עד מתי ישאלו אותי מה זה השיח הזה שאני מצלמת

ברחבי העולם משווקים צמחי הוויסטריה הסינית כאתרי תיירות לכל דבר. אז למה אלה שבגן יעקב בתל אביב סובלים מהתעלמות כמעט מוחלטת?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ויסטריה סינית בגן יעקב בתל אביב. פריחה קצרת מועד
ויסטריה סינית בגן יעקב בתל אביב. פריחה קצרת מועדצילום: הדס פרוש
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

על הוויסטריה הסינית — אותו צמח שמימי בעל אשכולות פריחה סגלגלים־תכלכלים ריחנים ורפרפנים — בגן יעקב בתל אביב, הפורחת בימים אלה שבין פסח ליום השואה, נכתב במדור זה שוב ושוב. תמיד מתוך השתאות בוטנית־אורבנית שלא שככה גם אחרי עשרות ביקורים שנתיים בגן, על כל פלאותיו ותלאותיו.

השנה החולפת היתה אבודה עקב המגפה והסגר, והביקור הממשי הוחלף בשיטוטים וירטואליים באתרי ויסטריה ברחבי העולם. השוואות התבקשו מאליהן והובילו למסקנות לכאן ולכאן. מצד אחד, אין דומה להתמודדות ההירואית של הוויסטריה התל אביבית, רומנטיקנית שכמוה, עם הרקע האדריכלי הקשוח, המודרניסטי, של עמודים וקורות בטון שעליהם היא משתרגת ומוציאה את הטוב משני העולמות. כל זאת בהשוואה לסביבה האדריכלית המצועצעת שבה מוצא את עצמו בדרך כלל השיח הזה בכל מקום אחר בעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ