בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוח האוהלים מגיעה לברלין

הפיכתו של אזרח המדינה לאזרח עירוני שיש להגדיר מחדש את זכויותיו, תעמוד במרכז כנס בינלאומי בברלין, בהשתתפות סוציולוגים, גיאוגרפים ואדריכלים מישראל

תגובות

המחאה לצדק חברתי אינה רק הסוחפת ביותר בישראל מזה עשורים רבים, ולא רק הראשונה של מעמד הביניים וה"מעמד היצירתי" שלא גומר את החודש. זוהי גם המחאה הראשונה שהעלתה לסדר היום בישראל את התחזקות מעמדן של הערים מול הנסיגה של מדינת הלאום, ואת צמיחתה של אזרחות עירונית והתביעה ל"זכות לעיר" - מונח שטבע הסוציולוג הצרפתי אנרי לפבר בשנות ה-60 כרקע למהפכת הסטודנטים, שטלטלה את אירופה ב-1968 והדיה נשמעים במחאה הנוכחית.

על הרקע הזה, הפינוי הכפוי של המאהלים בערים כחולון ותל אביב הוא בגידה באזרחיהן העירונים והפרה גסה של הזכות לעיר - וזאת מעבר לציניות של המהלך, לירייה העצמית ברגל. חולון, שזה עתה הקימה לעצמה היכל עיצוב מפואר מתקציבה העירוני ושאוספת לעצמה שלל מיתוגים, מגלגלת כעת אל הממשלה את האחריות לשכונת המצוקה ג'סי כהן, שם פינתה בכפייה מחוסרי דיור. תל אביב, שאינה מצטיינת במיוחד בתחזוקת המרחב הציבורי שלה, מוטרדת לפתע מהפרעה תחזוקתית זמנית בשדרות רוטשילד הייצוגיות בעודה מזניחה דרך קבע פינות פחות פוטוגניות בשכונות הדרום. כך שהצלחתה של המחאה החברתית תימדד גם במחיר שישלמו הנהגות העיר בבחירות המוניציפליות הבאות.

"ניתן לפרש את פינוי מאהלי המחאה כמאבק על הזכות לעיר. תנועת המחאה היא אכן ניסיון ליצור תנאים הולמים לאזרחות עירונית", אומר הגיאוגרף אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן גוריון. "הניסיון נעשה מול הממשל העירוני ובה בעת בפנייה לשלטונות המדינה לקחת אחריות". לדברי יפתחאל, האזרחות העירונית נופלת כאן בין הכיסאות. "הערים מנסות לגלגל את הבעיות על הממשלה, אבל אלה גם הבעיות של הערים עצמן. הפינוי הוא עדות לראייה קצרת מועד של ראשי הערים, כי אזרחים ימשיכו לתבוע את זכותם לעיר באמצעים אחרים".

ניר כפרי

לדברי האדריכלית טליה מרגלית מאוניברסיטת תל אביב, האקורד הצורם של הפינוי הוא "המחשה בוטה של היחסים המורכבים בין המדינה, העיר והאזרחים בעידן הנוכחי. הזעם הופנה תחילה כלפי ראשי הערים ובהמשך כלפי הממשלה, וככל שראש הממשלה לא הגיב חזרו ראשי העיריות אל קו האש - וליבו אותה בפועל עם הפינוי". לדברי מרגלית, הן במישור העירוני והן בארצי נשמרת האג'נדה של הפרטה ופיתוח מוטה-הון. "ראשי העיריות מספקים חזיונות קצרי-מועד ופרויקטים מגלומניים מהסוג שהגיאוגרף דיויד הרווי כינה ‘גרסה עכשווית של לחם ושעשועים'. הבעיה היא שלרובנו לא נשאר כסף לדברים האלה, וחלקנו כבר מזמן לא משתתפים בהם".

מרגלית ויפתחאל הם היוזמים של הכנס הבינלאומי "אזרחות עירונית במבט מחודש", יחד עם חוקרים במחלקה לסוציולוגיה עירונית באוניברסיטת המבולדט בברלין. הכנס שנפתח היום באוניברסיטה הברלינאית, דן בפוליטיקה העירונית על רקע השינויים במערכי החיים ובמושג האזרחות העירונית, תוך השוואה בין ברלין לתל אביב. לדברי המארגנים, בעידן של עיור מואץ, גלובליזציה והגירה, וההתנערות של ממשלות מתפקידים חברתיים רבים, "הערים תופסות מקום מרכזי יותר כזירה למתחים בין קבוצות באוכלוסייה ולשאלות של חלוקת משאבים".

מארגני הכנס מתכוונים לדון בשלושה הבטים של הבעיה: הכלה של מהגרים ופסיפס אנושי; מדיניות של מגורים, רווחה וחינוך; והשתתפות מול הדרה פוליטית. בנוסף ליפתחאל ומרגלית ישתתפו בכנס הגיאוגרף ניר כהן, המשפטן ישי בלנק, והסוציולוגיות אדריאנה קמפ וגליה רטנר.

הנחת העבודה, מסבירים המארגנים, היא כי חרף השוני בין ברלין לתל אביב בממדים ובגודל האוכלוסיה, ברקע ההיסטורי והתרבותי - ישנם קווי דמיון לא מעטים. ברלין ותל אביב כאחת רואות עצמן כערי עולם ומשלמות מחירים דומים. הן מתמודדות עם קיטוב כלכלי וחברתי, עלייה ביוקר הדיור והמחיה ופגיעה במעמד הבינים, ג'נטריפיקציה, הפרטה, מהגרי עבודה ומיעוטים אתנים, וקונפליקטים בשימוש במרחב העירוני.

גטי אימג'ס

על כל אלה יש להוסיף שתל אביב היא עיר עשירה ויקרה, וסקסית, וברלין היא עיר "ענייה אבל סקסית" כאמירתו הידועה של ראש העיר קלאוס ווברייט. שתיהן מושכות אליהן צעירים בני "המעמד היצירתי", תיירים ומהגרים - עשרות אלפי ישראלים רואים בתל אביב מעין עיר מקלט. מבין שתי הערים, ברלין היא החברתית יותר במנגנוני הרווחה שהיא מפעילה - מדיניות שבסוג של מעגל קסמים היא הגורם לעוניה הכלכלי.

תוכנית הכנס בברלין נקבעה שנה לפני פרוץ המחאה החברתית בישראל, אבל רוחות המחאה יגיעו גם עד לבירה הגרמנית. בהרצאת האורח שלו בכנס, מדבר יפתחאל על אזרחות עירונית עכשווית שבה בה הוא מזהה "תנועה בין דמוקרטיה מופרטת לאפרטהייד זוחל". ערי האוהלים של תנועת המחאה בהקשר הזה הם סוג נוסף של "מרחב אפור לא פורמלי במסגרת המאבק על אזרחות עירונית", לצד - ולהבדיל - הגרעין הקשה של המרחב האפור בישראל, הממוקם בין השאר באיזור התחנות המרכזיות בתל אביב, ביפו, בלוד ברמלה.

‘אזרחות עירונית', מונח מרכזי כיום במדע החברה ובדיון בצדק חברתי, מגדיר מציאות מורכבת שבה העיר תופסת את מקום האזרחות המדינית הישנה. זוהי מציאות קוטבית. העיר מדגישה יותר את היומיות ועוסקת פחות בזהות אתנית ולאומית; היא מעניקה לאזרחיה העירוניים שירותים בסיסים גם מבלי שיש להם מעמד אזרחי מדיני רשמי - בעוד המדינה רודפת אותם. מנגד, גם העיר אינה גן עדן של צדק חברתי. מהגרי עבודה, פליטים ומיעוטים אחרים מספקים בה עבודה זולה, ועלולים למצוא את עצמם בגטאות של עוני מול גילויים של אפליה וגזענות.

כפי שהוכיחה המחאה האחרונה, גם מעמד הביניים וגם אזרחים חוקיים למהדרין הופכים בהדרגה ל"שוליים", כשעל המשך חייהם בערים מאיימים תפיסה ניאו-ליברלית של תכנון ופיתוח ומחירי דיור מאמירים. הדיון בסוגיות הללו בהקשר לאזרחות העירונית הוא רק בראשיתו, מסבירים מרגלית ויפתחאל, והכנס נועד "להציף אותם ולפתוח בתיאורטיזציה כבסיס למחקר עתידי". מעשית, המצב שאליו יש לשאוף הוא "ביזור דמוקרטי ושיכלול האזרחות העירונית כך שכל תושבי העיר או המטרופולין יהיו אזרחיה וייהנו ממשאביה". אם העתיד אכן שייך לערים, אזי שינוי מהותי בפוליטיקה העירונית, שימנע מאזרחי העיר להישאר חסרי הגנה בין מדינה אדישה לעיר מתנכרת - ייחשב להישג בולט של המחאות העירוניות בישראל וסביב העולם.

פרידה מאייקון ברלינאי

במסגרת המחאה והמאבק על הזכות לעיר, נעשו בתל אביב ובירושלים ניסיונות של המפגינים ושל חסרי דיור לפלוש למבנים נטושים ללא שימוש - ניסיונות מגומגמים שנהדפו ביד רמה. ברלין, לעומת זאת, היא בירת ה'סקווטינג' הבינלאומית, והמבנים הנטושים בה מאכלסים חסרי דיור, אמנים, אנרכיסטים וקבוצות רדיקליות אחרות. הסקווט הברלינאי הידוע ביותר, שהיה לאיקונה בינלאומית, הוא בניין המרכז לאמנות "תכל'ס" (מיידיש: ישר ולעניין) ברובע היהודי הישן בעיר המזרחית לשעבר.

במקורו הוקם הבניין בראשית המאה ה-20 כבית כלבו. אחרי גילגולים רבים ננטש ונהרס בחלקו. עם נפילת חומת ברלין ואיחוד העיר, היה המבנה אמור לפנות מקום למיזם נדל"ני, אך ניצל מהרס בזכות קבוצת אמנים שפלשה לשטחו וקבעה בו את מקום מושבה ופעילותה. שמעו של המרכז, הכולל גלריות, סטודיות לאמנים, בית קולנוע ומועדון, יצא למרחוק כמעוז הקוליות האורבנית של ברלין בשנות ה-90.

בעשור האחרון הפך מרכז האמנות הקולי והבועט מסקווט חתרני לאטרקציה תיירותית - עדות לאבולוציה שעברה ברלין מעיר אנרכיסטית לעיר יאפית. לאחרונה נמכר המבנה ליזם פרטי ודייריו מיועדים לפינוי. חלקם כבר עזבו מרצונם אחרי שקיבלו פיצוי כספי של מיליון יורו ממקור פרטי עלום שם, מהלך שעורר מחלוקת אידיאולוגית עזה. אחרים נשארו במקום והבטיחו להמשיך במאבק.

ראש העיר ברלין, קלאוס ווברייט, הביע תמיכה בנשארים, אך עקב מצבה הכלכלי של העיר נבצר ממנו להבטיח סיוע כספי. בעיריית ברלין גם מסתייגים מהדרישה להכריז על המבנה לשימור. הכרעה בנושא אמורה להתקבל בקרוב כשהסיכוי המסתמן הוא שדיירי המרכז יפונו, וייאלצו לחפש זירות אחרות כדי לממש את זכותם לעיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו