צריך להגיד מילה טובה על השיכון

בישראל ובעולם, השיכון הפך שם נרדף לפריפריה ופירוור, לאפליה וקיפוח. אבל אי אפשר לשכוח את המשימה ההירואית שהוא מילא במתן קורת גג בהישג יד להמוני בני אדם. לא במקרה מתעורר בעולם עניין מחודש בשיכון כצורת מגורים

שכונת קטמונים בירושלים
שכונת קטמונים בירושליםצילום: אמיל סלמן
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

כדי להשכיח מלבו פרשת אהבה טראומטית יצא גיבור סיפורו של אוריאל קון, "דוקטור, אני חולם על שיכונים" ("הארץ", 14.4), להליכות בערים ברחבי הארץ. למזלו הרע הוא נתקל בדרכו במכשול בלתי צפוי — שיכון — ודעתו התבלעה עליו. מה לא עבר על הגיבור, אדריכל במקצועו: נפשו הרכה לא עמדה בכיעור, במונוטוניות והמונוכרומיות, בשכפול האינסופי, בהעדר "ספציפיות" ו"פרטיקולריות". הגיבור לא יכול לשאת את החזיתות "ללא פנים", את "המחסור בדמיון" ו"החיסכון באדריכלות". כאבי בטן פקדו אותו, ביעותים וסיוטי לילה, מסעות הלומי שתייה שהובילו לטיפול פסיכו־אדריכליסטי עם דיאזנוזה בצדו: המסכן סובל מ"שיכוניטיס" וזקוק למנוחה, מוטב טיסה קלה לחו"ל, כדי "להשלים עם זה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ