שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קשת רוזנבלום
קשת רוזנבלום

זה כמה חודשים שבכניסה למגרש הצר בכרמל הוותיק בחיפה תלוי שלט: "כאן יקום הבית ביצחק 5". לצד הכתובת מעוטר השלט בדימויים פסטורליים של גגות רעפים הנחבאים בתוך שפעת עצים וצמחייה עשירה. את הפרויקט, בית מגורים יוקרתי בן חמש קומות, מתעתדת לבנות קבוצת משקיעים פרטיים שרכשה את הנכס בסוף 2010. ואולם, כדי לקדם את הבנייה החדשה, יש להרוס קודם מבנה מגורים קיים שנבנה ב-1937 ועד לא מזמן היה מאוכלס.

הבניין הקיים, בהתאם לתוואי המגרש הצר שעליו הוא יושב, הוא מבנה מאורך בן שתי קומות, שחזיתו הצרה (והפחות מרשימה) פונה אל הרחוב ואילו אורכו מלווה ממערב בטור עצי אורן המשמשים כקו הגבול בינו לשכנו. בשנתיים האחרונות, שבהן פשטה בו עזובה, הוא נהפך למוקד מחלוקת בין היזמים לשכנים, לאדריכלי שימור ולמועצה לשימור אתרים – שהתגייסו למאבק, בין השאר כי זו אחת מיצירותיו של האדריכל שמואל רוזוב, מהשמות הבולטים באדריכלות החיפאית.

הבית בשדרות יצחק 5 בחיפה - בשמו המקורי, בית הוכפלד צילום: יעל אנגלהרט

"רוזוב לא בדיוק מייצג את האדריכלות החיפאית", אומרת אדריכלית השימור נעה שק, ומיד מסייגת: "למעשה, איני יודעת אם יש דבר כזה אדריכלות חיפאית, כי היו הרבה מאוד זרמים ואנשים שתיכננו פה". כמו רוזוב, רבים מהאדריכלים החיפאים, על אף היותם גורם מרכזי בבניית העיר הגדולה שהיתה בתנופת פיתוח, לא נשזרו בקונצנזוס של האדריכלות הישראלית. זאת, לא כל כך בשל הריחוק הגיאוגרפי הזניח אלא יותר בגלל הריחוק החברתי מעמיתיהם התל־אביבים, ובפרט מהברנז'ה שדאגה לתעד את עצמה בכתבי עת ובמגזינים.

קשתות בקומת המסד

רוזוב (1975-1900), שתיכנן בין שנות ה-30 לתחילת שנות ה-70 יותר מ-600 בניינים, מרביתם בחיפה, עונה להגדרה הזאת. הוא היה טיפוס צנוע ולא דאג ליחסי ציבור, כפי שמספרת כיום שכנתו לשעבר אילנה אדלר, שהתגוררה בסמיכות אליו בבית ברחוב סוכות בכרמל הצרפתי. בתקופה רוויית השינויים שבה תיכנן, עבודותיו נעו על קו התפר בין הרומנטי למודרני; משימוש אוריינטליסטי בקשתות, שאיפיינו את עבודותיו המוקדמות, ועד לאדריכלות בטון מונומנטלית, שאיפיינה את הבנייה בעיר התחתית בשנות ה-60 וה-70.

נפח העבודה הגבוה ביותר שלו היה בשנות ה-30 וה-40 וכלל בעיקר בניית וילות וכן כמה בתי מגורים משותפים על הכרמל. בתקופה זו "הוא לא חולל שינוי", אומרת שק, שבעצמה גרה מאוחר יותר בבית שתיכנן רוזוב ברחוב סוכות, שכיום צבוע בוורוד צעקני. לדבריה, "הוא יצר אדריכלות איכותית, טובה, שמתחשבת בטופוגרפיה ובסביבה ושנעים לחיות בה. לפעמים גם זה מספיק". מאז מגוריה ברחוב סוכות, לפני כעשר שנים, היא התרגלה לזהות את טביעת ידו של רוזוב בעשרות בתיו המפוזרים ברחובות הסמוכים. את זו ניתן לאתר בקלות באמצעות זיהוי שלוש קשתות המופיעות בדרך כלל בקומת המסד (פתרון דקורטיבי להרמת הבניין מהקרקע במגרשים משופעים), במרפסות שבהן זיזים משוננים ובחירורים בקירות העליונים לצורכי איוורור.

רוזוב, שעלה לארץ ב-1924 מסנט פטרסבורג שברוסיה, השתכן בחיפה והחל מיד לעבוד בחברת החשמל. הוא השתתף בתכנון ובהקמה של תחנת הכוח ושל המגורים של עובדי החברה. את ביתו של מייסד החברה, פנחס רוטנברג, במרכז הכרמל השלים בתחילת שנות ה-40. כיום המקום, בית אבן גדול ושמור היטב לצד חצר רחבה, משמש כמרכז חינוך והדרכה לנוער, בהתאם לצוואתו של רוטנברג.

פנים הבית בשדרות יצחק 5 בחיפה צילום: יעל אנגלהרט

הפרויקטים הלכו ותפסו נפח: ב-1963 נפתח מלון דן כרמל בתכנונו (את הפנים עיצב היינץ חיים פנחל), וב-1974 נחנכה התחנה המרכזית בבת גלים, הפרויקט השאפתני שאותו תיכנן יחד עם בנו - האדריכל ארי רוזוב, שהצטרף אליו בינתיים - והאדריכלים אריה שרון, בנימין אידלסון ואריה פריברגר. לאחר סגירת המשרד תרמה משפחתו של רוזוב את ארכיונו לעיריית חיפה ולבית רוטנברג.

אך גם לפני שיצר בניינים שנהפכו לסמלים של תקופתם, התאפיינה עבודתו של רוזוב בפרטים שהיו ייחודיים לכל בית שתיכנן. "כשסגרתי את המשרד ישבתי על התיקים שלו ועברתי על הסקיצות", מספרת נגה רוזוב אנטונובסקי, נכדתו של האדריכל. "הוא שירטט כאלו פרטים, היום אני מסתכלת על בניינים חדשים ואומרת: לאן זה נעלם? מתלה מעילים, מנורה בכניסה לבניין, המון דברים שהיום עברו מהעולם".

היא מספרת כי סבה לא הסתפק בעשייה אדריכלית גרידא, אלא היה איש חזון שעסק בשאלות חברתיות: עוד בשנות ה-40 וה50- ניסה להקים עיתון שירכז את כל החדשות הכלכליות במזרח התיכון. בחיפה, הוא היה ממקימי התנועה ההומניסטית, שניסתה לאחד את הקהל החילוני תחת קהילה המתבססת על עקרונות תנועת ההשכלה, וכן פעל במסגרת הליגה למניעת כפייה דתית. "היו לו המון צבעים", היא מסכמת.

בעוד חלק מהמבנים של רוזוב זוכים לשימור, או ראויים לו, או לכל הפחות מעוררים דיון ציבורי (כמו בית צים, שהוקם על ידיו ב-1970 ועבר באחרונה שיפוץ שנוי במחלוקת), הבית בשדרות יצחק מעלה סוגיות מורכבות, פחות ביחס לבניין עצמו ויותר בנוגע לאופי הבנייה הישנה והחדשה בסביבה בעלת מרקם ייחודי. הבית שתיכנן נקרא במקור בית הוכפלד, על שם המשפחה שיזמה את הקמתו. רוזוב תיכנן את הדירות בבניין, שנבנה בסביבה אמידה, כך שיהיו רחבות ומוארות במיוחד, ועם זאת מודולריות: ארבע הדירות, שהתפרשו לרוחב 160 מטרים כל אחת, תוכננו כך שניתן היה לפצל כל אחת לשתי דירות.

תקנות הבנייה השתנו מאז שנות ה-30, אולם המבנה נמצא במה שמוגדר על ידי העירייה מרקם לשימור. התוכנית העתידית, מבנה בן חמש קומות המתנשאות מעל הגבהה לקומת חניה, פורסמה לציבור בנובמבר 2011, ומאז חטפה מבול של התנגדויות. לדברי האדריכלית נעמה נאמן מזרחי, רכזת מחוז חיפה במועצה לשימור אתרים, הבניין, שהוא בעל "איכויות אדריכליות יוצאות מן הכלל", מצדיק שימור. היזם, אביב מזרחי, טוען מנגד כי מספרם הרב של ההתנגדויות אופייני לכל הפרויקטים החדשים המקודמים בכרמל הוותיק: "זו סביבה שבה מתגוררת אוכלוסייה ממצב סוציו־אקונומי גבוה במיוחד, אנשים משכילים ומקושרים שמתנגדים באופן שיטתי ועקבי לכל שינוי ולכל בנייה חדשה באזור.

שמואל רוזוב. טיפוס צנוע

"הגישה של המועצה לשימור אתרים היא לא להקפיא אייקונים בזמן", ממשיכה נאמן מזרחי. לדעתה, דווקא רוזוב, שלא עשה "זיקוקין די־נור, אלא בנה בצורה איכותית ומינימליסטית", הוא דוגמה לאדריכל שהצליח להשתלב בסביבה מבלי לפגוע בה. לדבריה, על הבניין, שאינו מיועד לשימור מחמיר, ניתן להוסיף קומות גם בלי לפגוע באיכות האדריכלית. לעומתה, היזם, שבחן את האפשרות הזאת, טוען כי בנייה כזאת תגרום נזק גדול יותר לסביבה, עם תוספת פירי הממ"דים והמעליות שמתבקשים מהתקנים החדשים.

יחידת השימור של עיריית חיפה קבעה בתחילה כי המבנה אינו מיועד לשימור, אך בחודשים האחרונים היא התכנסה לבדיקה מחודשת בעקבות ההתנגדויות. גורל הבית נידון כעת בוועדות ערר שונות, לאחר שנה וחצי של סחבת ביורוקרטית של הוועדה המקומית (לאחר הגשת התוכניות) המונעת משיקולים "שאינם תכנוניים וענייניים", לדברי היזם. מעיריית חיפה נמסר כי עדיין לא התקבלה כל החלטה בעניין וכי “המבנה נמצא במתחם לשימור ועל כן הוחלט להעלות את הנושא בפני ועדת השימור העירונית, שהתבקשה לקבוע את עמדתה".

לכל הצדדים מובן כי זהו דיון החורג מעבר לגורל הבניין עצמו אלא נוגע לשימור ערכיו הייחודיים של הכרמל הוותיק, על הצמחייה העבותה, הבתים השלובים בה והשדרות המוצלות שמפרידות ביניהם. אלו ערכים מוסכמים על כל הצדדים (בתגובתה ביקשה העירייה להדגיש כי בכל המלצה והחלטה תביא הוועדה בחשבון את ערכיה ההיסטורים היחודיים של השכונה, "על כל המשתמע מכך"), אך בהעדר ערכת הנחיות ברורה, אלו נפתחים לפרשנות בכל פעם מחדש. בינתיים, אומרת נאמן מזרחי, בכל מקרה חדש "תמיד ההחלטות הן מהבטן".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ