בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם נפוליאון התמודד עם מצוקת הדיור

הרבה לפני עידן ההגירה, הגלובליזציה ומחאת האוהלים, ניסה נפוליאון השלישי למצוא פתרון למצוקת הדיור. ביקור ב"סיטה נפוליאון", מתחם מעונות העובדים הראשון בפאריס

תגובות

פאריס

דירה בשכירות חודשית בשטח של 15 מטרים רבועים - כולל חלון צרפתי אחד ומטבחון בשטח של כשני מ"ר - ברחוב לאפייט הסואן ברובע התשיעי בפאריס עולה בימים אלה כ-900 עד 1,000 יורו בחודש. אולי זהו לא סכום גבוה במיוחד במונחים תל-אביביים, אם תל-אביבים היו בכלל מזכים במבט שני את המטראז' הזערורי הזה. עם זאת, זוהי אירוניה של הגורל בהקשר של הרובע שנחקק בהיסטוריה הצרפתית כערש הולדתו של הדיור הציבורי בפאריס במחיר שווה לכל נפש, ושל הניסיון ההרואי שעדיין נמשך לאפשר דיור הולם ותנאי חיים ראויים לכל פועל.

לא הרחק מרחוב לאפייט, הקים נפוליאון השלישי במחצית המאה ה-19 את "סיטה נפוליאון", מתחם מעונות העובדים הראשון בפאריס, לבני מעמד הפועלים העירוני. זהו פרק ראשון במסורת ארוכה של יוזמות ותקנות ופתרונות אדריכליים לפתרון בעיית המגורים בפאריס, הרבה לפני עידן ההגירה והגלובליזציה.

נפוליאון גילה עניין מיוחד בנושא. הוא כתב חיבור מפתח על "הכחדת העוני", ובתקופתו נחקקו חוקים שאיפשרו את מימוש הרעיונות. מסורת הבנייה הציבורית בצרפת נעה מאז בין מהומות, כישלונות והישגים שאולי יהיו מנת חלקה של מחאת האוהלים בישראל, בתקווה שתיהפך מתגובת בטן למאבק פוליטי. עלי בריקדות ניפגש.

מתחם המעונות - גרסה מוקדמת של שיכון העובדים השיתופי בישראל - נבנה בין השנים 1849-1851 ועומד עד היום על תלו בפינת הרחובות רוששואר ונפוליאון. הוא רחוק ממסלולי התיירות המקובלים, גם אלה בפאריס הפחות קלאסית, ונטמע לחלוטין במרקם העירוני הצפוף. כמעט שאי אפשר להבחין בו ורק שלט סטנדרטי של מחלקת השימור העירונית מעיד על קיומו וחשיבותו. ב-2003 הוכרז המקום כמונומנט היסטורי. המתחם שתיכנן האדריכל גבריאל-מרי כולל ארבעה מבנים בגובה של ארבע קומות ובמרכזו גן רחב ידיים, שיופיו ניכר גם מבעד לשיפוצים במקום בימים אלה.

חזיתות המבנים הן שמרניות למראה. מאחוריהן רעיון חברתי מהפכני, והחידוש הטכנולוגי האדריכלי הכביר של המאה - גג פלדה וזכוכית שקוף. במתחם 86 דירות של חדר או שניים ומטבח, מסביב למסדרונות פתוחים לחלל פנימי לכל הגובה. בקצותיהם, חדרי שירותים משותפים, ארבעה בכל קומה. במחיר השכירות הדיירים היו זכאים גם לשירותי רפואה ומעונות לילדים, כביסה וייבוש וצרכנייה מסובסדת. במבנים היו גם אולמות לאירועים משותפים.

כיום המתחם מופרט ונמצא בבעלות יזמים פרטיים. במשרד אדריכלים באחד המבנים סיפרו כי מחירי הדיור ברובע עולים בשנים האחרונות והדירות במעונות - שרבות מהן חוברו לדירות גדולות יותר - אינן זולות. האזור מעורב, עסקים ומגורים ואוכלוסייה מגוונת עם נטייה עכשווית לבוהמייני-בורגני, בו-בו.

מחיר כבד של הרס

סיטה נפוליאון היתה הראשונה בתוכנית כוללת של הממשל ושל אגודת ערי הפועלים שהוקמה ב-1849, במטרה לשכן 10,000 משפחות פועלים ברחבי העיר בתנאים דיור הולמים. התוכנית גובשה כתגובה למגפת הכולירה שהפילה אלפי חללים בעיר שנה קודם לכן, ובניסיון לשפר את תנאי המגורים והתברואה בפאריס, שהיו אז הירודים באירופה. צפיפות הדיור בפאריס עמדה על 100 אלף נפש לקמ"ר, בהשוואה לצפיפות כיום שנחשבת גבוהה, של 20 אלף נפש לקמ"ר, ובהשוואה לתל אביב, עם כ-7,000 נפש לקמ"ר בלבד.

המימון להקמת ערי הפועלים הסתמך על מענק ממשלתי ועל גיוס כסף ממניות האגודה השיתופית. התוכנית הכלכלית לא צלחה והיתה אחד הגורמים לכישלון הפרויקט. עיר הפועלים הראשונה היתה גם האחרונה במתכונת המקורית. עיקר הכישלון נזקף לחובתם של האווירה הקסרקטינית בסיטה והפיקוח הדרקוני שהזכיר תנאי כלא. תנאי המחיה היו אמנם "מודרניים", אבל הדיירים היו נתונים לפיקוח מתמיד ועל המקום הוטל עוצר לילי מחשש ל"אנרכיה מוסרית". גם אנחנו ננזפנו קשות על ידי שוער זעוף גבות שכמעט ששבר את המצלמה, סמל אנרכיסטי ידוע.

בחוגי השמאל של התקופה ראו במעונות קסרקטין לכל דבר. בחוגי הימין ראו בהם "גן עדן". נפוליאון עצמו המשיך בחיפוש אחרי שיטות הולמות לבנייה ציבורית ובתקופתו נבנו ערי פועלים נוספות, אחת מהן בשדה מרס לרגל התערוכה העולמית של 1867. בימינו, שיעור הבנייה הציבורית בצרפת כולה על פי סקר מ-2008 היה 17% מהבנייה הכוללת למגורים, בסך הכל כ-4.3 מיליון יחידות דיור. ובכל זאת, מצוקת הדיור אינה נפתרת וממשיכה לעשות כותרות שחורות.

זמן קצר אחרי חנוכת הסיטה, נפוליאון כבר היה שקוע במהפכה האורבנית הגדולה שחולל עם יועצו האוסמן והפכה את פאריס מעיר ימי הביניים לכרך מודרני והעיר היפה בעולם - במחיר כבד של הרס המרקם החברתי שאותותיו ניכרים עד היום. בני המעמדות המוחלשים החלו להידחק כבר אז לשולי העיר, שבמרכזה הוקמו מבנים מפוארים למגורים, לתרבות ולאמנות. כבר אז נזרעו זרעי הפורענות הראשונים של הפערים החברתיים ומהומות הפרוורים. הנפוליאונים מצטיינים גם היום ביצירה והנצחה באבן של פערים בחברה.

יחד עם כל זאת, פאריס הומה בשנים האחרונות מיוזמות עירוניות וממשלתיות מעוררות השתאות לאיחוי הצלקות. בחקיקה ורגולציה, במיזמי תרבות וחברה ובפרויקטים תחבורתיים, בבנייה איכותית לדיור בר השגה, בשיקום מבנים קיימים והסבתם לצרכים חדשים לטובת הציבור, בהקמת פארקים מצוינים ויפים לאין קץ באזורים הפחות נחשקים בעיר, במסמוס הגבול בין העיר לפרווריה (שכיום אינם באחריות מוניציפלית של פאריס) - רק ימים יגידו מה מכל זה ייכנס להיסטוריה ותחת איזו כותרת יירשם.



הסינמטק הפאריסאי שתיכנן פרנק גרי


הספרייה הלאומית על שם פרנסואה מיטראן
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו