העיר חריש היא שריד עתידני של תרבות שנכחדה

אחרי שכל כשלי התכנון בישראל נחשפו, היה נדמה שאין מצב שההיסטוריה חוזרת, אבל היא חוזרת בחריש. נקודת זכות: יש גם תושבים ערבים

חריש. לא נוצרה בבת אחת
חריש. לא נוצרה בבת אחתצילום: ללא קרדיט
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

אחרי זחילה של שלוש שעות בפקקי חול המועד בדרך מגוש דן ל"צפון" כלשהו, התגלה פתאום מבעד לחלון המכונית חזיון תעתועים. על גבעות השומרון, מעבר לחורש ארץ־ישראלי ירוק ושדות חרציות שפרחו השנה כפי שלא עשו זה שנות דור, הלבינה מרחוק חומה של בתי קומות עצומים בגודלם החולשים על מדרונות פצועים. על רקע הנוף הפסטורלי נראו המבנים כשרידים עתידנים של תרבות עתיקה שנכחדה, או לחילופין, כתפאורה לסדרת טלוויזיה אפוקליפטית. בהחלטה מהירה חתכנו שמאלה וימינה ולמעלה, והחזיון נהפך למציאות, כלומר לעיר ושמה חריש.

העיר חריש עולה בשנים האחרונות לכותרות בהקשרים שונים, במוספי כלכלה בעיתונות ובמודעות או לחילופין בהתנגדויות של ארגונים ירוקים ובדו"חות של מבקר המדינה. לאו דווקא לטובה. אלא שמשום מה היה נדמה שלא יכול להיות דבר כזה. שאחרי כל כשלי התכנון בישראל כבר נחשפו, אין מצב שההיסטוריה חוזרת.

חריש.המסחר ברחוב יגלה שהפסיד מראש בתחרות מול הקניון הסמוךצילום: ללא קרדיט

עד מהרה התברר שלמרות שלא יכול להיות דבר כזה, הוא קיים. יש בו רחוב מסחרי ראשי רחב כמו ים ושמו "דרך ארץ". לאורכו ארכדת עמודים באורך שלא היה מבייש כרך ותיק, מבוסס ומאוכלס, ובצלה שורה אינסופית של חנויות. מעליהן מתנשאות כמה קומות מגורים — עירוב שימושים שהוא עיקרון יסוד בתורת האורבניזם החדש. עם זאת, בחריש שבקושי הנצה, לא מוותרים על קניון שייפתח בקרוב במרחק פסיעות מהרחוב הראשי המסחרי.

בימים של חופשת פסח הרחוב היה ריק כמעט מאדם, והחנויות סגורות ברובן או לא הופעלו עדיין. נדמה כי הרבה לפני כן, המסחר ברחוב יגלה שהפסיד מראש בתחרות מול הקניון הסמוך. בגינה הציבורית הקטנה שבעורף הרחוב לא השתעשע אפילו ילד אחד. אולי בגלל הטופוגרפיה ההררית שאינה ידידותית במיוחד למשחקים. באחרונה מותגה חריש כ"חריש־סיטי" — צירוף שנוכח המציאות נשמע כמו "הקפיטריה בטבריה".

חריש בצילומי רחפן
אתר בנייה בחרישצילום: אמיר לוי

הביקור בחריש היה שיעור מאלף בתכנון עירוני. אם להתחיל בתחבורה — הרי שאלות המיליון המתבקשות הן כיצד זה שוב נבנית עיר ללא תחנת רכבת במרכזה עוד לפני שמוקם בה הבניין הראשון, ואיך זה שאינה מרושתת בתחבורה ציבורית חדשנית מהירה ויעילה. איך זה שהרחוב המסחרי הראשי הוא ארוך ורחב כל כך, "ציר" שחוצה את העיר במקום לתפור את חלקיה ומטפס בטופוגרפיה הררית המקשה על ההליכתיות. הרחובות הפחות ראשיים בעיר הם אוסף של בניינים ומשטחי חניה עם שערים מתרוממים, ללא סיכוי נראה לעין להיות רחובות צדדיים עירוניים נחמדים. שאלת הבונוס היא אם אפשר בכלל לתכנן עיר ככה, בבת אחת. האדריכל הצרפתי ז'אן נובל התייחס פעם לנושא ואמר שלנסות לתכנן עיר זה כמו לנסות לכתוב ספרייה.

חריש עצמה לא נוצרה בבת אחת ובעברה קיימות צורות התיישבות קודמות. אלא שעקב הקפיצה המוטציונית בקנה המידה והקצב הבולימי של התחלות בנייה, שרידי העבר לא הצליחו להיות חוליה בשרשרת אבולוציונית שבקצה נוצרה חריש־סיטי של היום. בשלב מתקדם היא היתה מיועדת לאוכלוסיה חרדית, אבל עקב החלטה משפטית היא שינתה כיוון וכיום היא פתוחה לכל.

נקודה לזכות חריש היא ש–4% מאוכלוסייתה הנוכחית, על פי ויקיפדיה, הם ערבים. אם זוהי משאת נפש מבחינתם לגור בחריש או ברירת מחדל — זו שאלה אחרת. כידוע, מאז הקמת המדינה לא נבנתה עיר ערבית אחת חדשה ההולמת את צרכיה וטעמה של האוכלוסייה. תושב מקומי בודד — יותר ממנו לא היה עם מי לדבר — שעמו שוחחנו סיפר שחריש בשבילו היא תחנה זמנית. כשמחירי הנדל"ן יעלו הוא ימכור ויעבור למקום מוצלח יותר. הוא עובד בגוש דן. משכים בארבע בבוקר, נוסע לתחנת הרכבת בבנימינה ומשם ליעד. בשעות מאוחרות יותר אין סיכוי שיגיע.

שאלת השאלות בחריש היא אם מלכתחילה היה צורך בהקמתה במדינה שבה מספר היישובים לנפש הוא מהגדולים בעולם המפותח, אם לא הגדול שבהם. רבים מהם לא מיצו את פוטנציאל הפיתוח הטמון בהם. האזור שבו חריש ממוקם הוא אחד מאתרי הנוף והטבע היפים האחרונים במרכז הארץ, או בעצם היה כזה עד שהושחת כמעט לחלוטין לצורך הקמתה, ועוד ימשיך להיפגע ולהיפצע עם הרחבתה הצפויה של העיר. עיון במפת הסביבה העלה הרהורי כפירה. ייתכן שהעילה להקמתה והרחבה של חריש אינה סיפור תכנוני או נדל"ני תמים, אלא כוונת מכוון לתקוע עוד טריז ב"התפשטות" של יישובים ערביים סמוכים. זהו לכל הדעות שיעור חובה בזכות עצמו בתכנון בישראל.

החזרה לגוש דן היתה כבר מהירה יותר. שלא כרגיל, מלווה באנחת רווחה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ