מתפללים לגורלו של חדר האוכל

עתירתה לבג”ץ של עמותת דרכי נועם, המבקשת להקים ישיבה תיכונית בחדר האוכל שתיכנן אריה שרון לקיבוץ גבעת השלושה במיקומו ההיסטורי, מעלה את חמתם של תומכי השימור בפתח תקוה: “זה בבחינת הרצחת וגם ירשת”

קשת רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קשת רוזנבלום

“גם בניין צריך מזל”, כותבת יעל שהם, בת קיבוץ גבעת השלושה ההיסטורי, במדורה הקבוע בנושא היסטוריה המתפרסם באחד העיתונים המקומיים של פתח תקוה. למבנה חדר האוכל הישן של הקיבוץ, שנבנה לפני כמעט 75 שנה, מעולם לא היה את המזל הזה. גורלו של המבנה, שנמצא במוקד סכסוך משפטי ארוך, נראה היום מעורפל מאי פעם. בלב הסכסוך נמצאת עמותת דרכי נועם, המפעילה מוסדות חינוך דתיים בעיר, ומבקשת להקים ישיבה תיכונית במגרש חדר האוכל.

לפני שבועיים דווח כאן על עתירה שהגישה העמותה לבית המשפט העליון כנגד שר הפנים, ובה טענה כי המשרד מפלה אותה לרעה בסירובו המתמיד להקצות לה את המבנה. העמותה ביקשה לעכב את הדיונים הנוגעים להקצאת השטח לגורמים אחרים. העתירה העלתה את חמתם של הפעילים העירוניים המוחים בעשור האחרון נגד השימוש שעושה העמותה בשטח ההיסטורי של הקיבוץ. “זה בכי של יתום שרצח את אבא שלו”, אומרת שהם, “האבסורד הוא שמעבר לכך שהם קיבלו כבר את צרכיהם, זהו מרחב ציבורי כללי של פעילות קהילתית, שהעמותה לא מתאימה לה”.

לדברי יונתן טל, תושב העיר שמלווה את המאבק מתחילתו, “העמותה כבר קיבלה מהעירייה בית ספר חלופי בקרבת מקום, וכן כבר נבנה מבנה חדש לישיבה בשטח ההקצאה הראשונה”. לדבריו, העובדות הללו לא נזכרות בעתירה הנוכחית של העמותה. “כל הסיפור הוא הונאת קרקעות במטרה להשיג קרקע במרמה ולעבוד על בית המשפט, וגם על הציבור כולו”.

חדר האוכל, כיום. העמותה טוענת כי מדובר ב"מפגע"צילום: יעל אנגלהרט

גם ועדת השימור של פתח תקוה, שהתכנסה לפני שבועיים, המליצה שלא להקצות את שטח חדר האוכל לעמותה. “זה בבחינת הרצחת וגם ירשת”, אומר שלום קוטלר, יו”ר ועדת השימור של העירייה. “אני עומד מאחורי כל ההמלצות של ועדת השימור ומתכוון להילחם כנגד הניכוס של אתרים כאלו על ידי כל מיני עמותות ואירגונים. אם יהיה צורך אעיד גם בבג”צ”.

עד פיצולו בשנות ה-50 שכן קיבוץ גבעת השלושה בשטח שכיום נמצא בלב פתח תקוה. ב-1953 התפלג הקיבוץ לשניים, גבעת השלושה ועינת, והם פינו את מקומם והוקמו מחדש על קרקעות חקלאיות. מאז נהפכו המושבות והפרדסים לשיכונים ולבתי דירות, ובשנים האחרונות צמחו בעיר אינספור מגדלי מגורים הנבנים בצפיפות חסרת תקדים בשכונות החדשות. מהישוב החקלאי, שנוסד בבוקר לח בשנת תרל"ח, לפני 135 שנה, נותר רק הסמל - עץ תפוז ולצדו מחרשה.

חדר האוכל עצמו איכלס במשך תקופה ארוכה בית אבות, אבל עם השנים המבנה התרוקן, ובתחילת שנות ה-2000 הופקעה הקרקע על ידי העירייה. אז גם החל הרומן בין המבנה לבין עמותת דרכי נועם. ב-2003 הוקצה לה שטח בחלקו המזרחי של הקיבוץ ההיסטורי. מאוחר יותר, לאור טענתה כי מתקניה פועלים בתנאים מחפירים, הקצתה לה העירייה גם את מבנה חדר האוכל. משרד הפנים הוא זה שהציב התנגדות להקצאה.

המבנה, שהוקם בין 1936 ל-1939, תוכנן על ידי האדריכל בוגר הבאוהאוס אריה שרון. “הבקשה המיוחדת של חברי גבעת השלושה כשניגשו למכרז היתה ליצור אולם פתוח ללא עמודים בפנים”, מסבירה שהם. “כתוצאה מכך יצר האדריכל מבנה בעל מפתח גדול, שאיפשר יצירת אולם משותף רחב – בהתאם לעיקרון של השיוויון הקיבוצי. המשמעות היא שכולם ישבו באותו חלל, כל אחד ראה והתייחס באופן שווה לכל אחד אחר”.

חדר האוכל בצילום מ-1939. מתוכנן על פי עקרונות השוויוןצילום: רודי ויסנשטיין

חדר האוכל נבנה על פי עקרונות הסגנון הבינלאומי שאותם רכש שרון בלימודיו - שילוב של פרקטיקה ושיווי משקל הרמוני, המתקבל על ידי שימוש בגיאומטריה נקייה. על הגבעה, שהיתה בשנים ההן צחיחה למדי, הציב האדריכל נפחים עשירים שהרכיבו את חדר האוכל ואת חללי המשנה שלו – המחסנים, המטבח והשירותים. ההלוואה להקמת המבנה ניתנה לקיבוץ מההסתדרות לטובת קליטת עולים חדשים מגרמניה, ובבנייתו הפיסית השתתפו חברי הקיבוץ עצמם, שהניחו את הלבנים ויצקו את הבטון לפי תוכניות האדריכל.

בתמונה מחנוכת הבניין מונצחים חברי הקיבוץ במצלמתו של רודי ויסנשטיין, שעבד כצלם בעבור משרדו של שרון. עם השנים נהפכה הגבעה מוריקה ועשירה בצמחיית חורף, בעצים ובציפורים. אדניות כורכר עם צמחי קקטוס נקבעו סביבו, וכן ספסלים וטרסות לגידול צמחייה.

ב-1992 הוכרז חדר האוכל כמבנה לשימור ברשימת אתרי השימור של העירייה, בזכות ערכיו האדריכליים וההיסטוריים והודות למיקומו הבולט בראש הגבעה הגבוהה ביותר באזור. “אלו לא רק ערכים תרבותיים והיסטוריים – יש פה בעיקר ערך חברתי”, אומרת שהם. “הכל התרחש במבנה הזה – המפגש, התרבות, הדת, האמנות של הקיבוץ. תלמידים הצטלמו מול חדר האוכל לתמונת מחזור, זו היתה גאווה וסמל”.

הריסת האגף הצפוני של חדר האוכל ב-2007צילום: הארכיון לתולדות פתח תקוה

כיום, לאחר שנים של הזנחה והידרדרות הדרגתית במצבו, הבניין שבור, מרוסס בכתובות, שרוף, פרוץ ורקוב. בחוזה הנוגע להקצאת המגרש, שנחתם ב-2003 בין העמותה לבין העירייה, נכללה תוספת שלפיה מוסכם כי לעמותה ידוע שבחלקה קיים מבנה המיועד לשימור, וכי לא תפגע בו. במסגרת ההסכם, על העמותה להרשות לעירייה להתערב בפעולות הדרושות לשימור, ולהתחייב כי תשתמש בו באופן שלא יפגע בפעולות הללו.

במשך שנים אחדות נותר חדר האוכל נטוש אך במצב סביר, עד שביוני 2007 הרסה העמותה את האגף הצפוני של המבנה. מאוחר יותר הצהירה כי הפעולה נעשתה “בשוגג”. בדרום המגרש נהרסו הטרסות ופרטי הנוף המוקפדים, לטובת מאחז של חמישה מבנים טרומיים. לדברי העמותה, פעולת ההריסה אושרה על ידי הגורמים הנחוצים בעירייה (אם כי לא על ידי ועדת השימור). לפני שנתיים התחייבה העמותה להתנות קבלת כל היתר בנייה בשטח בשיקום הריסות מבנה חדר האוכל. מהנדסי המועצה לשימור אתרים העריכו את העבודות הללו בסכום של מעל שמונה מיליון שקל. לדברי משרד הפנים, עבירות הבנייה טרם נחקרו כנדרש על ידי העירייה.

העמותה עצמה מתארת את חדר האוכל כ”מפגע”, מבנה פרוץ ומוזנח שמשך פעילות שלילית והרס. לטענתם, העמותה היתה הגורם היחיד שהסכים להשקיע במקום מיליוני שקלים תוך נכונות לשמרו ולהשאירו פתוח לציבור הרחב. עם זאת, מתוכניות העמותה שנחשפו עד כה עולה כוונה להקים מבנים חדשים בחלקו הצפוני של המגרש, בצמוד למבנה חדר האוכל, מה שיסתיר את המבט אל המבנה ומתוכו, באופן שמנוגד לעיקרון הבסיסי של השימור המחמיר.

המועצה לשימור אתרי מורשת, וכמוה גם עמותת אדם טבע ודין, הביעו התנגדות נחרצת להקצאת הקרקע לעמותה. בפנייתה למשרד הפנים ציינה אדם טבע ודין כי "הקצאת המתחם למפרי חוק תאפשר מצב של חוטא היוצא נשכר, ונהנה מפרי עוולתו". מהמועצה לשימור אתרים נמסר כי "העתירה (של עמותת דרכי נועם) מלאה בהסתרות ואי דיוקים. יש סעיפים רבים שצריך לתקן ולהאיר, בין היתר לגבי העובדה שהעמותה קיבלה בינתיים מקומות של קבע לצרכיה ואף בנתה שם. כמו גם ניסיון להמעיט בערך ההריסה”. לדבריהם, “טענותיהם לגבי אפליה נראות חסרות שחר, גם אם זו הפעם הראשונה שמשרד הפנים מסרב להקצאה מטעמי עבריינות בנייה".

לטענת העירייה, “אין מניעה להקצות קרקע לעמותה פרטית, למטרות ציבוריות המוגדרות בנוהל הקצאת קרקעות או מבנים, ללא תמורה או בתמורה סמלית”. בשבוע שעבר היו אמורים משרד הפנים והעירייה להגיש את תגובתם לבג"צ, אך לאור בקשת המדינה ניתנה להם ארכה. בתגובתה לשאלות הנוגעות לעתיד השטח ציינה העירייה כי באוקטובר 2009 נערכה ישיבה שבה הוחלט להשמיש את הרחבת מוזיאון פתח תקווה, וכי עמדתה של ועדת ההקצאות היתה להקצות את השטח לטובת מנהל התרבות. "העירייה הכריזה על המקום כמיועד לשימור, החלטת בג"צ תקבע בידי מי תהיה ההקצאה והוא יחויב על פי החוק לבצע את השימור". מעמותת דרכי נועם טרם נמסרה תגובה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ