בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור מתסכל בשתי תערוכות בוגרים

זאת היתה יכולה להיות שעתם הגדולה של האדריכלים ושל בוגרי בתי הספר. אלא שהשעה הוחמצה וכולם נשארו בבית, אדישים כתמיד

תגובות

איפה בתי הספר לאדריכלות. איפה הבוגרים הטריים, האדריכלים-בדרך מלאי השאיפות והתקוות שמציגים בימים אלה בתערוכות סוף השנה את פרי עמלם. איפה מסתתרים אנשי המקצוע לעתיד הללו - כשמסביב גועשת מחאת הדיור, בתל אביב, באר שבע, ירושלים, ונעשית היסטוריה. אחרי הכל "דיור" זה בית, ורחוב, ועיר, וזה מה שהאדריכלים מתכננים. אז הם לא יצאו לרחובות כציבור לוחם ואכפתי, ולא הצטרפו להפנינג שלא היה כמוהו עם רעיונות לבנייה מוזלת וחומר לדיונים נוקבים אל תוך הלילה על המרחב הישראלי לאן.

זאת היתה יכולה להיות שעתם הגדולה של החינוך לאדריכלות ושל קהילת האדריכלים בכללה. מחר מחרתיים כבר יתחילו הבוגרים לעבוד בשירותם של הגינדים והעזריאלים. היום הם עוד יכולים לגייס את רוח הנעורים למאבק על הזכות לדיור - במיטב המסורת של תקופות הזוהר של האוונגרד האדריכלי בעשורים הראשונים של המאה הקודמת, שהעמיד בראש סדר היום דיור לכל פועל, ושינה את פני החברה. בשלב מוקדם זה של חייהם המקצועיים, הבוגרים עדיין ניחנו - כך יש לקוות - במספיק תום נעורים ויומרה מרקיעה שחקים לתקן את העולם.

אלא שהשעה הוחמצה וכולם נשארו בבית, אדישים כתמיד. שום קול לא נשמע. תערוכות סוף השנה (ביקרתי בתערוכת הבוגרים במחלקה לאדריכלות בבצלאל במרכז ירושלים, ובתערוכת הבוגרים של בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב שמוצגת בהאנגר 2 בנמל יפו) מוצגות כרגיל בסופי שנה באולמות ולא ברחובות, וגם עבודות גמר רלוונטיות - והיו כמה וכמה כאלה בשתי התערוכות - נחשפות לקהל מצומצם בלבד ולא עושות שום גל בשיח הציבורי.

ככה זה בכל סוף שנה. אבל הפעם הבוגרים היו מחויבים לצאת מגדרם ולהיכנס לאוהל, או לפחות לשבת מתחת לעץ על כורסה בשדרה. וזה לא תירוץ שהמחאה התחילה כששנת הלימודים כבר הסתיימה. בלחיצת כפתור אפשר להתגייס היום בן לילה לכל מטרה. נכון שהפתרון למצוקת הדיור אינו טמון בתחום המקצועי לבדו אלא בתרגום המחאה לכוח פוליטי, אבל תכנון ואדריכלות יכולים לעשות בכל זאת הבדל בכלים שלהם, ולא רק לרתום אותם להקמת התנחלויות.

הציפייה למעורבות התנקזה בעיקרה לבוגרי בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, העיר שבה הכל התחיל. אבל בדיוק השנה, פרויקטי הגמר בבית הספר הוקדשו ל"תל אביב יפו: עיר עולם", בשיתוף פעולה אינטימי עם עיריית תל אביב, שזהו המותג החדש והנוצץ שלה, כך שמראש לא נותר סיכוי גדול מדי להצטרף לשום מחאה. בטח לא כזאת הדוגלת בשוויון וצדק חברתי. "עיר עולם" אינו פרויקט חברתי אלא פרויקט של "צמיחה" כלכלית, שמתאפיין באי-שוויון וחוסר צדק. יוקר המחיה מבחינתה של "עיר עולם" הוא יעד, ולא סיבה להפגנה.

העבודות בתערוכת הבוגרים של בית הספר והקטלוג הנאה הנלווה לה הם במידה רבה קמפיין שיווק למותג. במסגרת הקטלוג ניתנת במה לראש עיריית תל אביב להבהיר לסטודנטים היקרים כי המיתוג "עיר עולם" הוא "תוכנית למיצוב העיר כמוקד עסקים ותרבות גלובלי" - מבלי שייתקל באיזו שאלת הבהרה מרגיזה. מנכ"לית מינהלת "עיר עולם", הלה אורן, מודה להם בחום "בשם תושבי העיר" - שאולי ברגע זה עברו לגור בשדרה כי שוב העלו להם את שכר הדירה.

דקאן הפקולטה לאמנויות שבמסגרתה פועל בית הספר לאדריכלות, פרופ' חנה נוה, נסחפת אל מעבר לגבולות הספקנות האקדמית המחייבת ומכריזה מעל דפי הקטלוג כי "כמו תל אביב עיר העולם, כן גם אוניברסיטת תל אביב היא אוניברסיטת עולם ובית ספר לאדריכלות על שם עזריאלי הוא בית-ספר-עולם" - בעוד המפגינים חוסמים את הצומת מתחת למגדלי עזריאלי. היה אפשר לכתוב על זה איזו דיסרטציה.

מועדון יוקרה

"עיר עולם" הוא מונח חדש יחסית שטבעה בשנות ה-90 הסוציולוגית והכלכלנית ססקיה סאסן ומתייחס לערים שחלק עיקרי בכלכלתן מוטמע בכלכלה הגלובלית. ערי עולם הן ערים מצליחות אך מקוטבות במונחים חברתיים. המבנה הכלכלי משתקף במרחב העירוני שבו צצים מגדלי פאר, מבנים לשימור ומבני ציבור איקוניים, לצד תנאי מחיה שגם המעמד הבינוני לא עומד בהם. הקיטוב אינו כשל במערכת אלא חלק בלתי נפרד מהשיטה וממבנה התעסוקה ב"עיר עולם", שבראשו בעלי הון ומקצועות יוקרה ובתחתיתו כוח עבודה זמני וזול.

המותג "עיר עולם" הוא הבייבי התורן של עיריית תל אביב - והרקע ליוקר הדיור והמחיה, שהוציא בימים אלה אלפים לרחובות. חברי כבוד במועדון היוקרה שתל אביב מתדפקת על פתחו הן הערים ניו יורק ולונדון שהבינו זה כבר שאוכלוסייה של עשירים מאוד ועניים מאוד, ללא מעמד ביניים, היא פצצה חברתית מתקתקת שתפגע בסופן של דבר בכולם, והן פועלות לתיקון העיוות כדי להמשיך להיות לא רק ערי עולם אלא גם ערים טובות לכלל תושביהן. מחאת האוהלים היא נורת אזהרה מהבהבת בתל אביב, ואולי גם סולם כדי לחזור לפרופורציות.

בתערוכת הבוגרים בתל אביב מוצגים רעיונות נחמדים לבנייה מוזלת למגורים מחומרים קלים וממוחזרים או תוספות בנייה מודולריות וקלות להרכבה מחדש במבנים קיימים. בולטות בנושא הזה עבודותיהן של לילך בר נוי וטלי הר-נוי העוסקות בשימוש זמני במבנים נטושים למגורים ולפעילות קהילתית וציבורית, שתיהן בדרום תל אביב. אלה רעיונות בוסריים אבל מעידים על מחשבה מחוץ לקופסה האדריכלית. מתחת לכנפי המותג "עיר עולם" לא היה לרעיונות הללו סיכוי להיהפך למסה קריטית גורפת.

מחאת האוהלים היא הזדמנות לאדריכלים להתגייס למאבק חברתי ופוליטי צודק שלא מצריך עם זאת חריגה קיצונית מדי מהקונסנזוס, דבר שהמקצוע נזהר ממנו כמו מאש, אבל יכול למנף אותו לגבהים חדשים לטובתו ולטובת הציבור. במאהלים ובמצעדים ברחובות, אדריכלים היו יכולים להצטרף לא רק למפגינים אלא גם להימנות עם קהילת "אנשי הרוח", לצד סופרים ואמנים שהטו שכם, ולהביא לשורות המחאה תרומה סגולית משלהם - חזון תכנוני, ביקורת, מופע סאטירי על אימי רפורמת הסופרטנקר, למשל - ולקחת חלק בהיסטוריה.

אנדרטה לכיכר

שדרות רוטשילד בתל אביב מתגלות בימים אלה במלוא עליזותן. רק כיכר התרבות החדשה נותרה סטרילית ומגודרת

עיר האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב היא שיעור בעירוניות ספונטנית שמחה ועליזה, ששום בית ספר אינו יכול ללמד אותה ושום אדריכל אינו יכול לתכנן אותה. השדרה עצמה מתגלה כאן במלוא נדיבותה המאפשרת ומעכלת הכל - פסלי חוצות ופסלי פרסומות, קיוסקים והתקהלויות, מגרשוני משחקים, גדרות מכוערים ורצועות דשא שבקושי נושמות, ספסלים ושבילי אופניים ועצי פיקוס וצאלונים, ועיר אוהלים שלמה שאלתרמן בטח היה מחבר עליה שיר המשך אזרחי ל"ליל חניה" - ועדיין השדרה נשארת היא עצמה.

בסופה של השדרה, מונחת למעצבה כיכר התרבות, מגודרת במחסומי ביטחון ובלתי מזמינה במפגיע בשלל אנדרטותיה: אנדרטה לעץ על גבעה, אנדרטה לשורת ברושים, אנדרטה לפרגולות וליציאות מחניון תת קרקעי, אנדרטה לבריכת השתקפות, אנדרטה לערוגת הגינה, אנדרטה לכיכר עירונית שקפאה. הכיכר ריקה ממפגינים המתגודדים בשוליה ואליה לא באים. ככל הידוע נאסר עליהם להתאסף בה מטעמי בטיחות, או אולי מחשש פן יחללו את תומתה ויקלקלו את הסטריליות הפוטוגנית לפני שהספיקה להצטלם כהלכה לאלבום שיפרסם אותה ברחבי העולם. אנחנו כאן לא צריכים תמונות.



תערוכות הבוגרים של אוניברסיטת תל אביב. בלחיצת כפתור אפשר להתגייס היום בן לילה לכל מטרה


תערוכות הבוגרים של בצלאל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו