בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סופה של דוגמה מופלאה לאדריכלות מודרנית

שיפוץ בנייני המוסד החינוכי, שתיכנן יוסף נויפלד בקיבוץ משמר העמק, מתעכב בשל מחלוקת על תפקידם העתידי ודרך שימורם. בינתיים נעלמת מורשת המקום

19תגובות

לרפי רמון, חבר קבוצת "אשל" במוסד החינוכי בקיבוץ משמר העמק, יש זיכרונות עזים מימיו כתלמיד. הוא הגיע למוסד כתלמיד כיתה ד' ושהה במקום עד סוף י"ב. בשמונה השנים שבילה שם התעצבה, לדבריו, תפישת עולמו הערכית. "אין לי ספק שלחינוך שקיבלתי במוסד יש חלק נכבד מאוד בכל הצעדים שעשיתי בחיי עד היום", הוא אומר. "שיטת הלימוד שם היתה ייחודית והמחנכים נבחרו אחד-אחד. אלה אנשים שאני וחבריי לא שוכחים עד היום".

המוסד במשמר העמק הוא ניסוי חינוכי וחברתי מרתק ששזור באידיאולוגיה הסוציאליסטית של השומר הצעיר. הוא הוקם באמצע שנות ה-30 ושכן במבנה מודרניסטי מרהיב שתיכנן האדריכל יוסף נויפלד על גבעה מעל הקיבוץ. דורות של תלמידים עברו במקום. כמה מהם - כמו השחקן שלמה בר-שביט (בן כיתתו של רמון), חבר הכנסת אמרי רון והמלחין דובי זלצר - תפסו לאחר מכן עמדות מפתח באליטה התרבותית והפוליטית של ישראל.

בנייני המוסד אמנם מוכרזים לשימור, אבל מחלוקת חריפה על תפקידם העתידי ודרך שימורם מעכבת את השיפוץ נדרש. בינתיים מצבם הולך ומידרדר מדי יום ועמם מתפוררת גם המורשת המפוארת של המקום.

אביעד בר נס

המוסד נועד לספק חינוך איכותי ויוקרתי לקיבוצי עמק יזרעאל. הרעיון שעמד מאחורי הקמתו היה הכשרה של "חברת ילדים" עצמאית, שתהיה אחראית לכל צרכיה מלבד ביטחון וחינוך. המוסד פעל כפנימייה רב גילית והילדים זכו לראות את הוריהם רק בחופשים או בביקורים ספורים במשך השנה. שעות הבוקר הוקדשו ללימודים, הצהריים - לעבודה במשק, והערב - לפעילויות תרבותיות.

הרוח, הטופוגרפיה והפילוסופיה

בתחילת דרכו פעל המוסד החינוכי בכמה צריפים רעועים, אולם בתוך זמן קצר החליטה הנהלת הקיבוץ הארצי להקים לו בניין מכובד וגייסה לשם כך את האדריכל יוסף נויפלד (1899-1980). נויפלד - שתיכנן שורה של בניינים ידועים בארץ, כמו בית החולים אסותא בתל אביב ובית החולים הדסה עין כרם - עבד לפני כן במשרדם של שני אדריכלים מודרניסטים דגולים: אריך מנדלסון בברלין וברונו טאוט במוסקווה. לצד היכרותו עם הרעיונות האוונגרדיים של ראשית האדריכלות המודרנית, היה מחובר באופן רעיוני ואישי להנהגת השומר הצעיר.

נויפלד קיבל את הבקשה הראשונה לתכנן את המוסד כאשר שהה במשרדו של טאוט במוסקווה. יותר מאוחר, כשעלה לארץ, התיישב במשמר העמק ולמד את כל מה שחשב שאדריכל צריך לדעת לפני התכנון: כיווני הרוח והשמש, הטופוגרפיה, המטען האידיאולוגי של הקיבוצים והפילוסופיה החינוכית שהוא מבקש להנהיג.

ההצעה הראשונה גובשה ב-1931, אולם ההקמה התעכבה שש שנים עד שגויסו המשאבים. הבנייה תוכננה להתבצע על ידי חברי הקיבוצים, כדי לצמצם את התקציב הכולל. גברים ונשים השתתפו באופן שוויוני בבנייה ותרמו כל אחד יום וחצי של עבודה. מיקומו של המוסד נקבע על גבעה קטנה שמשקיפה על משמר העמק, בדומה להעמדה של מקדשים יווניים על גבי אקרופוליס (ביוונית: עיר עליונה).

קלוגר זולטן, לע"מ

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

תוכנית המתאר כללה כמה מבנים שתחמו יחד חצר משותפת ותיפקדו כקהילה עצמאית חיצונית לקיבוץ. להעמדה הזאת היתה כמובן משמעות סמלית של מקדש חינוכי ואמירה מובהקת על חשיבותו של החינוך בתנועה הקיבוצית. שני המבנים הראשונים הושלמו לאחר מאמצים רבים ב-1937 ואוכלסו מיד. הם מאופיינים במאסות מלבניות נקיות מקישוטים, טיח לבן, חלונות סרט צרים שמסננים את אור השמש והתייחסות מעמיקה לאקלים המקומי באמצעות הפניה של המבנים לכיוונים נוחים. התכנון של נויפלד מדגיש את הערכים השימושיים של הבניין וגוזר מהם את צורתו. זהו מיצוי כלכלי ואסתטי שמופיע לאחר מכן גם במבנים אחרים שלו בארץ.

הביצוע של הבניינים היה שונה במקצת מהתוכנית המקורית של נויפלד. הוא, למשל, רצה לשבץ חלונות ומסגרות עץ מתוצרת אירופית, אבל נאלץ להסתפק בדלתות וחלונות שיוצרו בארץ או התקבלו דרך תרומה. משום כך החלונות של הבניינים שונים במקצת. בנוסף, תיכנן להניח רצפת לינולאום אפורה, אולם לבסוף רוצף המבנה ברצפת טראצו.

ב-1938 תיכנן נויפלד את חדר האוכל של המוסד וערך התאמות נוספות בתוכנית המתאר. הוא בחר, למשל, לפצל את המבנה המערבי לכמה ביתנים קטנים יותר, כדי להעניק מרחב פעילות מגוון לקבוצות הגיל השונות.

בעת בנייתו היה המוסד החינוכי אחד מהמבנים הגדולים ביותר בעמק יזרעאל והסביבה. החניכים אף כינו אותו "הבית הגדול". "בשבילנו כילדים הבניין הזה היה ענק, אבל הוא הצליח להכיל את כל מה שהיינו צריכים", נזכר רמון. "למשל, חדרי המגורים היו צמודים לכיתה, לא הרגשת שאתה הולך לבית הספר אלא שאתה נמצא בו".

בחסות האווירה האבסולוטית הזאת התעצבה חברת ילדים עצמאית, שהפעילה בעצמה את תוכנית התרבות, העבודה ופעילויות הספורט. "בתוך חדר האוכל היו האסיפות של המוסד, העמידו דברים ברומו של עולם ומי שקיבל את ההחלטות היו התלמידים. היום קוראים לזה בתי ספר דמוקרטיים ומנסים לחקות את המודל הזה בכל מיני מקומות", מוסיף רמון.

תוספות לא תואמות

באפריל 1948, ראשית מלחמת העצמאות, הותקף משמר העמק על ידי כוחות ערביים בפיקודו של הגנרל פאוזי קאוקג'י. התותחים של קאוקג'י הופנו בין היתר אל בניין המוסד הלבן שהזדקר בבדידות על גבעה מעל לקיבוץ. הבניין ספג פגזים רבים ונפגע קשות. אחרי ההתקפה הנזקים שוקמו ולבניין הוצמד מקלט מבטון. ברוח זאת נבנו מאז תוספות שאינו תואמות את רוחו או סגנונו של נויפלד.

אחרי קום המדינה החלו לקום מוסד חינוכיים דומים בקיבוצים ברחבי הארץ וייחודו של המוסד במשמר העמק - שהיה הראשון מסוגו בקיבוץ הארצי - הועם. הבניין שימש למגורים ולימודים עד שנות ה-80 ואז ננטש בגלל מצבו. כיום נמשכת הפעילות החינוכית במקום תחת מוסד "שומריה", אולם הילדים ישנים ולומדים בבניינים שנבנו בשנים מאוחרות יותר. הבניין עצמו נטוש למעט אגף משרדים אחד וכמה כיתות.

לפני כשלוש שנים פנתה המועצה לשימור אתרים לקיבוץ, בהצעה לגייס כספים לשיפוץ הבניין ולפתוח בו תצוגת קבע לטובת הציבור, בדומה למדיניותה באתרי מורשת אחרים. המועצה אף גייסה את מעצב התערוכות אורי אברמסון (שתיכנן תערוכות במוזיאון הילדים בחולון ובמוזיאון יצחק רבין בתל אביב), כדי להעלות הצעה לשימוש מחודש בחללי המוסד.

אביעד בר נס

רן חדוותי, מנהל מחוז שרון במועצה לשימור אתרים, מספר כי חברי משמר העמק חוששים שהמוזיאון העתידי ימשוך לשם כמויות גדולות של מבקרים ש"יסתובבו להם בין הבתים", כהגדרתו. "הדילמה הזאת מוכרת לנו ממקומות אחרים", הוא מוסיף, "אני זוכר שגם אצלנו בקיבוץ עין שמר היתה התלבטות אם לשפץ את החצר הישנה ולפתוח אותה למבקרים. בסופו של דבר אנחנו מארחים אותם בשמחה".

עידית אופיר, חברת משמר העמק, עוסקת בשנים האחרונות בסוגיית שימורו של המוסד החינוכי במסגרת ועדה מיוחדת שהקים הקיבוץ. היא מודה כי הבניין והארכיון ההיסטורי העשיר ששוכן בתוכו הם "במצב של התפוררות". השאלה היא איך הקיבוץ נתן למוסד כה חשוב להגיע לכזה מצב?

"שיפוץ של המוסד דורש מיליונים ומשמר העמק בחר להשקיע בפרויקטים אחרים. אנחנו מנסים, למשל, לשפר את תנאי המגורים של החברים במשך שנים ארוכות. כשאנחנו מבקשים להשקיע כל כך הרבה כסף בבניין, אחד החברים שואלים מדוע. זו תעודת עניות לנו, אבל העובדות אומרות שלא עשינו מספיק".

מנגד אופיר מדגישה את המחויבות של משמר העמק לשימור המוסד החינוכי, "זה ערש החינוך המשותף. התרחשו בו דברים שלא היו בשום מקום אחר בעולם". היא מספרת כי מאז שהמוסד עבר לידיו הבלעדיות של הקיבוץ (לפני כן היה בבעלות של כמה קיבוצים), הוא נהנה מפריחה ועלייה במספר התלמידים. "הוויכוח הוא מה לעשות עם הבניין אחרי שישופץ", היא מסבירה. "הקיבוץ היה רוצה להשתמש בו לצרכיו, אבל המועצה רוצה לראות שם מוזיאון בתמורה לכספים שתגייס. הקיבוץ לא מעוניין שיהיו פה טיולים מאורגנים. כבר היום מגיעים לכאן אוטובוסים עם מדריכי תיירים ויש על זה ויכוח גדול. זה בית של אנשים. הם לא רוצים שיהיה בו אתר תיירות".

אופיר מעלה נקודה נוספת שנוגעת לעלות התחזוקה של הבניין העתידי. היא מסבירה כי המועצה לשימור אתרים יכולה לסייע במימון השיפוץ, אך לא בהפעלתו. "ברגע שלא יהיה מישהו שיתפעל אותו, העסק עלול למות". בינתיים החליטו חברי משמר העמק כי אגף הבינוי של של הקיבוץ יכין הצעה נגדית לשימור הבניין ללא עזרת גורמים זרים. אף על פי שמדובר ברכוש של הקיבוץ צריך לשאול, האם חשיבותו של המוסד החינוכי, כערש החינוך המשותף וכדוגמה מופלאה לאדריכלות מודרנית, אינה מצדיקה את הפיכתו לאתר לאומי.

כך או כך, מצבו של הבניין ממשיך להידרדר מדי שנה. אפשר רק לקוות שבסוף יצליחו חברי משמר העמק והמועצה לשימור אתרים להתגבר על המחלוקת ולהבטיח את עתידו של המוסד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו