עד כמה האדריכלות הישראלית קשובה לתרבות העקורים

בתערוכה בתל אביב מתחקה המעצבת אילין סמעאן חורי, יחד עם האמן יעקב חפץ, אחר סוחמאתא, הכפר ההרוס של משפחתה

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

"בהתחלת העבודה עמדו לפני השאלות האלה: האם האדריכלות הישראלית רגישה גם להיבטים כמו זיכרון אישי וקולקטיבי? האם מטרת השימור האדריכלי היא ליצור סביבה שמכילה שכבות מעניינות מן העבר? מהי מורשת תרבות בשבילי — האם היא למשל הערכים שהנחו את הורי בזמן ההוא ליצור את המרחב שלהם? איפה אני במרחב הזה היום? מאיפה אני צריכה לצמוח? איפה התרבות הפלסטינית המיוחדת, הים־תיכונית, שנעלמה מהסגנון האדריכלי? סגנון הבית, הצמחייה, הפרחים, העצים, שהדודים שלי מדברים עליהם. איפה חיי היומיום שאבדו?"

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ