טוב שהרסו את הדולפינריום - חבל שלא עשו את זה מזמן
אם כיכר אתרים ידועה בציבור ככשל תכנוני, הדולפינריום הוא ליקוי מאורות. שלא כמוה, מאחוריו אפילו לא היה בדל כוונה או תירוץ לשמש כשטח ציבורי לטובת הציבור
סוף כל סוף הורסים את הדולפינריום. זהו הספד פוסט־מורטם בלי שום טיפת עצב על לכתו מאתנו, ולא בטרם עת אלא הרבה אחרי. פעם אחת ויחידה ביקרתי בדולפינריום עם חנוכתו. נסחפת עם המון הסקרנים שצבאו עליו, חרף המחיר הגבוה של כרטיס הכניסה למופע הדולפינים. כך או כך, זאת היתה פעם אחת יותר מדי. פעם ראשונה ואחרונה. כבר מהרגע הראשון היה אפשר להבין שמאחורי השם הכמו־זואולוגי זה היה קרקס. מקום שבו חיות אומללות מבצעותם להטוטים שלא ייאמנו לקול תרועות הקהל ובני ביתו. עוד לפני שמופע האימים הסתיים ולמרות מחיר הכרטיס המופקע, נמלטתי מהמקום בעור שיני, שלא לשוב אליו לעולם. גורלם של הדולפינים כפי שהתברר מאוחר יותר לא שפר עליהם גם כשנחלצו ממלתעות הקרקס. עם סגירתו זמן קצר אחרי שנפתח, הוחזרו יונקי הענק הימיים המעונים לארצות מוצאם ומרביתם מתו שם בטרם עת.