אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

זה נשמע לא טוב, וזאת גם קצת הגזמה לצורך העניין, אבל זה זמן רב שאני משתדלת להימנע מלצאת ולטייל במרחבי ישראל בחשש פן אתקל בעוד מפגע או מטרד, מכשול או חומה או מחסום, עוד לכלוך וכיעור — לכלוך וכיעור הולכים טוב ביחד — שיקלקלו את הנוף ואת מצב הרוח לימים רבים. זה יכול להיות כביש מהיר חדש ומחלף ענק בלב הפסטורליה הגלילית שהיה אפשר לחסוך אותם בתכנון ארצי נכון, נופי קדומים מרוטשים בגלגלי רכבי ארבע על ארבע בעמק או מרחבי הנגב, עוד בנייה כעורה ללא מחשבה תחילה על עוד גבעה ירוקה לשעבר שהיה אפשר לחסוך בתכנון ארצי נכון, עוד ערכה של ניירות טואלט־תחבושות היגייניות־חיתולים חד פעמיים משומשים בשדות שלף בין פרחי חצב — וזאת תמונת נוף אמיתית מהשטח — או סתם סחי ומיאוס פה ושם ובכל מקום. אולי זה רק האופי המחורבן שלי והראייה הסלקטיבית, ואולי אלה רק הצרות הקטנות שלנו, אבל מסתמן שהן ימררו לנצח את הנוף ויישארו לעולמים, ולבטח בעונת הטיולים הבאה עלינו, לטובה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ