בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על כל מה שלא מופיע ב"חצות בפאריס" של וודי אלן

להמרות את פי התסריט, לפרוץ את גבולות היופי המזויף של הנוסטלגיה. זכרונות משעממים מפאריס

תגובות

פאריס מעולם לא היתה כה משעממת ונטולת שיק כמו ב"חצות בפאריס", סרטו החדש נוטף הנוסטלגיה של וודי אלן. הנוסטלגיה, כפי שמתברר, אינה "הכחשה של ההווה הכאוב" כלשונו של גיבור הסרט, אלא מי סוכר דביקים. נוכח תפאורת הקרטון התיאטרלית של סמטאות ופנסים מצועצעים, לא היה אפשר שלא להבין לרגע את תוכניתו של לה קורבוזיה להרוס את מרכז פאריס ולבנות תחתיה עיר מגדלים מודרנית. לה קורבוזיה היה בן זמנן של הדמויות העולות באוב בסרט וכמוהן הוא שינה את פני העולם. אבל בעולמו הצר של וודי אלן, אין לו זכר.

למזלו של העולם, מרכז פאריס נותר על תלו. לתייר המזדמן נותרה עם זאת האופציה להמרות את פי התסריט של וודי אלן ולפרוץ את גבולות היופי המזויף של הנוסטלגיה. למשל, לפקוד את מתחם הספרייה הגדולה, מיזם פרעוני מצמית ומרהיב שנבנה ברוחו של לה קורבוזיה, ולעקוב אחרי המאמצים לתרבת את הפרא. לפסוע על גשר סימון דה בובואר, שהוא ההוכחה הניצחת שיש עוד פלאי עולם בתחום הגישור, ואלה אינם הגשרים של קלטרווה. להציץ לתוך בניין הסינמטק מעברו השני של הסיין כדי לראות בגובה העיניים מהו סיוט אדריכלי, שבפאריס הוא הרבה יותר נוח.

באותו מרחק מהרדאר של "חצות בפאריס" ניצב כבר יותר מ-20 שנה בניין מכון העולם הערבי של האדריכל ז'אן נובל, ומוסיף עוד שכבה גילית בעור המקומט של העיר. ממרחק הזמן הבניין מאכזב, בניין לשם בניין ולשם הרושם בלבד, כמו מרבית הבנייה הציבורית בעיר המהוללת פאריס. למרגלות המכון נחת לקראת הקיץ ה"מובייל ארט", ביתן האמנות של שאנל בעיצובה של זאהה חדיד, 700 מ"ר של שבלוליות מעיקה שגם היא מתיישבת על פאריס באורח פלא ללא פגע. בביתן מוצגת תערוכה מיצירותיה של חדיד, המעוררות חרדה לגורל העולם.

אמני דור האוונגרד בסרטו של וודי אלן היו מוצאים מן הסתם עניין רב במשכנו של מרכז התרבות "לה 104" ברובע ה-19 בצפון מזרח העיר ובזיכרון ההיסטורי המורבידי המרחף מעליו. המבנה הוקם ב-1873 ושימש במשך שנים כבית הלוויות העירוני. ב-2008 שופץ והוסב למרכז תרבות במסגרת ההתחדשות העירונית ברובעי השוליים בפאריס בתגובה למהומות הפרוורים ב-2005. המרכז משלב תחת קורת גג אחת - גג שקוף מזכוכית ופלדה ברוח התקופה - תמהיל מדויק של טרנדיות אורבנית ופעילות קהילתיות, חנויות סחר הוגן ומסעדות מדוברות.

הרובע הוא מעורב-מתחדש ובו אוכלוסיית מהגרים ותיקה לצד בורגנים-בוהמיינים חדשים המאכלסים בתי קפה טרנדים על גדות תעלת L'ourcq, ממפעלותיו היותר מבורכים של נפוליאון השלישי. הרובע עתיר פארקים בני דור חדש של תכנון נוף. מרביתם הוקמו באזורי תעשייה עזובים או מתחמי רכבת נטושים ומשלבים מודעות חברתית ואקולוגית. פארק לה וילט עם הפוויליונים האדומים של ברנרד צ'ומי ומרכז המוסיקה של כריסטיאן דה פורצמפרק הוא הוותיק בהם. לפני כמה שנים נחנך ברובע, ממש מול מרכז התרבות, פארק הרוחות .Jardin D'eole בדרכנו אליו נתקלנו בתגרת חזיזים בין שתי חבורות רחוב, ובחוסר אומץ לב אורבני פנינו לאחור.



מתוך סרטו של וודי אלן ''חצות בפאריס''
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו