בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה יצא ממהומת הרפורמה?

או: איך הפסקתי להשתמש בתחבורה הציבורית וחזרתי למכונית הפרטית

תגובות

תושבי שכונות הדרום ברמת גן התעוררו ביום הבסטיליה של הרפורמה בתחבורה הציבורית למציאות חדשה. בן יום נהפכנו מחלק בלתי נפרד ממטרופולין אורבנית לפריפריה נידחת. עם ביטולו של קו 30 והשינוי במסלול של קו 61 איבדו תושבי האזור עורקי חיים שחיברו אותנו, אלפי אזרחים מכל שכבות הציבור, למרכזי תעסוקה, תעבורה ובילוי במטרופולין. קו 30 ה"מיתולוגי", שהוספד השבוע ברוב רגש בשיר של רוני סומק שפורסם בעיתון "מעריב", הוביל לאלנבי ושוק הכרמל. קו 61 היה הקשר בינינו לבין תחנת הרכבת ומסוף האוטובוסים בתחנת תל אביב מרכז, ומשם לשאר העולם. הרפורמה הטילה עלינו סגר, והתחליפים שזרקה הם לעג לרש.

אלה לא חבלי לידה אלא פגם מולד בד-נ-א של "השיטה". ביטול קווים וסירבול המסלול כדי לשפר את תנאי השירות הוא המצאה שכבר רשמו עליה פעם פטנט, בחלם. אם זה מה שיצא ממהומת הרפורמה, הרי זוהי חוכמה קטנה, חוכמה על חלשים. עיקר פגיעתה ב"קהל שבוי", התלוי בלעדית בתחבורה ציבורית וייסע בה בכל תנאי. אני ושכמותי כבר נסתדר. כבעלי מכוניות פרטיות, העולים על אוטובוס מבחירה חופשית, לנו ישנה ברירה אחרת. ככל שזה יישמע פרדוקסלי, אנחנו הצידוק לקיומה של רפורמה ועלינו היא בונה את הצלחתה. אותנו צריך לשכנע להיהפך מנהגים לנוסעים. ודווקא אותנו הרפורמה תפסיד. כבר אתמול בבוקר הפסקתי לנסוע בתחבורה הציבורית וחזרתי על ארבע למכונית שחיכתה ליד הבית.

אחרי עשר שנות עבודה והכנה ו-200 מיליון דולר, התקוות שנתלו ברפורמה, והיו כאלה, היו למפח נפש, ולא יעזור אם יגידו שתמיד כשחוטבים עצים, נופלים שבבים. מסלול מכשולים בדרך לתחנת הרכבת הכולל החלפת קווים ומסע רגלי מתיש לא יוציא גם נהג אחד מאחורי ההגה לתחנת האוטובוס ולא יוסיף גם אחוז אחד למצבת הנוסעים בתחבורה הציבורית. ואני אהיה הראשונה להתבדות. עכשיו מתחילים להסביר שמחכים לפתרון ה"גדול", להסעת המונים, לרכבות קלות, לרכבות תחתיות, לקווים מזינים או משהו כזה. לא להיסחף. קודם שיוכיחו שיודעים לחבר בין סתם תחנת אוטובוס לסתם תחנת רכבת, אחר כך נדבר.

רגע לפני שמייבאים מונחי-על כמו הסעת המונים ממטרופולינים ברחבי העולם, שמספר תושביהן עולה על אוכלוסיית ישראל כולה והוויית החיים שם שונה בתכלית - שמעתי שטוקיו היתה מקור השראה לרפורמה - אפשר עדיין למצות את המערכת הקיימת. לפרק בחזרה את הפלונטר כאילו כלום לא קרה, ולנסות את השיטה הבדוקה של הגזר תחילה. במקום ביטול קווים - ביטול דמי הנסיעה. במקום להעלות את מחיר הכרטיס כמו שעשו חכמי חלם לרגל הרפורמה - לאפשר לנסוע חינם בכל קו לכל דורש. אחרי כמה שנות מבחן, אולי יתברר שאין צורך בשום רפורמה. אם אין ארוחות חינם, לפחות שיהיו נסיעות חינם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו