אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

מה שהטריד אותי יתר מכל בסיור בהיכל הזיכרון הלאומי החדש בהר הרצל בירושלים היתה המחשבה מה יקרה כשהמבנה הנוכחי כבר לא יוכל יותר לאכלס את שמות ההרוגים הבאים והבאים אחריהם, והלבנים הריקות בקיר ההנצחה יתמלאו עד תום בעוד ועוד שמות, כפי שצפוי למרבה הצער במציאות הפוליטית הנמשכת בישראל. בהבדל מאתרי זיכרון המוניים אחרים כמו לדוגמה האנדרטה לזכר חללי מלחמת וייטנאם בוושינגטון, המנציחים אירועים שהסתיימו, היכל הזיכרון בהר הרצל הוא אנדרטה למאורעות נמשכים. כך שעם כל הפטנטים ושיטות הארגון בחלל המצומצם הנתון, המטראז' הוא בסופו של דבר סופי ואילו מספר הנופלים והחללים הוא א־סופי. עכשיו מונצחים על לבני הזיכרון יותר מ–23 אלף הרוגים מאז שנת 1860, ומה יהיה הלאה?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ