התחנה המרכזית החדשה בתל אביב - מיפלץ של ממש

איך זה שאחרי שנודעו כל כשליה של התחנה המרכזית החדשה וההרס שזרעה סביבה, עדיין מוכרים לנו, בשתי תערוכות המתקיימות בה, את מכבסת המלים "לבירינט נחמד" ו"בסוף המבוך קיימת גאולה". ועוד בחסות ביה"ס לאדריכלות

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

שוב איבדתי את דרכי בנבכי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. הפעם בתום ביקור בתערוכת הגמר של בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, "מרכזית 5", ובתערוכה הבונוס שלצדה, "הלבירינט", החושפת תוכניות היסטוריות מארכיונו של מתכנן המבוך, האדריכל המנוח רם כרמי. התעייה האחרונה בין מפלסי התיפלץ האדריכלי המגה־סטרוקטורלי הזה היתה מתסכלת במיוחד: הרי עקבתי כמו תוכי אחרי פס ההנחיה הצהוב ששורטט על הריצוף לרגל התערוכה ולא הסרתי ממנו את עיני לרגע, ובכל זאת נלכדתי בציפורני הלבירינט. כשכבר מצאתי את הדרך, זה היה שער היציאה הלא נכון בכיוון הלא נכון. הכל כבר נאמר על התחנה, ואף פעם לא הכל.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ