שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

על גדות הסחנה ישבנו גם בנינו

אף ששמו של זאב רכטר נקשר למבנים האיקונים שתכנן, המבנים בקיבוץ ניר דוד מציגים פן נוסף ביצירתו שמעיד על יכולת הגיוון שלו ורגישותו. כיום, אחד מהבתים שתכנן עומד על סף קריסה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

קיבוץ ניר דוד בבקעת בית שאן מציע למבקריו פיסת פסטורליה שלא היתה מביישת עיירת קיט שוויצרית. קבוצת ילדים צוהלים בליווי גננת וכלבלב חוצה את הגשר מעל נהר ההאסי (מלשון אסותא, בריאות בארמית, או לחילופין עאסי, מעיין בערבית) ­ התפלגות של נהר הסחנה. מקורותיו בהר גלבוע, הניצב ברקע המדשאות המוריקות ובתי הקיבוץ המעודנים ולהם גגות רעפים אדומים. נהר הטורקיז, שפעם זרם עד הירדן, שומר על טמפרטורה קבועה של 28 מעלות, ובחורף מימיו המהבילים מציפים את גדותיו באדים עתירי מינרלים.

לא פלא, אם כן, שהשתרשה האמונה כי חבריו מאריכים חיים ושומרים על רוח צעירה. בכתבות שפורסמו בשנים האחרונות נכתב כי הם חיים עד גיל מאה ואף יותר. "עשו לנו נאחס" צוחק מאיר גלמן, חבר הקיבוץ זה 52 שנים, "מאז, אנשים התחילו למות". גם הקיבוץ עצמו, בקרוב בן 76, שומר על תחזוקה גבוהה: בזכות ענף התיירות המשגשג, מתקניו חדשים וחדר האוכל שלו שופץ אך לפני מספר שנים. חדר האוכל, וכן שני בתי ילדים, כולם נבנו בראשית שנות ה‑40 על ידי האדריכל זאב רכטר ­ מחלוצי האדריכלות הישראלית.

רכטר (1899‑1960) תיכנן מספר רב של מבנים ידועים ברחבי הארץ, שזכו להיכנס לקאנון התרבותי ­ ביניהם בתי האומה בירושלים, בית משפט השלום בתל אביב (יחד עם בנו יעקב, ממשיך השושלת) והיכל התרבות בתל אביב שתיכנן עם דב כרמי. רכטר חבר בזמנו לאריה שרון ולדב כרמי, יחדיו כונו "שלושת החיות", ואלו השפיעו בצורה ניכרת על תיכנונה של הארץ כולה ברוח המודרניסטית, וכמו כן ייסדו את "חוג הארכיטקטים" יחד עם אדריכלים בולטים נוספים מהתקופה.

"הבית הירוק". בית הילדים של הקיבוץ מאז ועד היוםצילום: יעל אנגלהרט

אף ששמו של רכטר נקשר למבנים האיקונים שתיכנן, כמו גם בהיותו הראשון שבנה בתי מגורים על עמודים בתל אביב, המבנים בניר דוד מציגים פן נוסף ביצירתו שמעיד על יכולת הגיוון והרגישות שלו כמתכנן. בניר דוד מרוככים הקווים המודרניסטים ומקבלים איכות כפרית, כמעט אירופית, אותה חברי הקיבוץ מוקירים עד היום. ב‑1965, כאשר הוסף לחדר האוכל אגף נוסף, נכתב בפרוטוקול הקיבוץ "הקו המנחה היה כזכור, לשמור על השלמות האדריכלית של ביתנו, זה שנבנה לפני 25 שנה, על ידי אחד האדריכלים הטובים  דאז מר רכטר זכרו לברכה. חדר האוכל שלנו נחשב בשעתו לאחד מהאולמות היפים בקיבוצים וכל תוספת היתה עשויה לפגוע בצורתו ובסגנונו הכפרי המיוחד".

בניגוד למבני הבטון המאסיביים שנבנו במרבית הקיבוצים לצורך זה, חדר האוכל שתיכנן רכטר ב‑1939 משתלב היטב בין בתי הקיבוץ, ומתאים את עצמו לאקלים החם שאופף אותו. שורת עמודים מוצלת בצדו הדרומי פונה אל המדשאה הראשית, ומייצרת חזית פרקטית ומכובדת. המבנה היה במקור מלבני ואילו האגף שהוסף לו בשנות ה‑60 הרחיבו לצורת "ר". גם חדר הילדים הראשון, שתוכנן באותה שנה, המשיך לתפקד כגן ילדים במשך כל שנות קיומו. קירות הגן, שכונה "הבית הירוק" וגם היום צבועים בירוק זרחני, נוצקו מבטון, דבר שמסביר את מצבו הטוב.

"בהתחלה קמו בקיבוץ אוהלים, ואז צריפים, ולאחר מכן מבנים מבלוקים. בתקופת מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור, לא ידעו מה יהיה. אז לפחות הבטיחו את שלומם של הילדים" מספר גלמן. בחזיתו הדרומית חלון סרט אופקי ­ סממן היכר של הסגנון הבינלאומי. החלונות כוסו בכילות, ואילו על אדניהם הרחבים השכיבו המטפלות את התינוקות בלילות הקיץ החמים.

עם זאת גורלו של הבית השלישי בתכנון רכטר, המכונה על ידי חברי הקיבוץ בפשטות "בית רכטר", לא שפר עליו. בין שאלו החומרים הפשוטים מהם הוא נבנה, בלוקי אבנים חלולות, או שמא חוסר הביקוש, כיום המבנה מצוי בשימוש חלקי בלבד ומצבו הפיסי בכי רע. קורות העץ האכולות שעונות על קירות סדוקים, מצב הגובל בסכנה של ממש.

צורת התוכנית של המבנה, כאות H, נוצרת על ידי שני אגפים ושני פטיואים, אחד מוביל לכניסה הראשית ואילו השני שימש בעבר כחצר פנימית של המבנה. הגן הכיל שלושה חדרי שינה, שני חדרי משחקים, חדר אוכל קטן בצפון וחדרי שירות ואמבטיה. החצר הפנימית שאליה פנו מרפסות נבנתה "כדוגמאת הבנייה הערבית הטיפוסית במזרח הקרוב" לפי מסמכי הקיבוץ. על קירותיו החיצוניים, תחת קירוי רעפים משולש הנסמך על עמודים דקיקים, ניתן עדיין להבחין בווים התלויים מעל החלונות. אלו שימשו לקביעת טפטפות שהזרימו מים צוננים על מסגרת רשת בצד החלון, שעליה נתלה עשב ים. מעט הרוח שנשבה חלפה דרך המסך הלח ועזרה בהורדת הטמפרטורה.

"בית רכטר" כיום. קורות העץ האכולות שעונות על קירות סדוקיםצילום: יעל אנגלהרט

על אף כל המאמצים נוצרו בעיות סביב אוורור המבנה, ובשנת 1946, ארבע שנים בלבד אחרי הקמתו כבר נערכו בו שינויים. חדרי הילדים, שהיו בצד הדרומי, הועברו לצד המערבי של הבניין, ודפנות החצר נאטמו. בטון נוזף נכתב בפרוטוקול "יצטערו אולי אוהדי האומנות האקזוטית על סילוק החצר הרומאית-לבנטינית. במקומה השתדלנו והצלחנו להכניס אחרת בסגנון פשוט עד ישראלי המתאימה לתנאי האקלים שלנו".

המקום שימש לצרכיו המקוריים במשך עשרות שנים. אך הירידה בכמות החברים, ובהתאמה, במספר הילדים, הובילה לסגירתו. מאז פעלו במקום סנלדריה וחנות בגדים, ואילו כיום מנוצל רק חלק קטן ממנו לטובת חנות יד שנייה, הפעילה במשך שעות מעטות בשבוע בלבד. המועצה לשימור אתרים קבעה בפתחו שלט המכיר בו כבניין המיועד לשימור, אולם כצפוי מתקשים חברי הקיבוץ לגייס כספים לצורך שיפוצו.

בשל הצטרפותם של תושבי חוץ נוצר כעת צורך מחודש בגן ילדים, אולם גלמן לא מאמין שייעשה שימוש במבנה הקיים ­ מצבו רעוע והוא לא עומד בתקנים של גני הילדים שנבנים כיום במימון המדינה. נוספת לכך העובדה שבניית גן ילדים נוסף, או השמשתו של הנוכחי, תיאלץ להרחיב את כביש הגישה מרצועת אספלט דקיקה לציר תנועה בדמות כביש דו-נתיבי ובצדו מדרכה, דבר שישבש את תוואי הקיבוץ.

הקיבוץ ככל הנראה צפוי לשנות את פניו בשנים הקרובות. כמו במרבית הקיבוצים, ההפרטה לצד ההרחבות מובילות לקידום תוכנית בניין עיר חדשה, שמסדירה את הרחבת הכבישים, גידור הבתים וקביעת חניה לכל בית. במקרה של ניר דוד, טרם הופקדה תוכנית  פני ועדה מחוזית, אך גלמן מעיד שתכנונה כרוך במאבקים רבים על שמירת אופי הקיבוץ, ביניהם הדיפת הצעות לסלילת מגרש חניה במקום המדשאה הראשית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ