בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הברבריות, קווים לדמותה

אנינות טעם היא משאב בסיכון. כמו היכל התרבות בתל אביב, גם היא ראויה לשימור. תגובה למאמרו של האדריכל דני קייזר, השופע בוז לאחד מנכסי התרבות החשובים של החברה הישראלית

תגובות

מאמרו של האדריכל דני קייזר, "היכל התרבות צועד קדימה", שפורסם ביום שישי ב"הארץ", הוא כתב פלסתר נגד התרבות הישראלית. המאמר משרטט ביד נאמנה קווים לדמותו של חוסר תרבות, שם עברי נרדף לברבריות על פי מילון אבן שושן, שסימניה לענייננו כאן הם בוז מהול בבורות לנכסי תרבות וניצול כוח כדי לפגוע בהם ואף להכחידם.

במאמר המתייחס לתוכנית השיפוצים בהיכל, שביצועה מתחיל בימים אלה, קייזר שופע בוז לאחד מנכסי התרבות והאדריכלות החשובים שהחברה הישראלית השכילה לייצר בשנותיה הקצרות - כפי שבתפקידו כמהנדס העיר תל אביב עד לא מכבר, הוא רתם את כוחו ומעמדו הרם בהיררכיה התכנונית ועשה כל שלאל ידו כדי לקדם תוכנית שיפוצים "מהפכנית" בהיכל, שאיימה על עצם קיומו. במאמרו הוא מצר על שהמזימה לא הושלמה בשל תקלה לא צפויה: החברה הרימה קול צעקה ושמה מקל בגלגלי ההרס.

ההכרה בהיכל התרבות כנכס תרבות אינה רק עניין של "טעם", אם כי נחוצה לכך מידה של אנינות טעם. חותם האיכות הוענק עם זאת להיכל כחוק על ידי הציבור ועל ידי המחוקק. הוא נכלל בתוכנית השימור העירונית המאושרת, שחתימתו של שר הפנים מתנוססת עליה, והוא אחד מכמה עשרות מונומטים אדריכליים מרכזיים בתל אביב בהכרזת אונסק"ו על העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית, שישראל התחייבה לשמרם. לפיכך, קייזר טועה ומטעה כשהוא כותב כי "גם לנו הזכות המקצועית והאתית להוסיף רובד לבניין". זכותו כמהנדס עיר - או בעצם חובתו - היתה להגן על ההיכל מפני כל רובד נוסף. החברה מעניקה לקייזרים די הזדמנויות כדי לייצר רבדים משלהם ויותר מדי הזדמנויות כדי להטביע את חותמם במרחב הציבורי.

היכל התרבות אכן זכה לתהילה "בזכות עשיית המוסיקה בין כתליו", כפי שכותב קייזר - אבל לא פחות מכך זכה בה בזכות יופיו ואיכותו האדריכלית. במידה רבה, בזכותם הוא היה לספינת הדגל של אולמות המופעים בישראל. יתר על כן, איכויותיו האדריכליות הן חלק בלתי נפרד מהעשייה המוסיקלית עצמה, מהאווירה והחוויה של הבאים בשעריו. כנכס תרבות מוגן על פי חוק, היכל התרבות אינו נחלתם הבלעדית של עושי המוסיקה או קהל רוכשי הכרטיסים, אלא של כלל הציבור. ההיכל גם אינו קניינם של בעליו - עיריית תל אביב והתזמורת הפילהרמונית. הם רק הופקדו זמנית על שלומו ושלמותו, מטלה שבה כשלו במשך עשרות בשנים עד שהביאו אותו עד הלום, מרופט ומשווע לתיקון, ולא לעוד "רובד".

הכרזתו של קייזר כי "אין לבניין עצמו, על עמודיו, קורותיו וחדריו זכות קיום אלא אך ורק לעשיית מעשה האמנות הנוצר על בימתו" תמוהה, וקשה להאמין שהוא עצמו מאמין בה. השימוש המקורי הוא רק תחנה אחת בחייו של מבנה לשימור, התחנה הראשונה אבל לא התחנה האחרונה. מבנים לשימור מתגלגלים לשימושים חדשים מדור לדור וממשיכים את שרשרת ההיסטוריה. היכל התרבות עצמו נמצא עדיין בראשית הדרך. הוא כשיר כיום כפי שהיה בתחילה דרכו לפני כ-50 שנה בלבד לשמש בתפקידו המקורי ובמתכונתו המקורית כשהיא שמורה ביד אמן אוהבת ומיומנת כיאה לערכו, ולא נרמסת ברגל גסה ובלב ערל.

ההיכל היה לצנינים בעיני קייזר מלכתחילה. הוא לא הטעם של מהנדס העיר לשעבר. ההיכל בעיניו הוא מין בניין "צנוע" כזה, לא מפואר, לא היכל בכלל, "דלות החומר", כפי שכתב מבלי שידו רעדה. את שם התואר צנוע הוא יורה כקללה. כן, היכל התרבות הוא בניין צנוע - צנוע בהידורו, ולא דבק בו אף לא שמץ של "פאר" נובורושי מזויף שכה חסר כנראה לקייזר והוא מחליף אותו באיכות. ההיכל הדור לעילא ומרהיב ביופיו גם במצבו הנוכחי הירוד - כפי שמעיד התצלום המתפרסם כאן, תצלום מהיום, לא תמונה היסטורית מהארכיון. אלה הם הקייזרים שעיניהם טחו מראות (ואוזניהם נאטמו משמוע) הידור אמיתי מהו והיכל אמיתי מהו. אנינות טעם היא משאב בסיכון וראויה כשלעצמה לשימור. של נעליך, מר קייזר.



תצלום: ואן נויין
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו