המוני התיירים הם הדבר הכי טוב שקרה לוונציה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ונציה
ונציהצילום: MANUEL SILVESTRI/רויטרס
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

הנסיעה הראשונה לוונציה בראשית שנות ה–70 עמדה בסימן הנובלה "מוות בונציה" של תומס מאן מ–1912. הוא הנציח בה את דמותה של העיר מוכת הכולירה כמטאפורה למצבו הנואש של האדם. הסרט של לוקינו ויסקונטי תירגם להפליא את מלותיו של מאן לקולנוע עכור ועגמומי בזכות עצמו.

גיליונות של המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" בשנים ההן הפיצו תרחישי זוועה על שקיעתה של ונציה תחת גלי הלגונה ונחשולי התיירים הצובאים עליה. לא פלא שההכנות לטיול היו מלוות בחששות כבדים — שהתפוגגו כבר מהצעד הראשון על אבני המרצפת של הפיאצטה בואכה כיכר סן מרקו. שם, למרגלות פסל אריה הזהב, מול ארמון הדוג'ה שגם אחרי לא מעט ביקורים חוזרים בעיר עדיין קשה להאמין שיש דבר נשגב ומופרך כזה — ונציה התגלתה כהתגלמות היופי השמימי עלי אדמות, מהוהה במקצת אבל פלאית לאין קץ, משקיפה ומשתקפת במי התעלות העכורות במקצת, אבל בכל זאת נחל הירקון הן לא, מצפצפת על כל כותביה, מסריטיה ומלעיזיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ