טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כרמיאל צריכה להחליט מי היא: עיר אמיתית או כפר גדול

כחלק ממאמצי "המיתוג" גויסה אדריכלית הנוף מרתה שוורץ, אך גם היא מסכימה שכדי ליצור אורבניות יש צורך בתהליכים יותר דרסטיים

תגובות

"מה שחסר בכרמיאל זה אורבניות", אומרת אדריכלית הנוף האמריקאית הנודעת מרתה שוורץ שהוזעקה לאחרונה לעיר הגלילית כדי להשתתף בפרויקט "מיתוג העיר" - השיגעון המוניציפלי החדש של ערים בישראל, המחליפות טיפול שורש בבעיות מקומיות בצרור סמלילים ופוסטרים משולחנותיהם של יועצי מיתוג.

כרמיאל הצטרפה לסחרור המיתוג לפני שנתיים. העיר, שהוקמה בשנות ה-60 כעיר חדשה וצעירה, מתקשה כיום לשמור על נעוריה. לפיכך בחרה למתג את עצמה כעיר "למשפחות צעירות". לנוכח תוכניותה העתידיות של כרמיאל להכפיל את מספר תושבי העיר מ-50 אלף נפש כיום ל-100 אלף בעשור הבא "תוך משיכת אוכלוסייה צעירה וחזקה", הלוגו הדמוגרפי שנבחר, "כרמיאל לגדול ולגדל", רק מתבקש.

המותג הושק בשנה שעברה. מאז שוקדים שם צוותים של אנשי מקצוע בתחומים שונים על הטענתו בתוכן ובצורה. שוורץ נכנסה לתמונה בתחילת השנה והופקדה על התכנון הפיסי של מה שהוגדר כ"פרויקט דגל שיסמל את חזון וערכי העיר והמותג". בימים אלה היא הגישה הצעה ראשונה. במרכזה: יצירת "רצף של פארקים שיהווה שלד איקוני לעיר ויצור סמל שיציב את כרמיאל כיעד תרבותי בעבור תושביה והמבקרים מבחוץ". עוד המליצה על מתן עדיפות להולכי רגל בחציית כבישים בגישה לפארקים, תגבור מערך שבילי אופניים בעיר, תוכנית אב ליצירת מתחם בילוי, תרבות ואירועים כמו תערוכה בינלאומית בנושאי תכנון נוף, ושלל אטרקציות נוספות כמו ספורט אקסטרים.

שוורץ היא דמות מובילה באדריכלות הנוף העירונית בזירה הבינלאומית. את המוניטין שלה קנתה בהברקות עיצוביות בהשפעת אמנות הפופ, ובשימוש במוצרי מדף בלתי שגרתיים בתחום ובחומרים זולים וזמניים, או במלה אחרת: "ג'אנק". "בלי רעיונות טובים", היא אמרה בשיחה קודמת אתה לפני שנים, "ג'אנק הוא ג'אנק". כוכבה של שוורץ דרך לפני כ-30 שנה בעקבות "גן הבייגלס" שעיצבה בגן ביתה בבוסטון מכעכים אמיתיים על מצע של חצץ סגול, עבודה ששיקפה נאמנה את רוח שנות ה-80 העליזות. הצעתה לכרמיאל היא במידה רבה החייאה מאוחרת של הרוח ההיא.

שוורץ היא טיפוס אורבני. הטבע מבחינתה הוא כבישים מהירים, גשרים, מחלפים וגגות של חניונים יותר מאשר נופים טבעיים או פארקים עירוניים - שכרמיאל משופעת בהם מעל ומעבר לכל מידה כשמדובר ב"עיר" ולא ביישוב כפרי קטן בערבה. הספיק לה ביקור אחד קצר בעיר הגלילית הירוקה לפני כמה חודשים כדי להסכים לאבחנה שמה שחסר לעיר כרמיאל הוא לא פארקים, שיש לה כאמור די והותר, אלא עיר, ולפני אדריכלות נוף היא זקוקה לתכנון עירוני כהלכה. עירוניות, פעילות צפופה ואינטנסיבית ואוכלוסייה מגוונת הן המנוע של עיר וכוח המשיכה שלה.

בשיחה אתה בשבוע שעבר, על רקע נוף אורבני בגוש דן, שוורץ מודה בכנות ש"כרמיאל היא עיר פרוור, ללא מרכז פעיל וללא מרקם עירוני. זוהי ?עיר חדשה' המשלבת את האידיאל של עיר הגנים האנגלית עם הגישה האנטי-אורבנית של תכנון תחבורה בשנות ה-60. העיר מסתחררת באינספור מעגלי תנועה, אבל יש בה רק רמזור אחד. זה מדהים. מהנדסי תנועה אוהבים מעגלי תנועה ומתעבים רמזורים. אבל מעגל תנועה הוא הפתרון הכי לא אורבני בעולם. אנשים לא יכולים לחצות את הכביש ובניינים לא יכולים להתקרב זה לזה. מעגלי תנועה זה כל כך מיושן".

לא בגלל הנוף

כרמיאל היא דוגמה אופיינית לתכנון העירוני האנטי-עירוני של "ערים חדשות" בישראל, ולתכנון עירוני בארץ בכלל. מבחינות רבות, היא נחשבת מוצלחת בהרבה מערי פיתוח רבות אחרות, ומדורגת גבוה יחסית במדרג החברתי-כלכלי. אבל גם בה יש תסמונות דומות לערי פריפריה, תעסוקה לא מספקת, ועזיבה של "אוכלוסייה חזקה" הנופלת בין הכיסאות: בשביל מי שעוזבים אותה ליישובים הקהילתיים הכפריים המבוססים בסביבה - ישובי ועדות הקבלה - היא עירונית מדי ופלולרליסטית מדי. בשביל העוברים למרכז הארץ היא אינה עירונית דיה ו"אין מה לעשות כאן", אם לצטט ממשאל פרטי ובלתי מייצג בין עוזבי העיר.

כדי לעשות שינוי בכרמיאל לפחות בתחום התכנון הפיסי, אין די באדריכלות נוף, מבריקה ככל שתהיה, אלא "צריך בעצם לתכנן את העיר מחדש, הפעם כעיר", אומרת שוורץ. "אבל זאת צריכה להיות החלטה פוליטית של המנהיגות המקומית. שינוי משמעותי מצריך שינוי באידיאולוגיה ובחזון העיר, וזה לא המנדט של אדריכל נוף או מתכנן כזה או אחר. רצף הפארקים בהצעה שלי יאפשר לעבור ברגל דרך כל העיר, ויציע הרבה פעילות אינטראקטיבית לאורכו. זאת יכולה להיות התחלה גם לציפוף הבנייה מסביב לשטחים הפתוחים. זה אולי יעזור במשהו, אבל לא ירפא את היעדר העירוניות".

כרמיאל עדיין לא החליטה מה היא רוצה להיות, עיר, כפר או פרוור - כך התרשמה שוורץ במפגשים עם אנשי תכנון בעיר ומקבלי החלטות. ישנם בעיר כאלו שרוצים שהיא תהיה עירונית יותר, אבל רבים אחרים אוהבים את כרמיאל כפי שהיא, פרוורית למחצה, מרווחת, שקטה וירוקה "ומסרבים לכל תהליך אורבניזציה". היעד שכרמיאל הציבה לעצמה לעשור הבא הוא כאמור הכפלת מספר תושביה "תוך שמירה על אופיה ויופיה של העיר", מה שמצריך מחשבה כוללת על כיוון ההתפתחות, אם יהיה עוד מאותו הדבר או הליכה בדרך חדשה.

כרמיאל נוסדה ב-1964 במסגרת מדיניות ייהוד הגליל ונבנתה על אדמות שהופקעו מיישובי הסביבה הערביים. הרחבתה בשנות ה-70 על אדמות מופקעות נוספות היתה גורם ישיר לפרוץ אירועי יום האדמה. מלכתחילה הצידוק להקמתה - במרחק קטן בלבד מערים קיימות כמו עכו וצפת - לא היה קשור לפיכך לתחום ההיגיון התכנוני או הכלכלי-חברתי. מיקומה במקום שנבנתה, בתוואי קרקע הרריים קשים, נבחר לאו דווקא בשל הנוף המרהיב, אלא כדי לתקוע טריז טריטוריאלי ברצף של התיישבות ערבית. מכאן גם פרישתה המוגזמת במרחב.

באירוניה של הגורל, כרמיאל כיום היא מקור משיכה לאוכלוסייה ערבית חזקה מיישובי הסביבה, מהם כאלה שאדמותיהם הופקעו ואין להם מרחב מחיה מספק לגידול ולפיתוח. מצד אחר, באופן פרדוקסלי, דווקא ביישובים הערביים הכפריים הצפופים ישנו פוטנציאל עירוני החסר בכרמיאל כפי שהיא כיום. בעולם מתוקן שכולו טוב, ההגירה של אוכלוסייה ערבית לכרמיאל והתבססותה בעיר היו יכולות להיות מנוף לצמיחתה ולשגשוגה, לעשיית צדק ולשיתוף פורה בין כלל האוכלוסיות, ללא צורך בלהטוטי מיתוג ועיצוב פארקים.

לסטודנטים הפתרונים?

בלי קשר לפרויקט המיתוג או לעבודתה של מרתה שוורץ, עמדה כרמיאל גם במוקד עבודתם של סטודנטים בסטודיו לתכנון אורבני בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב (בהנחיית האדריכל הלל שוקן), מעבדה לניתוח התכנון העירוני בישראל.

הסטודנטים זיהו שלל נקודות תורפה עיקריות בתכנונה של העיר: מרכז עיר נוכח-נעדר. שדרה עירונית המתפקדת ככביש מהיר. שכונות אוטונומיות תלויות על כבישים מהירים כ"בלונים על חוט". ניתוק פיסי בין שכונה לשכונה ובין המבנים והרחוב. ריבוי מרכזים מסחריים שכונתיים שאינם פעילים. רחובות שאינם מתלכדים לרשת עירונית. אי-רציפות בבנייה. בינוי נמוך ברובו ודליל. שפע עצום של שטחים פתוחים ריקים ובלתי שמישים. צפיפות ציבורית נמוכה ביותר.

המסר של הסטודיו הוא הקוטב הנגדי לעבודתה של שוורץ בכרמיאל. עיקרו הוא ששפע של שטחים פתוחים הוא לרועץ לעיר ויש לסגור רווחים ולהגדיל את צפיפות הבנייה גם על חשבונם. ניחוש לא פרוע הוא ששוורץ היתה חותמת על המסר הזה בשתי ידיים.

הפרויקטים הסטודנטיאליים הוצגו השבוע בהגשות הגמר. באחת מהן, הקיצונית ביותר, הוצגה אפשרות ליישב בשטחה הנוכחי של כרמיאל - כ-20 קמ"ר - חצי מיליון תושבים באיכות חיים אטרקטיבית יותר מאשר כיום. אין ספק שעצם המחשבה על אפשרות כזאת כרוכה במהפך אידיאולוגי, כפי שציינה שוורץ, אם לא במהפך פסיכולוגי. גם בפרויקטים אחרים הוצגו הצעות לתוספות בנייה בהיקפים גדולים גם על שטחים פתוחים, לבנייה לגובה באזורי מגורים ותעשייה, לעירוב שימושים במרחב העירוני, להפיכת כבישים מהירים לרחובות הומים, לרישות העיר ולהנגשתה.

הפרויקטים היו אמנם מעבדתיים וצפו בחלל ריק חברתי ופוליטי. הם התעלמו ברובם מחצי הכוס המלאה של כרמיאל וממצבים קיימים. אבל המסר עשה את שלו. לאור התגובות הסוערות של האורחים בהגשה בסטודיו, בהם אדריכלים שהיו מעורבים בתכנון בכרמיאל מראשיתה, נבחנת כעת האפשרות למנף את הרעיונות בתערוכה בכרמיאל ולקיים יום עיון בעניין, ערב קבלת החלטות היסטוריות על המשך דרכה של העיר.

אם יקרה נס | מרתה שוורץ מעורבת כיום בשני פרויקטים נוספים בישראל

מרתה שוורץ נולדה ב-1950 בפילדלפיה ולמדה אמנות ואדריכלות נוף באוניברסיטת מישיגן ובהרווארד. בצעירותה התנדבה בקיבוץ גינוסר. אחרי יומיים של עבודה במטע הבננות ויתרה על מגע ישיר עם הטבע והעדיפה להכין סנדוויצ'ים לעובדים. משרדה של שוורץ נמצא בלונדון שבה היא גם מתגוררת אחרי שהתייאשה מהאווירה השוררת בארצות הברית. "ההלם של המתקפה על מרכז הסחר העולמי הפך אותנו לשמרנים", היא אומרת. "המקום גמור. שום דבר לא קורה שם. אנשים מיואשים. אובמה הבטיח להשקיע בתשתיות אבל בפועל אין שום השקעה".

היא מאמינה ב"עיצוב נוף" וקובלת על כך ש"בשיח העירני כיום על תכנון בר קיימא יש מקום רק לטכנולוגיה ולא לעיצוב. טכנולוגיה זה חשוב אבל כדי שהמרחב הציבורי ימלא את התפקיד החברתי שלו, הוא צריך להיות גם יפה. אם מקומות יהיו מכוערים, קשים, עוינים, אנשים לא יאהבו אותם ולא יגנו עליהם. המרחב הציבורי הוא מקום רגיש ושברירי והיד קלה על ההדק להפוך אותו לנדל"ן אם אין לו קהל אוהד".

בראיון אתה בביקור קודם בישראל, לפני יותר מעשר שנים, הביעה את רצונה לעבוד בארץ. כעת הגשימה משאלת לב, שעלולה להתגלות כמפח נפש, גם אם עבודתה תהיה מוצלחת ומבריקה כפי שהיא יכולה להיות. בנוסף לפרויקט בכרמיאל, שוורץ מעורבת גם בתכנון הפארק המרכזי בפרויקט גינדי בשוק הסיטונאי בתל אביב, שגם הוא אינו בדיוק גן של ורדים.

שוורץ התחייבה לא למסור פרטים על פרויקט השוק. אבל עובדה ידועה היא שהפארק במתחם יהיה מוגבה בשישה מטרים ממפלס הרחוב, מה שמבטיח לו כישלון מראש כפארק עירוני וציבורי בלי קשר לאופיו וליופיו. במקרה הטוב, הוא יהיה החצר הפרטית של דיירי המגדלים במתחם ובמקרה אחר, שומם ומוזנח - אלא אם כן יקרה נס. הפרויקט עצמו הוא "מתחם" בלב העיר, וכל מלה נוספת מיותרת. שוורץ שותפה גם בפרויקט חדש בישראל של חברת חבס, שסירבה להתיר לה למסור עליו כל פרט מזהה.



רחובות כרמיאל כפי שצילמו הסטודנטים. ניתוק פיסי בין שכונה לשכונה


כוכבה של שוורץ
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות