השיעור שזאהה חדיד לא למדה מבית הספר באוהאוס

שלושת מוזיאוני הבאוהאוס המוקמים בגרמניה אולי עומדים בניגוד לרעיון ההתחדשות המתמדת של הסגנון, אך קיומם ישמש תזכורת לתקופה שאדריכלות נועדה לבני אדם. התערוכה החדשה של זאהה חדיד, מנגד, מזכירה כי אנו חיים בעידן של אפקטים

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

הבאוהאוס לא אמר את המלה האחרונה — וזה לא נכתב כאן בפעם הראשונה. לקראת שנת ה–100 לבית הספר, שתצוין ב–2019, מוקמים בארץ הולדתו גרמניה שלושה מוזיאונים וחללי תצוגה חדשים בערים שבהן פעל: ויימאר, דסאו וברלין. עד אז, יש להאמין ששוב יתעורר עניין מחודש סביב בית הספר, שאין צורך להרחיב כאן שוב על חשיבותו, ייחוסו, השפעתו וכו'. ימי חייו של הבאוהאוס כבית ספר היו קצרים וסוערים. תהילתו נודעה דווקא אחרי שנסגר על ידי המשטר הנאצי. מוריו ותלמידיו שנאלצו להגר מגרמניה הפיצו את הבשורה ברחבי העולם. היה זה מנהלו האחרון, האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה, שאמר כי "באוהאוס הוא רעיון, ורק לרעיון יש הכוח להתפשט למרחק כה רב".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ