חדשים.

"המרכז" תוכנן על ידי צמד האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר במסגרת השותפות הקצרה אך המשגשגת שלהם בין השנים 1954 ל-1956. השותפות מזוהה בדרך כלל עם פרויקטים סמי-ממלכתיים כמו כיכר מלכי ישראל בתל אביב או בנייני הפקולטה למדעי הרוח בקמפוס גבעת רם בירושלים. עם זאת, השניים תיכננו גם שורה של בניינים בקנה מידה בינוני בתל אביב - כמה בתי מגורים נאים במיוחד ברחובות הקטנים של מרכז העיר ושני בנייני ציבור: בית פועלי עיריית תל אביב ובית הקולנוע "המרכז".

כחניכים לשעבר במשרד של אריה שרון ובנימין אידלסון, חלקו השניים שפה אדריכלית מגובשת שהסתמכה על אוצר המלים של המודרניזם. בית הקולנוע לא היה יוצא מן הכלל: יסקי ופובזנר תיכננו בעבורו בניין קופסתי ש"תופס" את פינת הרחובות נוה שאנן והשומרון באמצעות מאסה מרשימה.

המבנה של בית קולנוע, כנגזרת של הפונקציה שלו, הוא קופסה מרובעת אטומה. משום כך יסקי ופובזנר בחרו להתמקד בעיצוב של החזית הראשית שפונה לרחוב נוה שאנן ונראית היטב מהרחובות הסמוכים. החזית היא מעשה מחשבת של בטון, זכוכית ולבנים אדומות: קומפוזיציה גיאומטרית של משטחים וקווים בסגנון מונדריאן שמרמזת על תפקידו הציבורי של הבניין.

את החזית הצדית הרחבה הותירו האדריכלים כמעט ללא טיפול. במשך השנים נתלו עליה מודעות פרסומת גדולות. "אני זוכר שאבי היה נוהג לשחזר בגאווה גדולה את הקומפלימנטים שבנימין אידלסון, שהיה המורה שלו לארכיטקטורה, נתן לו על הבניין", אומר השבוע האדריכל גידי פובזנר, בנו של פובזנר. "מאוד ציער אותו שזמן קצר אחרי שנפתח הקולנוע הוא נהפך למקום של סרטים כחולים".

"המרכז" שאב את חשיבותו מעצם מיקומו במרכז התחבורתי של תל אביב. שכונת נוה שאנן, שנבנתה כשכונת פועלים כפרית ומנומנמת, החלה לשנות את פניה בשנות ה-40 עם הקמתה של התחנה המרכזית הישנה וקיבלה אופי עירוני וצפוף יותר. הגידול המתמשך בתנועת האוטובוסים לתל אביב וממנה היה גם הזרז לפתיחתם של עסקים רבים שמשרתים את הנוסעים.

בוקר כחול עמוק

חוקר הקולנוע דוד שליט מסביר כי "המרכז" היה חלק מקבוצה של ארבעה בתי קולנוע בתל אביב (יחד עם "תמר", "המתמיד" ו"זמיר" ברחוב אלנבי) שהקרינו שש הצגות מדי יום, מ-10:00 בבוקר ועד לשעות הערב המאוחרות. הרוב המכריע של הלקוחות היו גברים: פועלים במשמרות, מבקרים בתל אביב שהמתינו לאוטובוס, מובטלים או תלמידים שהבריזו מבית הספר, והתמהיל של הסרטים שהוקרנו שם שיקף את הרכב הקהל, "בעיקר סרטי אקשן או אפוסים היסטוריים, חלקם לגיטימיים וחלקם בוטים יותר", מוסיף שליט, "זה הכי טבעי שמוסד כזה מתפתח בכל עיר גדולה ליד התחנה המרכזית".

את סרטי האקשן החליפו בהדרגה סרטים בוטים יותר, בעלי אופי ארוטי, עד שלבסוף בשנות ה-70 נהפך "המרכז" לקולנוע ייעודי למבוגרים. בחסות הקרנות נון-סטופ בחשכה היו מגיעים לבית הקולנוע לקוחות שחיפשו מפלט וריגוש. לדבריו של שליט, הסרט שסימן את המעבר מארוטיקה לפורנוגרפיה היה "גרון עמוק" שיצא לאקרנים בארצות הברית ב-1972 וזכה להצלחה רבה גם בבתי הקולנוע מסחריים. "המרכז" הצליח להחזיק כקולנוע ארוטי עד 2004, עד שהוכנע על ידי האינטרנט והדי-וי-די. למעט קומת הקרקע שמשמשת כיום למסחר, הוא ננטש לחלוטין ותוכו נהרס כדי להרחיק ממנו פולשים.

משה מילנר/לע"מ

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

חרף החריגות החברתית שנקשרה בו - הן בשל אופי הסרטים והן בשל מיקומו בחצר האחורית של תל אביב, יש לבית הקולנוע איכויות אדריכליות ראויות לשימור. החזית הראשית שלו ומיקומו בפינה מרכזית הפכו אותו לאחד מהסמלים המוכרים של נוה שאנן. ייתכן שטיפול נכון בו יוכל אף לסמן מפנה בהתחדשות העירונית של השכונה וביחס של הסביבה כלפיה.

בימים אלה מקדם יזם פרטי תוכנית להסבתו של הבניין ל-20 יחידות מגורים, תוך תוספת של קומה על הגג, חירור של החזית האטומה לכיוון רחוב השומרון ושימור של החזית הראשית. האדריכל דני רבס, עורך התוכנית, מסביר כי בניגוד לבנייני מגורים חדשים אחרים בשכונה, הפרויקט הזה ייבנה בסטנדרט גבוה שיוכל למשוך "אוכלוסייה תל-אביבית צעירה", כהגדרתו.

בעבר היה רבס חלק מצוות יפו של מחלקת התכנון של עיריית תל אביב, שם הוא התמודד באופן יום יומי עם דילמות הקשורות לשימור המורשת הבנויה בעיר. לדעתו ההכרה באדריכלות המודרניסטית בישראל תלך ותתגבש עם השנים, אולם גם ללא הכרזה רשמית מצד העירייה לבית הקולנוע יש איכויות ששווה לשמר. "אני מאמין שצריך להיאחז בכל דבר אסתטי שקיים בסביבה הבנויה, לא מתוך נוסטלגיה, אלא כתרומה לתכנון החדש", הוא מסכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו