בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבנה הדולפינריום ייהרס בעסקה שנויה במחלוקת

המופעים בוטלו מזמן, הדולפינים כבר הלכו לעולמם, והפיגוע הקטלני קבר סופית את חלום הדולפינריום. בקרוב ייעלם המקום מעל פני הטיילת בתל אביב

69תגובות

הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בתל אביב תקיים הבוקר דיון מסכם בהפקדה של תוכנית הדולפינריום, שבמסגרתה צפוי להיהרס מתחם השעשועים הנטוש והמתפורר לטובת חיבור החלק הצפוני והדרומי של הטיילת של תל אביב.

התוכנית מקודמת במשותף על ידי עיריית תל אביב והבעלים של הקרקע, איש העסקים היהודי-גרמני יוסף בוכמן, ובמרכזה עסקת קומבינציה שכבר ספגה ביקורת חריפה בדו"ח של מבקר המדינה: העירייה תקבל לרשותה את שטח הדולפינריום ואילו בוכמן יקבל בתמורה שטח צמוד בן 12 דונמים שישמש להקמת "מתחם משולב למלונאות, מגורים ומסחר" - או במלים אחרות, שני מגדלים חדשים בקו ראשון לחוף הים. זהו סוף עגום לחלום אדריכלי פנטזיונרי שמעולם לא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו.

מתכנן הדולפינריום, האדריכל נחום זולוטוב, נשמע השבוע פסימי וכואב. הוא לא מבין מדוע צריך להרוס בניין שהתחיל את דרכו כהצלחה מסחרית מסחררת, ומשוכנע שהפתרון שהעירייה מציעה במקומו אינו טוב יותר. "יש ביקורת קשה על כך שהדולפינריום חוסם את הגישה לים אבל אני חושב שזאת שטות. כשאתה הולך לאורך הטיילת אתה רואה את הים חופשי. לא מזיק אם באיזה קטע יש נקודת עניין שמפרידה בינך לבינו", הוא אומר. "מי שחושב שהדולפינריום חוסם את הים שוכח שהמגדלים החדשים שייבנו ממול יחסמו אותו אפילו יותר".

הרעיון להקמת הדולפינריום עלה בראשו של זולוטוב באמצע שנות ה-70. לצד הקריירה המקצועית שלו הוא פיתח תחביב כצוללן, וחשב לפתח בארץ אקווריום למטרות לימודיות. הוא חיפש אחר שותפים וגייס את איש העסקים צבי עפרון, "שהיה פושר ממדרגה ראשונה", כהגדרתו. עפרון הצליח למשוך משקיעים מקרב יהודי דרום אפריקה בעקבות הסכם שנחתם בין ממשלתם לממשלת ישראל ואיפשר להם להעביר לארץ כסף לטובת השקעה במיזמים של תיירות ותעשייה. זולוטוב קיבל על עצמו את מלאכת התכנון וחמישה אחוזים ממניות הפרויקט, "בתקווה שזאת יהיה הפנסיה שלי", הוא נזכר בחיוך.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

השטח שאותר היה בחלקה הדרומי של רצועת החוף של תל אביב, מצפון לשכונת מנשיה שנקברה מתחת לדיונות הדשא של גן צ'ארלס קלור. עיריית תל אביב עוד נאחזה אז בחלום על הקמת מע"ר (מרכז עסקים ראשי) על חוף הים, והדולפינריום היה אמור להיות חוליה חשובה בשטחי הפנאי והבידור של האזור. בשונה מאקווריומים ברחבי העולם, לעפרון וזולוטוב היה רעיון להקים מתחם שעשועים ימי בעל שימושים מעורבים: אקווריום למטרות חינוכיות, זירת מופעים עם דולפינים ואריות ים לבידור, חנויות שיסייעו לחיזוק תנועת המבקרים, ומסעדות שפתוחות כלפי הפארק. המיקום בין תל אביב ליפו אמור היה להיות אטרקציה נוספת לישראלים ולתיירים מחו"ל.

מבחינה אדריכלית, הדולפינריום משתייך לקצה המאוחר של המודרניזם הישראלי, על גבול הפוסט-מודרניזם. זולוטוב, שזכה לפרסום רב בעקבות פרויקטים כמו שיכון "השטיח" בבאר שבע או מגדל השופרסל ברחוב בן יהודה בתל אביב, החליף את הקווים הנוקשים בשפה מעוקלת ופואטית אך נותר נאמן לבטון החשוף. זולוטוב מסכים כי זהו לא בניין אופייני לעבודותיו - "נכון, אבל הוא גם לא אופייני לשום דבר אחר שעשו בארץ". לדבריו, הצורות העגולות הגיבו לפונקציות השונות שבתוך הדולפינריום ולא שאבו השראה מגלי הים או מטקסטורת הגרנוליט המעוגלת של הטיילת, שתיכנן יעקב רכטר.

המיקום על שפת הים הציב כמה אתגרים מיוחדים לתכנון: על מנת להכיל את הבריכות הענקיות ושטחי הציבור, הוחלט לייבש פיסה משמעותית של ים כדי להרחיב את הבניין לכיוון מערב. כדי להתמודד עם הבלאי המתמיד של רסס הגלים, השתמש זולוטוב ביציקות בטון בדוגמת "קורדרוי" (פסים אורכיים דקים) בסיתות ידני, שיגנו על הזיון של הבטון וימנעו את היסדקותו ("הוא יכול להחזיק גם עוד 50 שנים"). אתגר אחר היה השילוב בין פונקציות "מפונקות", שכל אחת מהן דורשת מערכות טכניות ודרכי גישה מופרדות; זולוטוב הציב בכישרון רב בריכת מופעים מעל אקוויריום לצד קולנוע בצמוד למסעדה - והצליח לגרום לכל אחת מהפונקציות לתפקד היטב.

החופשיאדה

הדולפינריום נפתח ב-1981 וכונה בעיתונות "דיסנילנד כחול-לבן". בשעות הלילה האירו זרקוריו את שמי העיר ובשעות היום עמדו אלפי מבקרים בתור כדי לחזות מקרוב בפלא הבידורי. איש מהם לא היסס לשלם את המחיר המופקע של 400 שקלים לכרטיס. זולוטוב מעריך שההכנסות מהחודש הראשון הצליחו לכסות את כל עלות הבנייה.

שקיעתו של הדולפינריום החלה זמן קצר אחרי פתיחתו. המשקיעים מדרום אפריקה השתמשו בפרויקט כתחנת מעבר בדרך להשקעות באירופה, ובתוך שנה סגרו את הברז לחלוטין. העיתונות התחילה לפרסם כתבות על מצבו הכלכלי הקשה של הפרויקט, המופעים פסקו בהדרגה והדולפינים הועברו ללונה-פארק ולאקווריומים בחו"ל, ומתו כעבור שבועות ספורים. ב-1985 נסגר הדולפינריום ותל אביב מצאה את עצמה עם פיל לבן (או ליתר דיוק אפור) באחד מהמקומות היפים בעיר.

בכתבה שפורסמה בספטמבר 1985 ב"מעריב", תחת הכותרת העגומה "סוף עונת הבילויים", נסקרה עלייתו ונפילתו של המקום, לצד תוכניות שאפתניות לפתיחתו מחדש. שמו של המתחם שונה ל"חופשיאדה" והאמרגן מיקי פלד גויס כדי למלא מחדש את התור לקופות. הפתרון: מחזמר של יורם טהרלב בשם "ספינת החלומות" בכיכובים של יזהר כהן וריקי גל. "רוב עם ישראל, נכון להיום, כבר הזין עיניו באטרקציה ומי שלא רצה לראות גם לא יבוא", הסביר פלד את כישלונו של הדולפינריום. "המקום הלך ודעך, הקשיים הכספיים דלפו לתקשורת. ההימור נכשל. המנהלים לא התחשבו בשיקולים מסחריים והיו נטועים חזק בשיגעון הדולפינים. יש מקום לדולפינים בישראל - אבל רק לחודשיים".

סער יעקב/לע"מ

במקביל למיתוג המחודש אך הכושל, ניסה עפרון לגבש פתרון יחד עם ראש עיריית תל אביב שלמה להט. השניים סיכמו בראשי פרקים להעביר את הטיילת בתוך הדולפינריום ולייבש עוד פיסת ים לטובת קאנטרי קלאב. "3,000 מ"ר של בידור נטו", הבטיח אז עפרון, אולם מהתוכניות המגלומניות דבר לא התגשם, ואולי טוב שכך.

מאז אמצע שנות ה-80 החיים במקום דישדשו בקושי; נפתחו בו אולם השמחות "דולפיטון" וקולנוע "דולפיטק", מועדוני לילה וחנויות צלילה, ובחללים הפנימיים הוצגו תערוכות שונות. פיגוע התאבדות קטלני ב-1 ביוני 2001, בכניסה למועדון ריקודים במתחם, גבה את חייהם של 21 נערים ונערות. זה היה גזר דין סופי למקום; ההזנחה והעזובה פשטו במתחם כולו, וכיום אין כמעט שריד לאדריכלות של זולוטוב, לפסי הקורדרוי של הבטון או לבריכת המופעים.

במסגרת התוכנית החדשה יפונה הדולפינריום לטובת הקמה של חוליה נוספת בטיילת של תל אביב. בתמורה יקבל בוכמן, הבעלים של הדולפינריום, קרקע חלופית ממזרח בין הרחובות הכובשים והרברט סמואל. הוא יורשה להקים מתחם בהיקף של 48 אלף מ"ר למלונאות ומגורים שיתפרשו על פני שני מגדלים בגובה של כ-100 מטרים עם קומת מסד מסחרית. דמי ההשבחה העצומים יוזרמו לעיריית תל אביב לטובת פיתוח פרויקטים בסביבה.

לאורך אישור התוכנית נמתחה ביקורת קשה מפנים ומחוץ על היקף השטחים המאושרים ועל השימוש המיועד להם. במקביל התקיימו במסדרונות העירייה דיונים בשאלות אם ניתן ליצור שימוש מחודש בדולפינריום ואם התמורה שמוענקת ליזם אכן מצדיקה את עצמה. כך או כך, בשורה התחתונה נראה שעיריית תל אביב בחרה בדרך הקלה.

זולוטוב מאמין שאפשר ורצוי להחזיר את הדולפינריום לתפקודו המקורי. "אולי עם ניואנסים בנוגע למסעדות או לבתי הקפה - אבל אני חושב שהוא יכול לתרום מאוד לחיים בעיר ולחוויה של המבקרים בטיילת".

חזי ברקוביץ', מהנדס עיריית תל אביב, סבור שהתועלת מהריסת הדולפינריום מצדיקה את עסקת חילופי הקרקע. לדבריו, התוכנית החדשה עברה עיבודים רבים, וטובה באופן משמעותי מההצעות הראשוניות. "הורדנו את הגובה של המגדלים ל-100 מטרים, הצרנו אותם ויצרנו מתחת בינוי מרקמי עם חלל ציבורי איכותי. למדנו מטעויות של עצמנו, כמו במלון דייוויד אינטרקונטיננטל, שם כל המלון מוגבה והולך הרגל נתקל בפתחי יציאה של תשתיות". עם זאת, ברקוביץ' אומר כי ייתכן שהעירייה היתה בוחנת היום פתרון אחר. "עם כל ההשקעה במרחב הציבורי, "תל אביב היתה יכולה לבלוע 6,000 מ"ר בנוי על החוף". הוא מוסיף כי לטווח הזמן הרחוק, העירייה מעדיפה שרצועת החוף תישאר נקייה מבינוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו