זו היתה אמורה להיות עיר העתיד. אולי עכשיו זה סוף סוף יקרה

לפני 50 שנה הוקמה באריזונה העיירה ארקוסנטי, ניסוי חלוצי ביצירת סביבה עירונית בת קיימא שמשך תשומת לב רבה. עם הזמן נטשו מרבית התושבים ופרשה מעברו של המייסד מאפילה על המקום. האם הקורונה תחיה את הרעיון פורץ הדרך?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
העיירה ארקוסנטי כיום. באמצעותה ביקש סולרי לממש את המונח "ארקולגיה" — הלחם בין ארכיטקטורה לאקולוגיה
העיירה ארקוסנטי כיום. באמצעותה ביקש סולרי לממש את המונח "ארקולגיה" — הלחם בין ארכיטקטורה לאקולוגיה צילום: Jessica Jameson
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

בעיירה ארקוסנטי באריזונה בארצות הברית מציינים בימים אלה את שנת ה–50 לייסודו של הניסוי האדריכלי־אקולוגי החלוצי, השאפתני והמיוחצן ביותר בזמנים שאקולוגיה היתה רק מילה במילון.

העיירה, שהיא למעשה יישוב שלם תחת קורת גג אחת, היא פרי חזונו של האדריכל האיטלקי־אמריקאי פאולו סולרי (1919–2013), וזכתה לכינוי "מעבדה אורבנית". באמצעותה ביקש סולרי לממש את המונח "ארקולגיה" — הלחם בין ארכיטקטורה לאקולוגיה — הרשום על שמו. עיקרו, יצירתה של סביבה עירונית בת קיימא, קומפקטית ומרובת שימושים, שעונה על כל צורכי הקיום תוך חיסכון בקרקע, חומר ואנרגיה, מאפשרת הליכה רגלית קצרה לכל שימוש וגישה בלתי אמצעית לטבע ומשמשת אמצעי "להגברת האינטראקציה החברתית".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ