נועם דביר

מועדון "סיטי הול" נחשב במשך 15 שנות קיומו לאחד ממועדוני הלילה המובילים בחיפה ובצפון. הבעלים שלומי מנגר הקים אותו לאחר שהפעיל כמה מועדונים קטנים יותר אבל לא פחות מיתולוגיים כמו "העיר השנייה", "הדווקא" ו"Highway". כולם היו ממוקמים בעיר התחתית באווירה אלטרנטיבית שציפצפה על הבורגנות במעלה הכרמל.

אבל בשונה מהמועדונים שקדמו לו, "סיטי הול" הצליח להיהפך למוסד שמשך לא רק את הקהל החיפאי אלא בליינים מכל הארץ. מיטב הזמרים הישראלים וגם כמה זמרים בולטים מחו"ל הופיעו בו לפני שנסגר בשנת 2010 בעקבות מחלוקות חוזרות ונשנות עם השכנים ושורה של אירועי אלימות שהתרחשו לפתחו.

עוד לפני שהיה מעוז לילה חיפאי, "סיטי הול" שימש כקולנוע "חן" ­ שהיה חוליה מרכזית בשדרת בתי הקולנוע שפעלה בשכונת הדר הכרמל ­ ועוד לפני כן שימש כאולם ספורט של אגודת מכבי. המתחם כולו הוקם ב‑1957 וכולל שני בניינים ­ האחד משמש לאולם והשני למשרדים ­ שמחוברים בגשר מתכת עילי וביניהם מגרש כדורסל.

הבניין שבו היו בית מכבי, קולנוע "חן" וסיטי הול" בחיפה. אינו נכלל בסקר השימור של העירייהצילום: חגי פריד

מתחת לשכבות של לכלוך והזנחה מסתתרים בניינים אלגנטיים שמהווים חלק בלתי נפרד מהסיפור של האדריכלות המודרנית בחיפה. עם זאת כיום המתחם עומד נטוש לחלוטין. החלונות נאטמו בבלוקים והחצר ­ בגדרות מתכת מכוערות. כל זאת בלי לדבר על מה עשו שנים של חיי לילה שוקקים לחללי הפנים. על החזיתות תלויים עדיין שלטים ישנים שמרמזים על חשיבותה של שכונת הדר בכלכלה החיפאית בשנים עברו. שלט של סוכנות נסיעות מקומית מזמין "לירושלים, לאילת, לאופירה, לבאר שבע ולסדום ­ טיסה מהנה עם ארקיע". מעל הגג מתנוססים גם שרידים של השלט "בית מכבי" ולצדו כן להנפת דגל.

המגרש של מכבי, שממוקם ברחוב שבתאי לוי, היה במקור בבעלות משפחת אביאד הערבית. בשנות ה‑50 הגישה האגודה בקשה לבנות במקום שני בניינים ומגרש ספורט שנועדו להחליף את ביתה הקודם שניצב למרגלות בית הספר הריאלי ונהרס לטובת הרחבת בית המשרדים של קק"ל וקרן היסוד.

על מלאכת התכנון הופקד האדריכל שמואל רוזוב (1900‑1975), שהיה פעיל ציוני בולט במולדתו רוסיה ואדריכל רב זכויות בחיפה. הוא הועסק במשך כעשור במחלקת התכנון של חברת החשמל הארצישראלית ורקם קשרים קרובים עם מייסדה ומנהלה פנחס רוטנברג. לאחר מכן הוא הקים משרד עצמאי ותיכנן בין השאר את מלון דן כרמל ואת התחנה המרכזית בבת גלים (בשיתוף ארי רוזוב, אריה שרון, בנימין אידלסון ואריה פריברגר). בתל אביב יש לו בניין ידוע אחד ­ בית האיכרים ברחוב קפלן שעובר בימים אלה שימור ושיפוץ מקיף.

עבודתו האדריכלית של רוזוב היתה נטועה בסגנון הבינלאומי אבל במשך השנים הוא התפתח והחליף את הארטיקולציה העדינה של הסגנון הבינלאומי לטובת מאסות פלסטיות בוטות ונועזות יותר שמזוהות עם המודרניזם הישראלי. את מתחם מכבי אפשר לראות כתחנת מעבר בין שתי התקופות האלה. מצד אחד, אלה שני מבנים מרובעים חסרי עידון מיוחד. "מצד שני", מציינת אדריכלית השימור החיפאית נעה שק, "רוזוב שילב בבניין הפשטה של מוטיבים קלאסים כמו סדרה של עמודים בחזית וכרכוב הסובב את הגג".

בניין מכביצילום: חגי פריד

הבניין הקדמי שבו ממוקם האולם ניצב בין הרחוב לבין מגרש האימונים. הוא מפנה כלפי שני הצדדים חלונות מלבניים גדולים שאיפשרו למתאמנים לשמור על קשר עין עם הסביבה. בקומת הקרקע ממוקמת אכסדרה שמתווכת בין הרחוב לבין חללי הפנים ושימשה להתאספויות לפני או אחרי האימון. בתחילת שנות ה‑60 החליטה האגודה לצמצם את הפעילות באולם והשכירה אותו ליזמים אביעזר ברלצקי ודוד וינברג. ברלצקי, שהיה גם הבעלים של קולנוע "פאר", התקין באולם שיפוע ל‑460 מושבים, חדר למקרין ומסך גדול.

העיתונאי וחוקר הקולנוע דוד שליט מספר כי בית הקולנוע והספורטאים המשיכו לפעול זה לצד זה במשך שנים. "אחרי שהיית יוצא מהצגת ערב היית עובר מעל המגרש ורואה את שחקני מכבי חיפה מתאמנים", הוא מספר. בהמשך וינברג וברלצקי חילקו את שעות הפעילות של הקולנוע והשכירו את הצגות הערב לבעל בתי הקולנוע החיפאי קלמן גרידינגר. גרידינגר השתמש בקולנוע "חן" כחלק מרשת מאולתרת של קולנועים שפעלו זה לצד זה בשכונת הדר. את הסרטים החדשים הוא הציג בקולנוע "ארמון" המפואר ולאחר כמה שבועות העביר אותם ל"חן", שבו היו פחות משליש המקומות.

משנות ה‑30 ועד שלהי שנות ה‑80 חיפה היתה אימפריה קולנועית בינלאומית ואף החזיקה בשיא עולמי של המספר הגבוה ביותר בבתי קולנוע לנפש. לפי נתוני ארגון אונסק"ו, שהובאו בכתבה נרחבת בעיתון "דבר" ב‑1954, ביקר בממוצע כל חיפאי בבית קולנוע כ‑30 פעמים בשנה. ברחבי העיר פעלו אז כמעט 30 בתי קולנוע מסוגים וגדלים שונים, חלקם בבעלות יהודית וחלקם בבעלות ערבית. משום כך אולם ספורט שמוסב לקולנוע לא היה תופעה משונה בנוף המקומי.

צילום: חגי פריד

בית מכבי וקולנוע "חן" היו נקודת ציון חשובה בהדר הכרמל, אבל מצבם החל להדרדר במקביל לנטישת התושבים המבוססים והעסקים. בשלב מסוים "חן" נהפך מאולם קולנוע לגיטימי לאולם של סרטי פעולה. לאחר זמן לא רב הוא התחיל להקרין גם סרטים ארוטיים מסביב לשעון.

מועדון "סיטי הול" היה אמנם ניסיון מוצלח למצוא שימוש מחודש לאולם אבל תושבי השכונה ניהלו מאבק בשלומי מנגר וגם הוא נאלץ לבסוף לעזוב את המקום. כמו בניינים מודרניסטיים רבים בחיפה מתחם מכבי מעולם לא נחקר בצורה רצינית ואפילו אינו נכלל בסקר השימור (שקודם להכנת רשימת שימור) של עיריית חיפה. לכאורה זהו בניין חסר ייחוד, אבל כאשר מפשיטים ממנו את התוספות ומתעלמים מהסדקים, השברים וההזנחה, מדובר בבניין בעל איכות אדריכלית וחשיבות עירונית.

לאחרונה נרכש המתחם כולו על ידי העמותה לתרבות ערבית מנצרת שמתכננת להקים בה את משכנה החדש. אלה חדשות טובות לבית מכבי, אבל השאלה היא מה יכלול השיפוץ של המתחם ומה יישאר מהאדריכלות המקורית שלו. השאלה הזאת רלוונטית לא רק לבית מכבי/קולנוע "חן" אלא לעוד שורה של בתי קולנוע אחרים בחיפה שתיכננו מיטב האדריכלים ומצטיינים באדריכלות משובחת.

יש לקוות שהגלגול החדש של בית מכבי יצליח לשקף את הפעילות התרבותית הענפה שהתקיימה בו במשך השנים תוך שיפוץ ושימור מקיף של המתחם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ